הניחוחות, האווירה וההיסטוריה • סיור מרתק בשוק מחנה יהודה

"קילו תפוזים בעשר, קילו תפוזים רק בעשר".

בסוף המאה התשע עשרה, בתקופה העות'מאנית השוק היה בכלל רחבה ריקה וגדולה. רוכלים ערבים הקימו שם דוכנים קטנים ומכרו שם מוצרים חקלאיים וזה הלך והתפתח עם השנים עד שהפך לשוק שאנחנו מכירים כיום.

פרט שלא כל כך ידוע, הינה העובדה שהרחבה הייתה שייכת ליהודי בשם חיים אהרון ולירו. הוא היה איש עסקים מצליח באותה תקופה, מקים הבנק העברי הראשון ואחד משני החברים במועצת העיר ירושלים.

בתחילה אף קראו לשוק על שמו, 'שוק ולרו', אך אם השנים השם שהפך לפופולרי היה "מחנה יהודה", על שם השכונה הסמוכה לשוק.

אחרי הסוחרים הערבים, הגיעו היהודים, וכך זה לצד זה, נוצר לשוק סגנון מיוחד. נשים יהודיות ניסו לדבר ערבית עם הסוחרים, וסוחרים שיברו שיניהם באידיש כדי לנסות למכור את הסחורה שלהם ליהודים...

עוד פרט שהפך את השוק להצלחה הינה העובדה שהמיקום חסך לאיכרים ללכת עד לשוק בעיר העתיקה בסמוך לכותל המערבי.

גלגוליו של השוק

השלטונות לא מיהרו לפתח את השוק והאיכרים נאלצו לדאוג לעצמם לסככות ולבאסטות משלהם.

רונלד סטורס, מי שהיה המושל הראשון בתקופה הבריטית, רצה להוביל לשינוי. הוא הבין את החשיבות של פיתוח השוק כדי לקדם את המסחר בעיר והורה לאדריכל לתכנן את השוק כראוי. האדריכל החל לתכנן את המקום תוך חשיבה על כל הפרטים כדוגמת ביוב נאות, תאורה, פינוי אשפה באופן קבוע, סניטציה, מים זורמים ועוד. אפילו שערים עם כיפות בצורת קשת הוא תכנן, כיאה לרוח העיצובית שהייתה מקובלת באותם ימים בירושלים.

אלא שהתוכנית לא יצאה לדרך, בעיקר בשל בעיות תקציב, ומי שדאג בסופו של דבר לשוק הייתה ישיבת "עץ החיים" הסמוכה. הישיבה הקימה מתרומות של יהודים נדבנים שורת חנויות וגבתה דמי שכירות מבעלי הדוכנים. ככה הם דאגו גם לפתח את המקום וגם להעשיר את קופה הישיבה.

על החנויות רשמו לוחות זיכרון לאותם תורמים, אך לאחר שהשוק שופץ במהלך השנים ונעשה עיבוי לחנויות – כבר לא ניתן לראות את השלטים הללו.

במשך השנים החליטה עיריית ירושלים כי יש להקים חנויות קבועות במקום אך בעלי החנויות התלוננו כי הם יוצאים נפסדים. עליהם גם להוציא כסף על בניית החנות, גם לשלם מיסים וגם לעמוד בתנאי סף של משרד הבריאות, בעוד בעלי דוכנים שאינם קבועים לוקחים מחירים זולים בהרבה.

בשנתיים הבאות השוק ידע עליות ומורדות – במהלכם אף בעלי החנויות פתחו בשביתה עד שיזיזו את הרוכלים שאין להם חנות. בשנת 1930 הוקם שוק חדש ברחוב האגס. הרוכלים היו צריכים לדאוג לחזית חנות יפה והעירייה דאגה לניקיון ותעבורה. לשוק הזה קראו שוק הלוואה וחיסכון על שם אותו מיזם שעזר לבעלי החנויות לשפץ את החנויות כדרישת הבריטים.

כשנה לאחר מכן, עשרים רוכלים הקימו את השוק העיראקי שנמצא ברחבת השוק הפתוח עד היום.

גם לאחר קום המדינה הלך השוק והתפתח עד כי הפך לרחבה אחת גדולה, מרחוב יפו עד אגריפס, עם שוק 'פתוח' לשמיים, ושוק מקורה.

במהלך שנות השמונים השוק שופץ מעט ונוספו לו גופי תאורה, מאווררים, ריצוף חדש ומערכת ניקוז תקינה. גם לפני מספר שנים עבר השוק, שוב, תיקוני תחזוקה.

לפני מספר שנים הוקמה במקום "מינהלת שוק מחנה יהודה", אשר לה מספר נציגים, ביניהם סוחרי השוק ובעלי תפקידים שונים בעיריית ירושלים, שתפקידם לדאוג לפיתוח העסקי של השוק, לעמוד בקשר מול עיריית ירושלים בכל מה שקשור לתפקוד השוטף של השוק, להסתנכרן עם משרד הבריאות ועוד.

שעות הפתיחה הרשמיות של השוק הינם משמונה בבוקר ועד שבע בערב, אלא שגם בשעות הערב תוכלו למצוא בו – בנוסף לחנויות שנשארות פתוחות – מסעדות ובתי קפה.

רגע של זיכרון

מיקומו האסטרטגי של השוק והיותו אבן שואבת למבקרים, גרמו לו להיות מקור לפיגועים. סביב השוק, ובשוק עצמו, נעשו במהלך השנים למעלה משמונה פיגועים. חלקם קשים ביותר עם מספר גבוה של הרוגים.

במרוצת השנים הפיגועים הקשים גרמו לכוחות הביטחון לסגור את כל הכניסות מכל הסמטאות המובילות לשוק ולאפשר כניסה ויציאה רק דרך שני פתחים מרכזיים אשר בהם עמדו כוחות מג"ב. אך כמו כל דבר אחר, במהלך השנים נפתחו שאר הסמטאות והכניסה לשוק אפשרית מכמה וכמה מקומות.

בזמני שיא של מבקרים ובזמני מתיחות ביטחונית סובבים את השוק כוחות גדולים של משטרה ומג"ב שאף מפטרלים בו מעת לעת במהלך היום.

כיליד ירושלים אשר גר דקה הליכה מהשוק 'זכיתי' בילדותי לראות בעיניי מחבלת שאיימה להתפוצץ בכניסה אל השוק. עשיתי 'פרסה' הביתה וכל הדרך רק חיכיתי ל'בום' שלבסוף, ב"ה, לא הגיע.

כך גם לפני תקופה ראיתי כוחות גדולים של משטרה עוצרים בן מיעוטים וגוררים אותו לאורך השוק עד לניידת. האם הוא התכוון לבצע פיגוע או שהוא סתם היה חשוד במשהו? מדוברות המשטרה בזמנו אמרו לי שאלו מעשים שבכל יום...

ועוד כמה דברים שאולי לא ידעתם על השוק

בשנת אלפיים הקימה העירייה את בניין שוקניון ברחוב אגריפס וקראה לסוחרים לעבור אליו. התכנית נחלה כישלון חרוץ והמקום נותר די ריק.

בעבר רוכלים יכלו להעמיד סחורה לאורך השוק (ללא דוכן), אך בשנת 2002 הודיעה העירייה כי לא תנפיק אישורים נוספים זאת על מנת לשמור על רחבת השוק נקייה לעת חירום. פקחים אוכפים את הנושא וכל מי שמקים דוכן פיראטי עשוי לקבל קנס כספי גבוה.

בערב חג הסוכות מתקיים בסמוך לשוק, 'שוק ארבעת המינים'. סוחרים מכל הארץ מגיעים למקום (לאחר שהוציאו רישיון מסודר בעיריית ירושלים) ומוכרים ארבעת המינים במחירים מוזלים.

עכשיו שאתם יודעים יותר על השוק, בפעם הבאה שאתם בירושלים, אל תדלגו על סיור בשוק מחנה יהודה...