ים המלח. פלא הטבע הייחודי, הולך ונעלם. בכל חודש יורדים ממנו כעשרה סנטימטרים ומדי שנה נעלם ממנו מטר שלם!
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כתוצאה מירידת המפלס נחשפים בכל העת, נופים חדשים שהיו מתחת למים, נביעות נסתרות, פניני ויהלומי מלח, הטקסטורות מטורפות ובולעניים בצבעים.
פלא טבע שמצד אחד עצוב ומצד שני יפהפה.
הצלם משה ברנשטיין נהנה לטייל שם בסביבה ולהנפיק תמונות מרהיבות עין ומשובבות נפש. "אני מצלם שם כמעט כל שבוע", הוא מספר בשיחה עם 'כיכר השבת', "בדרך כלל אני מתחיל מהבוקר וזה ממשיך עד השקיעה, אם מסתדר לי זריחה אז זה מושלם".
איך אתה מסכם את החוויה?
"תראה, אני כל הזמן מצלם שם ולכן אני לא יכול לסכם לך אותה כי היא פשוט קיימת. זה לא שאני טס לחו"ל וחוזר עם חוויות במזוודה, אם מתחשק לי אז אני נוסע שעה וקצת מירושלים ומגיע לאזור הדרומי של האגן הצפוני בים המלח. כך שאני בתנועה כל הזמן".
תוכל לשתף אותנו באנקדוטה מתוך הצילומים?
"היו לי כאן מלא סיפורים", מחייך ברנשטיין, "באחד המקומות באתי לדווח למשטרה על פגזים ישנים שמצאתי, כמו בפעם הקודמת שמצאתי אמל"ח, רק שהפעם לא היה צורך כי המקום הוא שטח צבאי סגור והיה אסור להסתובב בו".
ברנשטיין נזכר שמדי פעם הוא נפל לכל מיני בולענים. "אבל זה הסתיים בשריטות", הוא מפטיר בחיוך.
"לאחרונה", מספר ברנשטיין, "הרבה פונים אלי בבקשה להצטרף לסיורים כתוצאה מהניסיון שצברתי. עד היום התחמקתי כי זה אזורים מסוכנים רשמית למי שלא מכיר אותם, אך לא מזמן הצלחתי למצוא פתרון של ביטוח לטיולים האלה, אז מי שמעוניין מוזמן לסיור איתי בשמחה".
תגיד, איך זה להיות שם בזמן מלחמה?
"להיות שם בזמן מלחמה זה לשכוח שיש מלחמה", משתף ברנשטיין, "יש אזורים בחופים שאין בהם אפילו לא רעש של זבוב רק גלים מתנפצים על הפנינים. זה משהו מיוחד מאוד".
