פרשה חריגה מעוררת סערה ציבורית בבריטניה: ח'אלד באקה, מחבל מורשע תובע את רובי הייז, בעל פאב עתיק בן 500 שנה בשם "ראש הסרצנים" (Saracens Head), בטענה שהשם והשלט - המציג דמות של "ערבי/טורקי" מזוקן - פוגעניים ומסיתים לאלימות.
באקה ריצה בעבר 4 שנים ושמונה חודשים במאסר בגין הכנת תעמולה ג'יהאדיסטית. הוא דורש כמעט 2,500 דולר כפיצויים. לטענתו, השלט מעורר בו דאגה ופחד.
הייז, בעל הפאב, מתנגד בתוקף לתביעה ומגדיר אותה "בדיחה מוחלטת". לטענתו, אף אחד מלקוחות הפאב אינו גזען. הייז זוכה לתמיכה נרחבת מבעלי פאבים אחרים ברחבי בריטניה, הנושאים את אותו שם. עובדי הפאבים זועמים על התביעה ומגדירים אותה "מגוחכת"
הסרצנים מאז ועד בכלל
המונח "סרצנים" מופיע במקורות רבים, מתקופות שונות ובקשרים שונים ולאורך השנים עבר גלגולים. בתקופה הרומית: השם "סרצנים" אכן שימש ככינוי כללי לשבטים נוודים במדבריות ערב ובצפון אפריקה. שבטים אלו נחשבו ל"ברברים" בעיני הרומאים. היחסים ביניהם לבין האימפריה הרומית היו תנודתיים, נעו בין בריתות הגנה לחיכוכים אלימים.
עם עליית האסלאם במאה ה-7 לספירה, השם "סרצנים" הלך ותקבע בקרב הנוצרים ככינוי למוסלמים באופן כללי. היחסים בין הנצרות לאסלאם היו טעונים מראשיתם, ולוו בעימותים דתיים וטריטוריאליים אלימים. השימוש בשם "סרצנים" היה טעון משמעות שלילית בקונטקסט זה, ושיקף את תפיסת המוסלמים כ"אויב" בעיני הנוצרים.
נוצרים במאות המאוחרות יותר אף ניסו להצדיק את השימוש בשם "סרצנים", בטענה שמקורו ב"צאצאי שרה (אמנו)". אולם פרשנות זו שגויה כי הערבים הם בני הגר כאמור, וסביר להניח שנתלתה כניסיון לטעון להתייחסות דתית ותרבותית על המוסלמים. לאחר ימי הביניים השימוש בשם "סרצנים" הלך ופחת.
גם בחז"ל אנו מוצאים את העם ה"סרצנים" : לגבי שעיר יום הכיפורים - שאין חיוב לדחות את השעיר לעזאזל מן הצוק, גם אם השעיר ברח יוצאים ידי חובת שילוחו למדבר, והירושלמי אף מספר שלפעמים השעיר היה אכן בורח בדרך, וה'סרצנים' היו צדים ואוכלים אותו.
כאמור המחבל המורשע באקה הודה כי "תמיד נפגע משמות פאב כאלה וכעת גילה דרך לאתגר אותם באופן משפטי". הוא הגיש טופס תביעת כספים לבית המשפט המחוזי. באקה אף הודיע על תוכניות שאפתניות יותר: הוא מתכנן לתבוע יותר מ-30 פאבים נוספים הנושאים את השם "ראש הסרצן".