"קמתי בשביל ללכת לשירותים, זה מה שהציל לי את החיים. בשביל למנוע תפיסה שלנו בידי הפיראטים, יש נוהל שהדלתות נעולות בלילה אז כל מי שהיה בחדר טבע. ישבתי בשירותים, פתאום בום ענק. גל שפגע בנו הפך אותנו ותוך שניות התחלנו לטבוע. האסלה התהפכה לי על הראש. שמעתי את כולם צועקים בחוץ. צועקים 'אלוקים תעזור לי' אחרי כמה זמן לא שמעתי אותם, הייתי בטוח שהם הצליחו לברוח ורק אני לכוד בתוך האוניה".
>> למגזין המלא - כנסו
סיפור ההישרדות הניסי הזה של הריסון אודג'גבה, מתרחש בשנת 2013. לפנות בוקר יצאו ממפרץ גינאה 4 גוררות קטנות בשיירה לכיוון מיכלית נפט של חברת שברון. על אחת הגוררות בשם ג'סכון היו 12 אנשי צוות ביניהם טבח גינאי בשם הריסון אודג'גבה אוקנה.
הגוררת שטבעה מול חופי ניגריה טבעה וצנחה לעומק 30 מטר מתחת למים. בשעות הראשונות הטבח היה בתוך תא השירותים, שם היה כיס אוויר קטן בתקרה. אבל אחרי כמה שעות, אחוז החמצן הלך וירד, והוא צלל בתוך הספינה השקועה עד שמצא חדר ובו כיס אוויר גדול יותר. "המים היו קפואים והיה חושך בלי אפשרות לראות כלום אז הייתי צריך למשש ולחפש", סיפר. "בכיס האוויר שמצאתי, יכולתי להוציא את כל הראש והבטן החוצה, אז חיפשתי משהו שצף. מצאתי מזרון צף, עליו שכבתי והתחלתי להתפלל". בהמשך מצא כלי עבודה בהם בנה לעצמו מקום עליו יוכל לשבת.
הסיכוי שלו היה אפסי. מוות מחוסר בחמצן באוויר, מעליית מפלס המים, מהיפותרמיה וגם מכרישים ודגים טורפים שהגיעו בשביל לאכול את גופות שאר אנשי הצוות. בשביל לשתות, מצא בקבוקים עם שאריות מים וכן בקבוק קולה.
בנתיים, חברת שוברון, הוציאה צוללנים ללכת ולהוציא את גופות הטובעים. ביום הראשון ירדו כמה צוללים והסתובבו סביב האונייה, אך לא מצאו כלום. לקח להם עוד יומיים בשביל להתארגן עם ציוד מתקדם יותר אז ירדו ונכנסו פנימה. הצוות היה מצויד במסכות מליאות עם מערכת קשר בה יכלו לדבר מתחת למים. לקח להם שעה לפתוח את הדלת הראשונה.
הטבח סיפר שהוא שמע אותם מגיעים. "שמעתי רעש של סירות, שמעתי רעשים עמומים. ניסיתי לדפוק, לצעוק, אבל במשך כמה שעות הם לא שמעו. אפילו ראיתי אור של אחד הפנסים שלהם, אבל לא הצלחתי לגרום להם לראות אותי. הם הלכו וחזרו. חיפשו את הגופות. הם הגיעו קרוב אלי, אחד מהם עבר לידי. לא רציתי להבהיל אותו. אז הוא ראה את הרגליים שלי והורדתי את היד מתחת המים. הוא נבהל ממש. בחן אותי בשביל לראות שהוא לא הוזה שאני באמת בן אדם בחיים".
על ראשו של צולל החילוף הייתה מחוברת מצלמה שתיעדה את כל ההתרחשות. מתוך הסרטון ניתן לראות כיצד הצולל מבחין ברגליים וכיצד פתאום היד נשלחת קדימה. הצולל קפא במקום ודווקא המוקדן צעק: "הוא חי! הוא חי! הוא חי!" ומחדר הבקרה שואלים שוב ושוב: "אתה בטוח?".
אחרי שחומם באמצעות מים חמים, וניתן לו תרכובות חמצן. חוברה לראשו מסיכת אוויר דחוס ומשם הוכנס לתא צלילה מיוחד והועלה למעלה. הוא עלה אל מעל לפני הים ומשם הובא לתא לחץ בשביל לטפל במחלת הדקומפרסיה ממנה סבל. בשל מצבו הוא נאלץ לשהות שם יומיים וחצי!
בראיון שנתן לכתבי התקשורת כמה חודשים אחרי ההצלה שלו הוא סיפר שקיבל על עצמו שלא ללכת יותר לים לחלוטין. גם אשתו סיפרה שהוא סובל מטראומות קשות ומתעורר בבהלה בלילה, מדמיין שהוא בספינה הפוכה בקרקעית הים. כמו כן סבל מייסורי מצפון ומתופעה פסיכולוגית הקרויה: "אשמת השורד". לדבריו, "הייתי שואל את אלוקים, למה אני נשארתי בחיים".
הוא לא היחיד שסובל מטראומה, מתברר שבניגריה, שם הוא גר, אנשים חוששים ממנו. לדבריו, השכנים שלו מפחדים שמא הוא קוסם או מכשף ושהשתמש ברוחות רעות כדי להישאר בחיים מתחת לפני המים. "אבל דבר אחד קיבלתי על עצמי, לעולם לא להיכנס יותר לתוך המים".