בניין כלל, הידוע גם בשמו מרכז כלל, נמצא בכיכר הדווידקה בירושלים, בלב ליבה של ירושלים הפועמת.
>> למגזין המלא - כנסו
לכאורה המקום היה אמור לשקוק חיים. מה יותר טוב מקניון מקורה במרכז של המרכז של העיר? ליד שוק מחנה יהודה, מדרחוב בן יהודה, סמוך לגאולה ולרחוב קינג ג'ורג. כל הסימנים מראים על הצלחה מטורפת, אלא שבמציאות מדובר בבניין שאפילו חתולות לא באמת מוצאות בו בית.
מה גרם לבניין שאמור להיות שיא של הצלחה, להיות מוזנח ועזוב? בפרק השני של בניינים מקוללים בירושלים, אנחנו צוללים להיסטוריה של המקום ומנסים לקבל תשובות.
אין הנהלה – אין הצלחה
מי שתכנן את הבניין היה דן איתן. אפילו הוא עצמו טוען שהוא הלך למנהל הפרויקט ואמר לו שמדובר בפרויקט פחות מוצלח. המדרגות המסובבות וחצאי הקומות הלא ברורים, גורמות לאנשים להסתבך ברחבי הבניין ולאבד כיוון.
בשנת 1978 נערכה חנוכת הבניין. 130 חנויות מתוך 150 הושכרו או נמכרו ומשרדים רבים אוכלסו על ידי בנקים, חברות ביטוח ומשרדי ממשלה שונים. אלא שמכירת החנויות הנוספות התקדמה באיטיות וחלקם אף נותרו שוממות. משהו נתקע בפרויקט.
מהו המשהו הזה? את זה גם אנחנו רוצים להבין.
בשנות השמונים היה בבניין בית הקרנות סרטים שעוררה עליה את חברי העדה החרדית שיצאה להפגין נגד המקום. בהמשך, חנויות רבות עזבו למרכז המסחרי בתלפיות ולקניון מלחה.
אחת הבעיות הגדולות של המקום הינה העובדה כי השטחים בבניין כלל נמכרו לעשרות רבות של אנשים ללא יד אחת מכוונת של מנהל המקום. כך נוצר מצב שכל אחד פתח מתי שהוא רוצה ועשה מה שהוא רוצה בלי אחידות. אין ספק, שאי ניהול תקין – גרם לרבים לסגור, לעזוב או להישאר אך בלי להרוויח ולהצליח.
וכאן מתחילות הקונספירציות.
אדם נקבר ביסודות?
בשנת 1984 שודרה בגלי צה"ל ידיעה לפיה קבוצה של עבריינים קברה ביסודות הבניין אדם. מדובר היה בחברי 'כנופיה מספר 1' שנעצרו באותה תקופה. השמועה אומרת שייתכן והם עשו זאת בכוונה על מנת לשבש את חקירת המשטרה. בכל אופן, המשטרה שללה את הידיעה חסרת הבסיס.
אגב, בהמשך הודו שניים מחברי הכנופייה כי הם קברו שני אנשים, אבל לא בבניין אלא בחולות באשדוד. ייתכן כי השמועה כבר עשתה לה כנפיים ויצרה לבניין 'קללה' כלשהי.
אולם הקרנות הסרטים נסגר, ובמקומו הוקם אולם אירועים. גם הוא לא נחל הצלחה רבה ונמכר לארגון נוצרי, אלא שגם הוא לא השתמש בו והמקום נותר נטוש. כיום יש בבניין חנויות ומשרדים, זה לא שהוא ריק לגמרי, אבל מלא – הוא בהחלט לא.
ואת שני המקרים המזעזעים הבאים כותב השורות זוכר בעצמו כמי שגר בסמיכות לבניין:
ב-11 ביוני 2003 מחבל מתאבד התפוצץ סמוך למרכז כלל בתוך אוטובוס קו 14. בפיגוע נרצחו שבעה עשר אזרחים ונפצעו עשרות נוספים. הייתי אז ילד, אבל אני זוכר לאחר מכן את החלונות המנופצים בבניין.
ב-23 ביולי 2013 קמתי בבוקר וראיתי ניידות משטרה רבות ורכב 'חברה קדישא' של המשטרה בכניסה לבניין. בהמשך גיליתי כי מאבטח ירה למוות באב ובתו בעלי משרד עורכי דין בבניין, עקב סכסוך כספי ביניהם.
במהלך השנים נעשו אי אלו פעולות הבראה למקום – כמו קומת הגג, המשמשת כגן ציבורי עם גינון נאה, או יצירות אומנות של סטודנטים – אך נראה כי הדבר לא עזר ורוב הבניין נותר שומם ועזוב.
מקום בלי מזל? בהחלט.
חתונת האימה
במרחק לא רב מבניין כלל, במעלה רחוב יפו, מספר 86, נמצא הבניין המפואר של לשכת הבריאות המחוזית.
המבנה שימש בתקופה העות'מאנית כבית חולים שכלל כ-20 מיטות. זהו מבנה מרשים ומרהיב, גם כיום. בחצר ישנם עצי דקל ואקליפטוסים.
אלא שמאוחרי כל היופי הזה מסתתר סיפור אימה שגרם לתושבים רבים בשנים עברו לחשוב כי שוכנים במבנה שדים ורוחות.
לגבי השדים והרוחות – אין לי מושג אם הם שם, לא ייצא לי לראיין אותם, אך לגבי הסיפור שמאחורי זה, הוא קרה באמת. ומעשה שהיה כך היה:
בשנת 1881 משפחה ערבית קתולית אמידה בנתה את הבית הזה על מנת להשיא בו את בנם יחידם.
הכלה הייתה חסרת אמצעים ואם החתן דאגה לה לכל הוצאות החתונה והלבישה אותה בשמלת קטיפה מעוטרת זהב ובכתר משובץ ביהלומים.
הבית כולו קושט ועוטר בפרחים. השולחנות כוסו במפות משי שעליהן מיטב המאכלים המשובחים.
אך אויה, אסון התרחש. הבן, החתן, התמוטט לפתע מהתקף לב ומת במקום.
במר נפשה החליטה האם הבוכייה לקיים את טקס החתונה יחד עם החתן המת. הוא הוצמד ברצועות לכיסא שלו ולצד הכלה הבוכייה יצאה האם בריקוד מסורתי.
רק שסיימה קרעה את בגדיה, הורידה את ההינומה מעל הכלה והניחה את הגופה בארון המתים – וטקס ההלוויה החל.
נראה כי הטראומה הייתה גדולה. במשך עשור עמד הבניין ריק ורק בהמשך החליטו במועצת העיר העות'מנית, להכשירו כבית חולים עירוני. למעשה, בני ירושלים נמנעו מלהגיע לשם לטיפולים והוא שימש בעיקר את העניים או התושבים מהכפרים הסמוכים.
למבנה שתי קומות ומרתף והשמועה מספרת על רוחות ושדים בקומה התחתונה. ייתכן שהסיפור המזעזע ייצר אצל אנשים טראומה וגרם להם להאמין לשמועה חסרת הבסיס וייתכן שבגלל שבמרתף לכאורה היה חדר מתים – זה ייצר אצל אנשים מחשבה שיש שם שדים ורוחות.
אמת או לא, אף אחד לא רצה ליישב את המקום במשך שנים רבות וזה לכשעצמו קללה.
בפרק הבא: בית הלוויות שהעובדים נשבעו כי ראו בו שדים ובית המוות בשכונת רחביה בו נפטרו במהלך השנים מספר אנשים...
- לפניות לכתב: ari@kikar.co.il