התביעה המוזרה, הנשיא שאהב גלידות והפנתרים: הסיפורים שלא הכרתם על החלב

הנשיא האמריקני שבזבז הון על גלידה

היסטוריונים איתרו מסמכים משנת 1784 בהם נראים רישומי הוצאות של הנשיא וושינגטון על 'קרם קרח', המזוהה כיום כגלידה.

לאורך כל הקיץ של שנת 1784 הנשיא האמריקני בזבז לא פחות מ-200 דולרים על גלידה, סכום עתק שהיום נאמד בקרוב ל-24 אלף שקלים.

בכל שמונה שנות כהונתו כנשיא, רכש וושינגטון אביזרים שונים, בהם 12 צלחות קרח, 36 סירי קרח, כף גלידה ושתי תבניות גלידה.

חלב סויה - באמת חלב?

לפני כחמש שנים, חקלאים בארצות הברית הגישו תביעה נגד מנהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) על כך שאישר לקרוא לחלב מן הצומח - חלב.

לטענת החקלאים, החלב מן הצומח צריך להיות מוגדר כמשקה ולא כחלב, כשלטענתם מדובר בניסיון לפגוע בתעשיית החלב.

בית המשפט קבע כי "בתביעה של החקלאים לא התקבלה טענה שיכולה להיות מתקבלת על הדעת". בתביעה טענו כי "צרכן סביר עשוי להתבלבל בין חלב רגיל לבין חלב מן הצומח".

הפנתרים השחורים

"הם לא נחמדים", כך הגדירה ראש הממשלה גולדה מאיר את קבוצת הפנתרים השחורים, שהייתה מוחה בשנות ה-70 על יוקר המחייה בדרכים שנויות במחלוקת.

בלילה חורפי של שנת תשל"ב - 1972, התגנבה הקבוצה לאזור של נקודת חלוקת חלב למשאיות שהיו אמורות לפזר את החלב ברחבי האיזור.

הקבוצה הצליחה לגנוב את החלב, ולמחרת בבוקר חילקה לשכונות מצוקה את החלב שהיה מיועד לשכונות המבוססות בירושלים.

"באנו הבוקר כדי להוציא לפועל את תוכניתו - מבצע חלב לילדי שכונות העוני, זאת כדי להזכיר לאזרחים, לממשלה, ובעיקר לכם - שאכפת לנו", כך נכתב בכרוז שהופץ לתושבי שכונת המצוקה.

גם בשכונות המבוססות פוזרו כרוזים, זאת בזמן ששם לא היה חלב באותו היום בשל הגניבה, וכתבו: "אנחנו מודים לכם על שהחלטתם היום לתת את החלב לילדים רעבים, במקום לכלבים ולחתולים שבביתכם".

ראש הממשלה גולדה מאיר גינתה את המעשה, אמרה כי אין מחסור בחלב גם בשכונות המצוקה, והגדירה את המעשה כ"מעשה פרובוקטיבי זול".

הנשיא שתקע עם מעל מיליארד ק"ג גבינה

כל מי שהולך בסופרמרקטים בימים האחרונים ממלא את עגלתו בשלל מוצרי חלב, אבל את הכמות של מוצרי החלב שרכש ממשל רייגן בארה"ב לא ניתן לעקוף.

בתחילת שנות ה-80, כחלק מתמיכת הממשל ביצרני החלב, ארה"ב רכשה בעצמה מוצרי גבינה. אלא שבתקופתו הממשל נתקע עם כמות עצומה של מיליוני ק"ג ובשנת 1981 אחסן הממשל 245 מיליון קילוגרם של גבינות.

תחקיר של הוושינגטון פוסט אז העלה כי בכל יום שהגבינות הללו נמצאים בקירור, העלות למשלם המיסים היא מיליון דולר. גורם במשרד החקלאות האמריקני אמר: "כנראה שהדבר הטוב ביותר לכלכלה זה פשוט לזרוק את הגבינות הללו לים".

אלא שממשל רייגן בחר לחלק את הגבינה לנזקקים, התעקשות שהגדילה את הבעיה והחלוקה לא עמדה בקצב כשכמות הגבינה עברה ליותר ממיליארד קילוגרמים.

הממשלה שרצתה להקל על החקלאים מצאה את עצמה במצב קשה, כשגם לא היו הרבה חיילים לחלק להם, לעומת התקופה של מלחמת העולם השנייה, אז מוצרי החלב היו פופולאריים.