תעודת זהות
"קוראים לי יצחק הרץ, בן עשרים ושלוש, אני צלם צבאי. התגייסתי לפני שנתיים. אני חלק מצוות הדיגיטל של 'מנהלת חרדים הצבאית', הגוף שאחראי על גיוס החרדים בצה"ל".
>> למגזין המלא - כנסו
מה אנחנו עושים?
"אנחנו עושים את כל השיווק הדיגיטלי ברשת. קמפיינים ומודעות. המדור שלי אחראי על התוכן של ימי עיון ופעילויות לחיילים. אני איש תוכן אבל בעיקר צלם".
בשגרה
"בימי שגרה אני מסתובב בין בסיסים בארץ, בעיקר בין הפלוגות החרדיות, מצלם אימונים, מסעות כומתה, הופעות ועוד".
"ואז הגיעה המלחמה... או אז קרו שני דברים. הלכתי וצילמתי תמונות בכל מיני בסיסים. כעת זה כבר קורה בזמן אמת ולא באימונים.
"הדבר השני: כיוון שאני אוהב 'דוקו', אני מצלם מיזמים שונים ברחבי הארץ כמו לדוגמה את מיצג שחרור החטופים בירושלים ותל אביב, ובכלל, אני מצלם אנשים בשעת מלחמה. בוחן את מצב הרוח של אנשים וממשש את הדופק שלהם דרך התמונות".
התופת
"הייתי ימים ספורים אחרי הטבח ברעים. 'נצח יהודה' הוקפצו לשם. תיעדתי את הרכבים השרופים לצערנו וגם את התארגנות החיילים בשטח ומאז אני מסתובב בבסיסים ברחבי הארץ ומתעד".
שטח לחימה
"אני מסתובב עם ליווי צבאי. לא נכנסנו למקומות מסוכנים מדי. כל כניסה דורשת אישור צבאי והיערכות מראש. אז זה יכול אולי להיות קצת מפחיד אבל אתה בסביבה בטוחה, ובכלל, אני מאמין שלתמונות יש כוח, כך שלא צריך לשכנע אותי ללכת לצלם, אני הוא זה שרוצה לתעד את המראות".
רגע שלא אשכח
"הייתה איזו 'סצנה' שאני מגיע לחיילים ומכיוון שהייתי עם אוכל וסיגריות אז הבאתי להם. אחד מהם אומר לי 'תודה אחי'. אז אני עונה לו 'אני אומר לך 'תודה אחי'. היה בזה משהו משפחתי, מחבר מאוד.
"בתקופה הזאת כולם מדברים על קירוב ללבות. שם, במפגש עם החייל הזה, היה משהו בלתי אמצעי שבסוף יש הבנה שכולנו שייכים לאותה ברית גורל. בחוויה שלי יש כאן דיאלוג שמתרחש בין כל חלקי החברה בישראל שאנחנו חיים במקום אחד וחולקים את אותו סיפור וכל אחד תורם את חלוקו וכל צד צריך את הצד השני ואני מקווה שזה ימשיך כך".
רגע שלא אשכח 2
"יש לי תמונה שצילמתי שבחור חסידי מחבק חייל. זה משהו מאוד אמיתי. זה תפס מאוד והתפרסם בהרבה מקומות".
הכוח בצילום
"אני מאמין שבתמונות יש כוח שלא נאמר במילים. מילה שאתה אומר – זה מה שמבינים. אבל בתמונה אתה חווה את מה שאתה חווה, איך שאתה מבין, ואילו השני חווה משהו אחר.
"בנוסף, כיוון שהתמונה היא דוממת, יש מקום לצעקה שלה בגלל השקט. זה חזק ממילים".
מצלם מראות קשים
"לא פשוט לצלם תמונות קשות מעת המלחמה, אבל דומני כי כל המדינה במציאות טראומתית. אני משתדל לא לראות סרטונים שלא בריאות לנפש, אבל אם התמונות שלי מסייעות להסברה ברחבי העולם, או אנשים מתרגשים מהם – אם זה משהו שאני יכול לתרום – וודאי שאעשה זאת".
