הגולם מפראג - היה או לא? ומה מסתתר בעזרת הנשים האפילה? 

נסעתי לפראג והבטחתי לעצמי שאני חייב למצוא תשובה לשאלת השאלות: האם אכן היה גולם בפראג או שלא היה?

על פי האגדה - המהר"ל שכאב את כאבם של היהודים החליט לברוא גולם שיסייע בידו להילחם בגויים ולהזים את העלילות המופרכות האלו. על פי המתואר, המהר"ל שאל שאלת חלום כיצד להילחם בעלילות הדם ומן השמים ענו לו כי עליו לברוא גולם שיגן על היהודים. הוא קרא לעוד שניים מתלמידיו תוך שהוא מסביר להם שהוא נברא מיסוד הרוח וכל אחד מהם נברא מיסוד אחד משני היסודות האחרים - אש, ומים, והגולם עצמו שכמובן עשוי מעפר.

בהמשך מתואר כי כל אחד משלושת הנוכחים הקיף שבע פעמים את האדם אותו הם ייצרו מחימר, תוך שהם אומרים צירופי אותיות קבליים – ולאחר שהם אמרו "וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" – פתח הגולם את עיניו, הביט בהם, ולאחר מכן קם על רגליו כאחד האדם - ויקרא שמו 'יוסילי גולם'.

האגדה ממשיכה ומספרת כיצד הציל הגולם את היהודים שהיו רדופים באותה התקופה, ובעיקר על ידי הכומר 'טדאוס' – שהעליל עליהם עלילות שווא וחיפש את היהודים. כך בסיפור המפורסם ביותר רצח הכומר ילד נוצרי והטמין אותו במרתף "המגדל המחומש" – שעל פי הסיפור הוא חורבה גדולה ומסוכנת ועל כן יש בה רוחות מסוכנות.

בליל 'שבת הגדול' חלם המהר"ל חלום – ובחלומו הוא רואה אש שיוצאת מ'ההיכל המחומש' (מבנה ענק שנמצא בכיכר המרכזית של פראג ושכל חלק בו מורכב מ-5 צלעות), ושורפת את בית הכנסת של היהודים. המהר"ל הבין כי סכנה גדולה אורבת ליהודי העיר, וכי מקור הסכנה בהיכל המחומש.

במוצאי השבת קרא המהר"ל ליוסילי גולם, והלך אתו להיכל המחומש. הם החליטו להיכנס פנימה, והמהר"ל שלח את המשרת שלו להיכנס פנימה לתוך המרתף – תוך שהם נכנסים פנימה עם כמה נרות גדולים של הבדלה.

כשנכנסו המהר"ל והגולם לתוך המרתף הגיעה רוח סערה וכבתה את הנרות, והמהר"ל ביקש מהגולם שייכנס לבדו ויחפש ממצאים מעוררי חשד שעלולים ללמד על עלילת דם. הגולם נכנס ומצא בתוך המרתף צלוחיות דם כשבתוך כל אחת מהן רשום שמו של אחד מנכבדי היהודים, כולל שמו של המהר"ל בעצמו, וכמובן תינוק מת עטוף בטלית של יהודים. הגולם הוציא את הממצאים והעביר אותם למרתפו של טדאוס הרשע וערבב אותם בין היינות שלו.

כשהגיעו השוטרים לחפש את הילד הנעדר כיוון אותם טדאוס אל תוך מרתף ההיכל המחומש, אולם כמובן שהם לא מצאו שם מאומה, והמהר"ל הורה ליהודים לחגוג את החג ללא כל מורא משום שסר צילה של הגזירה. כשהתקרב חג הפסחא של הנוצרים גילו המשרתים של טדאוס כי יש ריח רע במרתף היינות, וכשהם גילו את הילד ההרוג הם קראו למשטרה, שעצרה את טדאוס ולאחר מכן הוא נשפט, הודה, ונשלח לארץ גזירה עד אחרית ימיו.

בשלב מסוים החליט המהר"ל שכבר אין צורך בגולם. הוא הוציא את השם שהיה טמון במצחו והגולם התנפץ לרסיסים – תוך שהמהר"ל טומן אותו בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישול – הנמצאת מעל לבית הכנסת, ואוסר על היהודים לעלות לעליית הגג של בית הכנסת, כשעל פי האגדה כל אלו שעלו לשם נפטרו כולל 12 נאצים שהחליטו לבדוק מה יש בעליית הגג ונהרגו במקום.

עד כאן הסיפור.

מכאן נצא למסע ההיסטורי...

וכך, ביום שישי בבוקר נחתתי בשדה התעופה ואצלב האוול שבפראג. לאחר נסיעה ארוכה הגעתי למרכז העיר והנופים שנגלו לעיניי היו מדהימים ביופיים. בניינים עתיקים מהממים בני מאות שנים ויותר, רחובות מעוצבים, טירות מדהימות מתקופות קדומות שמספרות סיפור אילם על היסטוריה רווית סערות, כשרובן גם הכאיבו בצורה יוצאת דופן לעם הרדוף שלנו.

ליל שבת, הסעודה הסתיימה, ויצאתי לטייל עם חבר בעיר העתיקה וברובע היהודי. אם יש מקום שמתאים לאגדות כמו אגדות הגולם – אין ספק שמדובר בפראג. העיר אפופה מסתורין, ולא תתקשו לדמיין בה אופל ורוע. בניינים ענקיים ושחורים המסתיימים בצורת משולש חד למדי -המאיימים לבלוע את מי שעובר על ידם, פסלי אדם שמישירים לעברכם מבט אלים ואפל, ושקט שמופר מפעם לפעם בצרחות של שיכורים שחוזרים מבית המרזח (רצינו לחפש את מושק'ה אבל המבט שסביבנו הבהיר שהוא כבר מזמן נמק במרתפו של הפריץ).

כך, עברנו בסמטה חשוכה לצידו של "ההיכל המחומש" שאכן מזרה אימה בשעות הלילה האפלוליות, כשלפתע אנחנו מבחינים ב-2 אנשים שהולכים בעקבותינו בצורה מעוררת אימה. הם צעדו אחרינו בסימטה הצרה והחשוכה תוך שאנחנו משתדלים למהר את הקצב ולחמוק מהסימטה, אולם כשהגענו לכיכר הראשית הם הסתובבו אלינו בחיוך ואיחלו לנו "good evening" (ערב טוב), עם חיוך שמספר את סיפורה של העיר – העיר מלאה בתיירים ובסקרנים ולאו דווקא בכמרים שחורי מראה, וכנראה שלא בנקל תצליחו לאתר שם את טדאוס הרשע.

• • •

בשבת בבוקר הלכנו להתפלל ב'אלטנוישול' – בית הכנסת המיוחס למהר"ל מפראג. מדובר בבית הכנסת העתיק באירופה שעדיין פעיל, ולא תתקשו לחוש שם את הילת המסתורין. בית הכנסת מלא בראשי תיבות לא מוכרים שאם אתם לא מכירים את משמעותם, הם עלולים עוד להותיר בכם רושם שמדובר באיזשהו צירוף אותי סודי כמו שייל"ת (שיוויתי השם לנגדי תמיד) דלמא"ע (דע לפני מי אתה עומד), ואפילו גה"א ימ"ה (גדול העונה אמן יותר מן המברך).

בתוך בית הכנסת אין מדרגות המובילות לעליית הגג, אולם מדרגות חיצוניות העשויות מעין שלבים מאפשרות לעלות לעליית הגג, אולם הרשו לי להמליץ לכם שלא לעלות לשם ללא אישור, משום שאם תנסו לעלות לשם אתם צפויים להיעצר על ידי המשטרה המקומית.

• • •

בסיום תפילת השבת שהייתה דומה להפליא לכל תפילות השבת שאתם מכירים, שוחחתי עם כמה מתפללים מקומיים. שאלתי אותם אם הם מאמינים לסיפור על הגולם, וגם – מדוע הם לא מעלים רחפן שיבדוק מה יש בעליית הגג...

"עליתי לשם לא פעם", הפתיע אותי אחד המתפללים. "לא רוצה להרוס את האגדות אבל אין שם גולם. אין פינה שלא דרכתי בה, ואתה רואה שאני חי...", הוא הוסיף.

"לא עליתי לשם אף פעם, אבל אני לא צריך. אני יודע בדיוק מה יש שם", הוסיף מתפלל נוסף בן המקום. "יש שם מערכת אוורור מיוחדת שמזרימה את האוויר בתוך בית הכנסת, משום שאם לא תהיה שם מערכת כזאת הלחות תפורר את האבנים העתיקות תוך שהן עלולות להפתיע וליפול מעל לראשו של אחד המתפללים", הוא הוסיף.

"האם אתה חושב שהמערכת אוורור הזאת נבנתה עוד לפני תקופתו של המהר"ל?", הוא הוסיף בציניות. "והאם אתה חושב שהנורות החשמליות שמקובעות לתקרה ומשתלשלות מתוך עליית הגג נבנו מעליהן? עלו לשם פועלים והתקינו אותם. אני לא יודע מה המקור של הסיפור על הנאצים שעלו ומתו, אבל היו שם לא מעט אנשים ולא קרה להם כלום".

היצר העיתונאי שלי השתלהב, ושאלתי אותו אם אני יכול לעלות לשם ולתעד את העלייה במצלמה. הוא טען שאם אנסה לטפס על הבניין איעצר על ידי השוטרים ששומרים על המקום עוד לפני שאגיע למעלה, מה שאומר שכנראה הגלמים שלמטה מסוכנים מן הגולם שלמעלה...

• • •

הוספתי ושאלתי מתפלל נוסף שאמר לי שהוא לא יודע מה האמת, אבל עובדה שבית הכנסת אלטנוישול הוא היחיד שבו אומרים בקבלת שבת "מזמור שיר" פעמיים, בשל המעשה הנודע: על פי הסיפור, על מצחו של הגולם היו חקוקות המילים א.מ.ת., ובכל ערב שבת המהר"ל נהג להסיר את האות א' וכך נשארו האותיות "מת" בלבד, והגולם היה שובק חיים, ורק במוצאי שבת נהג המהר"ל להחזיר את האות למצחו.

באחת הפעמים שכח המהר"ל להוציא את האות והגולם החל להשתולל ברחובות פראג ולהזיק, והמהר"ל שעוד לא קיבל שבת מיהר והוציא את האות ממצחו. (בפראג נכנסת השבת קרוב לשעה 10 בערב, וכולם מכניסים את השבת לפני הזמן). כשהגיע המהר"ל לבית הכנסת אמרו בבית הכנסת שוב את "מזמור שיר ליום השבת" בכדי להראות שהמהר"ל לא חילל את השבת, ומיני אז אומרים בבית הכנסת אלטנוישול את מזמור שיר ליום השבת פעמיים בערב שבת.

אז האם אמירת "מזמור שיר" תהווה הוכחה לכך שאגדת הגולם אכן קרתה במציאות?

"אין לכך שום קשר", הסביר לי אחד מחשובי המתפללים. הוא סיפר לי על ההקפדה היתירה של המהר"ל מפראג שלא לשנות את המסורת, וכשרבי שלמה אלקבץ חיבר את הפיוט לכה דודי, ראו בכך הרבנים שינוי מהמסורת של קבלת השבת באמירת מזמור שיר ליום השבת בלבד, והכנסת מסורת חדשה. בשל כך – נהגו לומר את קבלת השבת בבימה ולא בעמוד של החזן כמנהג האשכנזים, ואף לתת לילדים לגשת לפני העמוד כדי להורות שהוא לא חלק מהתפילה. בבית הכנסת אלטנוישול הקפיד המהר"ל שיאמרו שוב את "מזמור שיר", בכדי להורות כי השבת לא נכנסה באמירת הפיוט "לכה דודי", אלא במזמור שיר ליום השבת כנהוג מקדמת דנא.

• • •

אז האם אכן היה הגולם? חשבתי שעזרת הנשים תוכיח, כשנאמנים עלי דבריהם של המתפללים שסיפרו כי הם עלו לשם בעצמם ולא ראו שם דבר.

אולם כשחזרתי לארץ ראיתי כי הרבי מחב"ד הריי"צ טוען שהוא עלה לשם והתחלחל ממה שהוא ראה, ומסופר אף על הנודע ביהודה שעלה לשם וכשהחל להיכנס לעליית הגג הוא הזדעזע ואמר שראוי להמשיך ולנהוג כפי שהורה המהר"ל ולא לעלות לבית הכנסת, ובחב"ד אכן מתייחסים אל אגדת הגולם כאל סיפור אמיתי ולא כאל אגדה לא מוסמכת.

ואולי השתנה משהו בתקופת עליית הנאצים לשלטון? כך גם בשנת התרמ"ד בוצעו במקום שיפוצים ולא תועדו בצורה מדוקדקת ויש התולים בכך את הסיבה שהיום לא ניתן לראות במקום את הגולם או לפחות את שרידי החימר והאדמה האדומה כפי שמתואר בתיאור יצירת הגולם.

חשוב לציין כי גם בספרות התורנית ישנם מגדולי עולם שכפרו באגדת הגולם וטענו בוודאות כי היא לא נכונה, ובכך יש לציין גם את כתביו של בעל ה'קהילות יעקב' שערך רשימה של גדולי עולם שבראו גולם – וכפי שמעיד הגר"ח מוולאז'ין כי הגאון מווילנא בצעירותו החל לברוא גולם על פי הכתוב בספר יצירה, אולם הוא הבין כי משמים לא רוצים שהוא יעשה את זה. כמו כן מסופר על ה'גולם מחלם' שיצא רבי אליהו בעל שם, כשרבים טוענים שאגדת הגולם המקורית נקלחה מהסיפור ההוא, ומחבר הספר "אגדת המהר"ל מפראג" בדה את הסיפור מליבו בהקשר של המהר"ל מפראג כפי שטוענים שהוא אכן הודה בפירוש.

בעניין זה חשוב לציין שכבר בתלמוד הבבלי (סנהדרין סה:) מסופר כי רבא ברא אדם, וכתב רש"י שרבא ברא אדם על ידי ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם. הגמרא ממשיכה לספר כי רבא שלח את האדם שברא לר' זירא. ר' זירא ניסה לדבר אתו אולם הגולם לא ענה לו. וכשר' זירא הבין שאדם זה נברא על ידי אחד מחבריו האמורים הוא אמר לו: "שוב לעפרך", והגולם שב לאפרו.

טענה נוספת היא שהמהר"ל התנגד בתוקף לשימוש מעשי בקבלה, ואף אסר על כל בעלי בתי הדפוס להדפיס ספרים העוסקים בקבלה שהחלטה להתפשט באותן התקופות וצברה קהל מעריצים, אז לא מסתבר שהוא בעצמו השתמש שימוש מעשי בקבלה.

בנוסף, רבים מביעים פליאה על כך שהמהר"ל עצמו לא מזכיר את הגולם באף אחד מספריו, אולם אם תחפשו בהיברובוקס תוכלו למצוא קונטרס בשם "איגרת הקודש למהר"ל שבו הוא מתאר בגוף ראשון את יצירת הגולם" אולם היסטוריונים רבים טוענים כי מדובר ביצירה שנכתבה כביכול בשמו של המהר"ל אולם לא באמת נכתבה על ידו.