אם יצא לכם לטוס, ובהנחה שאתם לא רוטשילד, בטח חוויתם את החלק הפחות מהנה בטיסה - הצפיפות. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בטיסות טרנס-אטלנטיות ובטיסות הלילה, כאשר הגוף העייף מנסה לתפוס תנומה על מושב לא נוח, ובדרך כלל ללא הצלחה יתירה.
>> למגזין המלא - כנסו
אבל האם פעם שאלתם את עצמכם מה עם הדיילים? איפה הם ישנים, אם בכלל? אז התשובה היא כן. הדיילים ישנים במטוס ויש להם חדר מיוחד לשם כך.
בכתבה הזו, בין שאר ה'סודות' שתגלו אודות מטוסי הנוסעים, ניקח אתכם אל תוככי החדר הסודי המיועד לדיילים.
דגם המטוס: בואינג 747
החדר הסודי עבור הצוות נמצא מעל מושבי הנוסעים. כדי להגיע אליו צריך לעבור דרך מעבר מוסווה שנמצא בחלקו האחורי של המטוס. מיד, בצד שמאל קיימת כניסה לחדר עם דלת וגרם מדרגות קטן. בסוף המדרגות מתגלה חדרון קטן עם מיטה ראשונה כמו גם מספר ארונות אחסון מתכתיים מקובעים לקיר וטלפון - גם הוא מקובע. הכול כאן חייב להיות מקובע - מטבע הדברים.
אם נפנה ימינה נגלה מסדרון ארוך. מימין ומשמאל למסדרון ניתן לראות ווילונות שמספקים פרטיות לצוות העייף. במבט מעמיק, החללים נראים יותר כמו קפסולות מאשר מיטות. החדרים הם יחסית קטנים בגובה של כשני מטרים וכוללים בתוכם מיטה, חיבורים לחשמל ותאורה. בנוסף לווילון שיש בכל חדר, קיימת דלת הזזה שסוגרת את החדרון הפרטי עבור הדייל שבחר לנוח.
לאורך כל המסדרון, שורות שורות של קפסולות עבור אנשי הצוות ובסך הכול עשר מיטות, אם כוללים גם את אלו שנמצאות מתחת למיטות העליונות. "הצוות יכול לנוח פה במשך כמה שעות טובות בטיסות מסוימות", מגלה אחת הדיילות.
כמובן שקיימים גם חדרי מנוחה נוחים ומרווחים הרבה וזה נתון שמשתנה בין דגמי המטוס השונים.
כך נראה חדר מנוחה של בואינג 787 'דרימליינר:
אז בזמן שאתם מנסים להבין היכן אמורים להניח את הראש כדי להירדם (אם טסתם - הבנתם את זה), תחשבו על הדיילים שבזמן הזה ישנים על מיטה אמיתית, שינה מתוקה ונעימה כל הדרך אל היעד.
אנשי שב"כ סמויים בטיסות
האם מותר להכניס אקדח למטוס? התשובה היא לא. אבל יש כאלה שמותר להם, ולא רק שמותר להם אלא זאת העבודה שלהם. הכירו את יחידת מאבטחי התעופה של השב"כ.
המאבטחים שנבחרים לתפקיד הם אך ורק לוחמים מובחרים יוצאי יחידות מיוחדות. המועמדים לתפקיד עוברים הכשרה ארוכה של מספר חודשים בה הם מתרגלים סימולציות של מצבים שונים, בהם: הסתערות על מחבל בידיים חשופות, קרב מגע ועוד.
בכל טיסה של חברות ישראליות, חייב להיות מאבטח אחד בטיסה לפחות, ופעמים שישנם מאבטחים ישראליים גם בטיסות של חברות זרות בין ישראל למדינה שנייה.
לפני הטיסה, איש הביטחון הסודי מקבל את המשימה ולומד אותה על כל פרטיה - כולל את המטוס על כל חלקיו לכל צרה שלא תבוא. המאבטח של השב"כ הוא המורשה היחיד לעלות לטיסה עם נשק חם, מוסווה כמובן.
ואם חשבתם לבדוק בטיסה הבאה מי הוא המאבטח שמלווה אתכם, אל תבנו על זה. חלק נכבד מההכשרה שעוברים המאבטחים היא דווקא להישאר כמה שיותר רגילים, לא בולטים. זה יכול להיות האמא החרדית עם הפאה שנמצאת מושב לפניכם, וזה יכול להיות גם הצעיר עם השיער הארוך והקוקו. אין דרך לדעת מי הוא איש החוק של הטיסה, וטוב שכך.
דבר נוסף שחשוב לזכור הוא שמאבטחים יעשו שימוש בכלי ירייה בתוככי מטוס אך ורק כמוצא אחרון, מהסיבה הפשוטה שחור הכי קטן בדופן המטוס או בחלון עלול לגרום לאסון - בגלל הבדלי לחץ האוויר בין תא הנוסעים למחוצה לו. זאת הסיבה שמאבטחים מטעם השב"כ מונחים לעשות הכול כדי להימנע מלעשות שימוש בנשק חם, ויעדיפו שימוש באומנויות לחימה כמו קרב מגע.
מיירט הטילים של אלביט מערכות
נכון להיום, על כל מטוס של חברות תעופה ישראלית קיימת מערכת קטנה שמפתחת חברת אלביט מערכות. המתקן התמים למראה אינו גדול ביחס לגוף המטוס - כשלושה מטרים בלבד, ושוקל קצת יותר מ-150 ק"ג.
אבל התפקיד של הקופסא התמימה אינו תמים כלל. המערכת מסוגלת לזהות איום של טיל מתקרב ובתגובה היא שולחת קרן לייזר מדויק ועוצמתי שמיירט את האיום, מעין 'כיפת ברזל' קטנה על כל מטוס, למיירט הזה קוראים בשם 'מגן רקיע'.
המיירט המתקדם כבר הותקן על עשרות אם לא מאות מטוסים ומסוקים, בכ-15 מדינות ברחבי העולם, כולל על מטוסים נשיאותיים של מדינות זרות.
הקופסא המלבנית כוללת כיפת זכוכית ובתוכה ארבע מצלמות שקולטות את האיום ומנתחות אותו, וקרן לייזר עוצמתית שמבצעת את פעולת היירוט.
אגב, גם על מטוס 'כנף ציון' המיועד לטיסות של ראש הממשלה והנשיא הותקנה כמובן המערכת המתקדמת תוצרת כחול לבן.
אז אם אתם לא טסים בגלל פחד מטיל קרקע אוויר או בגלל חשש שיבוא מחבל וישתלט לכם על הטיסה, תדעו שאתם יחסית בטוחים במטוסים ישראליים, יותר מאשר בכל חברת תעופה זרה. ובפעם הבאה שתיקחו מטוס של חברה ישראלית, תסתכלו טוב טוב בחלק האחורי של המטוס. ממש מאחורי הגלגלים, כנראה תוכלו לראות מקרוב את מערכת 'מגן רקיע' הישראלית.