"לא משעמם לרגע" • מצילים חרדים מספרים על האחריות וחושפים טיפים מצילי חיים

עונת הרחצה החלה, החום בחוץ מעיק ורבים מאיתנו יוצאים לבריכה, לים ולמסלולי הליכה רטובים.

איך הגעת לעבוד בזה?

"הייתי דייג המון שנים. כבר מגיל 15. בעיקר דגתי בחוף סירונית. כבר אז היו לי חסקה ורשתות. המצילים בחוף שיכנעו אותי להשתלב בהצלה. הלכתי ועשיתי את כל ההכשרות הנדרשות והיום אני מודה להם על זה. בחרתי במקצוע עם סיפוק רב ומשמעות".

תגיד, איך זה להיות מציל חרדי?

"היותי מציל חרדי לא רלוונטית לקהל המתרחצים. אנחנו עוסקים בעבודת קודש הנקראת הצלת חיים".

נכון, אבל הציבור מתלהב לראות מציל חרדי?

"הציבור הנתנייתי מכיר אותי שנים כמציל ופחות מייחסים משקל לעובדה שאני חרדי. לצערי, לעתים, חלק מהציבור החרדי שפחות מכיר את החוקים בים ואת היחס לים, לא מבין את הערות המצילים מאחר והם לא מבינים את ההשלכות של המעשים שלהם שיכולים להיות ההבדל בין חיים למוות".

העלית נקודה חשובה, מה חשוב שציבור הרוחצים החרדי ישים לב בהיותו בחוף הים?

"הייתי מבקש מציבור המתרחצים להישמע יותר להוראות המצילים. לדעת וליישם שלא נכנסים לים כששירותי ההצלה סגורים. לא פעם לצערנו נאלצנו להיות מוקפצים להצלות אחרי שעות הרחצה או להגיע בבוקר וכבר למצוא את עצמנו בפעולות החייאה או הצלה.

"במשך שנים ועד לפני שתי עונות עבדתי בחוף המיועד לציבור הדתי החרדי, מה שנקרא חוף צאנז, אגב יוצא במצטבר שהייתי כעשרים וחמש שנים באותו חוף, העבודה במיוחד בתקופה של בין הזמנים היא קשה במיוחד לאור כל מה שציינתי קודם. נכון להיום אני עובד בסוכת ההצלה בחוף הסמוך - חוף העונות.

"שם, בחוף העונות, הוא חוף שמושך אליו קהל מתרחצים כללי אבל אין לעובדה הזו משמעות בעיניי. מי שתחום ההצלה זורם בעורקיו - לא רלוונטי מבחינתו אם מדובר בזמן אמת בחילוני/חרדי/אישה/גבר או שהוא ממוצא אתני כזה או אחר. אנחנו רואים בעבודה זכות ושליחות".

יש לך סיפור שקרה לך במהלך השנים שתוכל לשתף אותנו הקוראים?

"יש המון סיפורים", עונה ארז ונעצר לחשוב לרגע, "אספר על אחת ההצלות המשמעותיות והקשות שהיו לי. לפני המון שנים חילצנו מספר נשים מטביעה המונית. לא פעם אנשים נכנסים למים ולא מבינים את הסכנות. בזמן אמת ומתוך לחץ, לא נשמעים ופועלים בניגוד להנחיות ובשניות המצב מסתבך והופך לטביעה המונית. קבוצת נשים מצאה את עצמה טובעות אחת אחר השנייה. באורח נס, המקרה הזה הסתיים בשלום. לא פעם מקרים מהסוג הזה ובכלל מלווים אותך כמציל שנים רבות".

תן לנו בבקשה כמה טיפים לרחצה בטוחה?

"לא לשחות בצדדים רק בשטח שהוגדר על ידי הסימונים שהמצילים שמים בשטח - שזה דגלים על עמודים. להישמע תמיד, אבל תמיד, להוראות המצילים. לא נכנסים לרחוץ בים כששירותי ההצלה סגורים", חותם ארז את שיחתנו.

בגלל הלבוש אנשים מכבדים

אנחנו עוברים לשוחח עם שמואל לוינגר, מציל, מדריך שחייה ומטפל הידרותרפיה שחולק איתנו את התובנות שלו על עבודת המציל החרדי.

"לרוב, אני עובד במשמרות קצרות כי אני עובד בבריכות נפרדות", פותח לוינגר בדברי רקע לעבודתו, "אני נמצא בעיקר בברכות בערים חרדיות כגון מודיעין עילית, בני ברק וירושלים".

כמה שנים אתה מציל?

"עשר שנים".

איך הגעת לעבוד בזה?

"אבי שלח אותי לשחות בתור ילד. מאז ומתמיד אהבתי מים, עד שיום אחד דיברתי עם מצילים – כי זה היה נראה לי מגניב כל העבודה הזאת - והלכתי על זה".

איך אנשים מגיבים למציל חרדי?

"זה קצת מוזר ולא מסתדר להם", לוינגר מחייך, "אבל אני שומר על קוד הלבוש שלי גם במשמרת. עם כיפה וקוד אתי וזה בהחלט גורם להם לכבד יותר".

בשלב הזה של השיחה עובר לוינגר לספר את הסיפור האישי שלו: "בזמן שהייתי בקורס מצילים, התחילו לעבוד איתנו על צלילות, כי מציל חייב לדעת לצלול זמן רב בתוך המים. אני הייתי קצת שובב והחלטתי לא להקשיב להוראות ושאני מסוגל הרבה יותר מהגבולות ובסופו של דבר אחרי שלוש דקות של צלילה – איבדתי הכרה בתוך המים.

"המאמן ראה אותי וישר קפץ והוציא אותי. עשו עלי החייאה ממושכת ופינו אותי בניידת טיפול נמרץ במצב קריטי".

"המצב היה כל כך חמור", ממשיך לוינגר לספר בשטף, "שכבר התקשרו למשפחה שיכינו את עצמם. הסיפור ארוך וקיצורו הוא שהלכו לרבי חיים קנייבסקי זצוק"ל ולרבי דוד אבוחצירא ושניהם אמרו שלא צריך להוסיף לי שם כי 'הוא יצא מכלל סכנה'. זאת חרף דברי הרופאים שאמרו שלא בטוח אני אצא מזה ואם כן תהיה לי התאוששות של חצי שנה - במהלכה, כך הם אמרו, 'הוא לא יהיה עם עצמו'.

"איך שההורים שלי נכנסו לחדר אחרי שהם היו אצל הצדיקים הקדושים - פתחתי עיניים וחזרתי לנשום בלי מכשירים ובלי כלום. יתרה מכך, זכרתי את כל מה שקרה לי עד איבוד ההכרה, ותוך יומיים מאז שפתחתי עיניים השתחררתי. אחרי שבועיים חזרתי לקורס מצילים".

וואו איזה סיפור. לא פחדת לחזור?

"בהתחלה אכן פחדתי לחזור לשם", משיב לוינגר בכנות, "אבל המאמן עבד איתי על הוצאת הטראומה והוא החזיר אותי מהר מאוד לתלם".

לוינגר מדגיש את המסר: "מוסר ההשכל מכל הסיפור שלי הוא: שמגיעים למקומות של סכנה – אל תרגיש גיבור גדול. אם אנשים ש'מבינים עניין' נותנים לך הוראות – הם יודעים מה שהם אומרים. המטרה של מציל זה למנוע טביעה ולא לקפוץ למים. בהסתכלות שלו הוא מונע את הטביעה הבאה. לכן, כשהמציל אומר לך מה לעשות – הוא לא סתם אומר את זה כי הוא משועמם אלא אך ורק כדי למנוע מקרה של סכנת נפשות".

ההוראות זה לא כי משעמם לנו

"מציל טוב זה מציל יבש", קובע לוינגר וממשיך: "ויש לי על זה סיפור מעניין: יום אחד בשעת לילה, בעודי מציל בבריכת שחיה למבוגרים, אני רואה מישהו ששוחה עם ראש מעל המים. הוא אמר לי שיש לו אסטמה ולכן כדי לשלוט על הנשימה בעת השחייה שלו הוא נשאר עם ראש בחוץ.

"בצד אחר של הבריכה ראיתי בחור שעושה צלילות. לוקח נשימה עמוקה ונכנס לצלול עד לקרקעית. מה שנקרא שחייה עמוקה. שמתי לב שעוד דקה הבחור שצולל הולך לקפוץ על הבחור עם האסטמה. צעקתי לו 'זוז הצידה' אבל כמובן שהוא לא שמע טוב ובום – שניהם התנגשו. הצולל גרם לבחור עם האסטמה לאבד באותו רגע את ההכרה. למזלי, הייתי לידם וקפצתי למים בזריזות. הוצאתי את הבחור עם האסטמה, הושבתי אותו, פתחתי חלון, הבאתי כוס מים והתקשרתי כמובן למד"א. תוך כמה דקות הוא היה במצב טוב וב"ה שזה נגמר רק בזה. הרי פגיעה בחזה לחולה אסטמה עשויה להיגמר בצורה מסוכנת ביותר".

ומהסיפורים הללו, תן לנו בבקשה את הטיפים שלך לשוחים?

"טיפ ראשון הינו לשוחים בבריכה", שח לוינגר, "אני רואה לא פעם ילדים שהולכים למים עמוקים. הדרך שלי לדעת האם הוא טוב בשחיה או לא, זה אם הוא קצת הולך לשם בחשש. אם הוא אכן קצת מפחד, אני מבקש מהילד שיראה לי שהוא יכול לשחות מצד לצד בלי להתעייף. ככה אני יודע שלא אצטרך לקפוץ אליו מתישהו בזמן השחייה.

"תופעה מעניינת ומסוכנת שאני נתקל בה בשנים האחרונות זה חברים שלוקחים את החברים שלהם למים עמוקים. הם יודעים לשחות והחבר לא. אבל הם אומרים לו שהם יעזרו להם. לצערי, דברים כאלה גרמו לאסונות, ולכן הטיפ שלי הוא, 'אל תהיה חכם הרבה'. תישאר במים רדודים ואל תלך עם חברים לעמוקים אם אתה לא יודע לשחות".

"לגבי הים, הנה הטיפ השני שלי", ממשיך לוינגר, "יש הרבה פעמים מערבולות בים. אנשים חושבים שהם חכמים. שימו לב: לא הולכים למקום לא מוכרז וללא מצילים".

"המצילים באים לכאן כדי לתת את העבודה המקצועית שיש", מוסיף לוינגר, "זו עבודה מקצועית מלאת אחריות. אין למציל רגע של שעמום. זו לא עבודה בטיחותית ובכל זאת מי שעושה את זה – עושה את זה באחריות מלאה".

לוינגר ממשיך לטיפ הבא: "הטיפ הזה חשוב על אחת כמה וכמה לקראת החופש הגדול. אנשים הולכים לנחלים או מסלולי הליכה במים - תנו לילד הקטן יד באופן תמידי. אין לסמוך על הנס, אף פעם".

"ועוד דבר אחרון: יש הרבה פעמים שאבא שם את הילד בגלגל במים ומשאיר אותו לבד במי הבריכה. שימו לב שמדובר בסכנת נפשות. ילד שרואה מים – הוא מתלהב. זה מקום בלתי שגרתי. מה שעשוי לקרות הוא שהילד יתכופף ואז ייפול עם הראש למים והרגליים למעלה. לא תמיד הוא מצליח להתהפך ואז בשניות נוצר מצב של סכנת נפשות. אל תעזבו ילדים לשנייה. החיים של הילדים חשובים לנו ביותר", חותם לוינגר.

• לפניות לכתב: ari@kikar.co.il