זכה דורנו למה שלא זכה האר"י החי, האור החיים הק´, בעל "החרדים", והוא – שרות מיוחד לאחמי"ם (V.I.P. בלעז) עד למרומי הציון הק´ שבמירון.
להלן מונולוג שהשמיע בפני אחד מרבני הערים בישראל (לא משנה השם) בהקשר לכך, וזה תוכן דבריו של אותו רב (שמעתי בדממה את דברי אותו רב, שלמען הגילוי הנאות די סחף אותי, וכך בהיסחפותי – הוספתי ´ציצים ופרחים´ גם מדילי, באופן שבהמשך השורות - לא יהיה ברור כל כך איזה קטע הם דברי הרב האלמוני, ואיזה מהם הוא ´הראש שלי´. וה´ הטוב יכפר בעדי, והקוראים בוודאי ימחלו לי...)
● ● ●
בזוהר הקדוש נשאלת שאלה, הכיצד בכלל מותר להתפלל ולהעתיר על ציוני צדיקים, והרי ישנו איסור של "ודורש אל המתים"? ואומר על כך הזוהר כמה דברים: ראשית, האיסור של "ודורש אל המתים" מדבר על קברי נפטרים שגם בחייהם היו ל"ע נחשבים כ´מתים´, משא"כ צדיקים – שגם בפטירתם נקראים ´חיים´, ואדרבה, הרי מצינו שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם - לא עליהם נאמר האיסור. דבר נוסף אומר הזוהר, כי מי שמגיע לציון של הצדיק ב"תבירו דליבא", היינו בשברון לב ומתוך הרהור תשובה – לא כלפיו נאמרו הדברים של "ודורש אל המתים".
ישנו ספר שנקרא "ספר ההשתטחות" ובו מאמר מק"ק רבי דובער המכונה ´אדמו"ר האמצעי´ מליובאוויטש (בנו של אדמו"ר הזקן של ´בעל התניא´) "להבין עניין ההשתטחות על קברי צדיקים" והוא זצ"ל מאריך בצורה נפלאה ומפרט 5 (!) דרגות בביטול והתבטלות בפני הצדיק בשעה שמגיעים לקברו.
כדי לא להלאות אצטט אך פיסקא אחת מאותו מאמר: "בהליכתו על קבר הצדיק והקדוש יכול לבוא לידי בושה גדולה וביטול במציאות ממש, שמתבושש מאוד בכל מעשיו ומחשבותיו אשר עשה וחשב עד היום כי גלויים המה...וע"י הביטול הגדול תוכל נפשו לידבק באיזה פרט מנפש הצדיק השוכן שם...ועי"ז אפשר שתפילתו שיתפלל שם תוכל לעלות למעלה בעליות נפש הצדיק ויכול תפילתו לעשות פרי למעלה ולמטה, וזהו אמונת הצדיקים אשרר אנשים נוסעים על קבריהם אעפ"י שאינם משיגים כלום".
זכורני, בימי בחרותי, ביושבי שבת תחכמוני בישיבת ´תומכי תמימים ליובאוויטש´ – קודם נסיעתנו למירון לציון הרשב"י בל"ג בעומר – היה המשפיע המפורסם רבי שלמה חיים קסלמן זצ"ל מתוועד עימנו כמעט עד שעות הבוקר, וטורח להשכילנו בינה הכיצד צריכה להיות הכנת הנפש קודם שכותבים ´פדיון נפש´ (קוויטל) לרשב"י...
ובאמת מצינו בספר "מענה לשון" – נוסח התפילה שאומרים על קברי הצדיקים (גם הוא הונהג ע"י כ"ק האדמו"ר האמצעי) וכך בנוסח ה"מענה לשון" אומר, בין היתר, המתפלל על ציון הצדיק: "...כי מי אנכי כי הביאותני עד הלום, ואין אני לצורכך כלום..כי אם בחסדך הגדול לזכותי בראתני...".
● ● ●
ניתנה ראש ונשובה לדברי איש שיחי - אותו רב אלמוני: לא פעם הציעו לי כל מיני ´מאכערים´ אישור ´אח"ם´ כדי לעלות עם רכבי עד הציון, ומה אומר לך? דחיתי בסלידה את הבקשה, וזאת מטעם פשוט; חלק בלתי נפרד מ´הגעשמאק´ (הערבות) של העליה לציון הרשב"י ובפרט בל"ג בעומר – היא ה´דוחקא דכלה´ – ההסתופפות וההצטופפות בתוככי רבבות אלפי ישראל (ובמיוחד האידנא שזכינו ל´דרך מהדרין´ ו´דרך כהנים´, ´דרך בורמה´ ו´ דרך מי יודע מה ´...). כך מרגישים משהו מעין מה שזכה עם ישראל ובע"ה יזכה שוב בקרוב – בעת העליה לרגל לבית המקדש, עת התקיים "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" ודורשים בזוהר (בתרגום חפשי) כמה יפים רגליהם של ישראל (עולי הרגל) כשעולים להיראות לפני ה´ שלוש פעמים בשנה, שהם עולים עם נעליים (..ולא עם רכב).
מספרים על אחד מגדולי החסידים שהיה הולך קילומטרים רבים רגלי לחלות פני רבו בליובאוויטש. לעת זקנה, כשהרגלים כבר בגדו בו, והאלטרנטיבה היחידה הייתה נסיעה עם עגלה וסוסים, וויתר חסיד זה בכלל על העליה לליובאוויטש, ובלבד שלא ייתן את הזכות הקדושה הזו של ´עליה לרגל´ לרבי - ל...סוסים.
חלילה, חלילה, אומר אותו רב, אינני מדבר על גדולי האדמורי"ם וגדולי התורה והיראה שמצד ´כבוד התורה´ אל להם לוותר על כבודם, אם כי, מיותר לומר, הם בעצמם היו בפשטות מוותרים על הכבוד המדומה של שירותי v.i.p. באתרא קדישא מירון, אלא שתלמידיהם ממש מכריחים אותם לא לוותר על כבוד שמים שהם מייצגים. אני מדבר, ממשיך אותו רב, על כל מיני רבנים´לאך שאמנם חשובים הם בהחלט אבל למרות הפראק המיוחט וההאמבורג - קצת צניעות וענווה לא תזיק להם... (ולהעיר, שכיום התואר ´רב´ הוא כבר ´תואר בלתי מוגן´, וכבר העיר א´ מהני בדחני, שגם ´רב בריח´ הוא רב – אבל איתו ניתן לפחות ´לסגור עניין´..).
● ● ●
ובהכרח אני נזכר, כאשר זכינו לנסוע (עקב סיבות מובנות: במטוס ולא ברגל) בתור רבנים לחג השבועות לקבל את התורה בצילא דמהימנותא אצל רבינו הק´ מליובאוויטש זי"ע, הכיצד רבנים ביחד עם נערים וילדים היו נדחקים ומתחככים זה בזה שווה בשווה. "חג המצו"ת" מכנים את זה בליובאוויטש, היות וה´מצות´ - ´המוצי"ם´ שלא יכלו לעזוב את קהילותיהם בשאר החגים – היו עולים לליובאוויטש בחג השבועות באשר חג זה, יחסית, יש בו פחות ´שאלות´ הלכתיות העולות על שולחנו של הרב-המו"ץ בקהילתו. מליצי מליצות ודורשי רשומות אמרו עוד טעם אודות כינויו של חג השבועות אצל הרבי - "חג המצו"ת"; כי בעוד שבמשך השנה יש לרב ´הזדמנות´ להתרחב קצת לצדדין ואולי אף להתנפח קמעא מ´ישות´ תוצאה כמעט בלתי נמנעת מתוקף היותו ותפקידו כ´יהודי של מזרח´, הרי בחג השבועות אצל הרבי, כבר ´דואגים´ לעשות ממנו ´פיתה´ ואף מצה דקיקה....
● ● ●
הגמרא מספרת על אחד מהחכמים שלאחר פטירתו הגיע לעולם האמת וחזה ב"עולם הפוך"; עליונים למטה ותחתונים למעלה. ובעניינו: מי יודע אם אותו אברך ש´נסחב´ במעלה ההר בל"ג בעומר ביחד עם כל היהודים ´הפשוטים´ ואחריו נגררים צאן קדשים – זאטוטיו ובראשם ´ילד החלאקה´, מי יודע אם אותו אברך אלמוני קשה יום, הלומד תורה מתוך הדחק - איננו מכובד יותר ממני ושייך לאנשי מעלה – ל´עליונים´ , תמה, איש שיחי אותו "כבוד הרב".
צר לך? דחוק לך בין יהודים? – תלמד בשבתות הקיץ פרקי אבות ותדע ש"מעולם לא אמר אדם צר לי המקום...בירושלים"! לא שלא היה צר ולא היה דוחק בירושלים שהייתה צריכה להכיל כל כך הרבה עולי רגלים, אלא "שמעולם לא אמר אדם" – אכן היה צר, אבל איש "לא אמר", לא התלונן..
● ● ●
מעניין שהאור החיים הק´ לא החשיב את עצמו כ"אישיות מאד חשובה" בעלייתו למירון, וכך מספר הרה"צ המקובל מאנשי מירון המיתולוגיים הריא"ז מרגליות זצ"ל: "אור החיים הקדוש זיע"א משיח ה´ אשר בצלו אנו חיים, מוצאים אנו שקיים המנהג הקדמון של העליה בהר הציון המצויינת בכפר הקודש מירון...וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו וכל הדרך היה גועה...וצועק, היכן אני השפל נכנס, למקום אש להבת שלהבת קודב"ה..". וכך גם באימה ופחד מצינו שעלה למירון רבנו הרמ"ק. "ומה נענה אבתריה" (ומה נענה אנו אחריהם).
ומוסיף אותו רב בחיוך: כנראה שלאוה"ח הק´ לא היה קשרים עם מנכ"ל המקומות הקדושים ועם הרב הממונה על מקומות אלה (וברצינות וללא סרקאזם: מבלי להמעיט חלילה בערכם וביקר פעלם) – ואי לכך לא הייתה לו את הפרוטקציה המתאימה, וכך נמנע ממנו קבלת הצעטעלע-האישור המתאים (והנכסף)...
● ● ●
תכלי´ס, רב יקר, עסקן חשוב: אם אוהדיך ומעריציך, לא נותנים לך מנוח, וממש מפצירים בכך לעלות על רכב האחמי"ם, טוב, לא נבקש ממך שתתקוטט עם קהל חסידיך ואוהדיך, אבל האמן לי מניסיון, שאין תענוג גדול ונפלא יותר מאשר להעפיל רגלי ל´ציון´. להרגיש בכפות הרגליים את אדמת הקודש עליה דרכו תנאים ואמוראים ושרפי מעלה, להיתקל בארגוני החסד, לשתות ולהרוות צמאונך במיץ ענבים מידיהם של יהודים טובי לבב מחלקי ה"ח"י רוטל", לחזות בדרך במראות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש, ואפילו להנות מפיזוזיהם של ´הנחנחי´ם´ – במיוחד שאתם מביא בחשבון היכן כירכרו הצעירים האלה תמול-שלשום קודם חזרתם בתשובה - והיכן הם ב"ה היום. וגם לא נורא לחלק קצת ´צדקה´ בדרך לכל מיני פושטי יד הגונים, לשמוע את הסימפוניה של כל הניגונים מכל הזרמים ומכל החסידויות הבוקעים מהרמקולים היוצרים הרמוניה נפלאה של ´יחד שבטי ישראל´.
בדרך גם תוכל להיכנס לאחד האהלים ולהשתתף תוך כדי אמירת ´לחיים´ בהתוועדות חסידית, ואם תרצה תוכל בעצמך ´לערוך טיש´. אצל ´בעל הבית´ - רשב"י יש ב"ה מקום לכולם. וגם, רב יקר, ידוע ידעתי שמאד איכפת לך מ´ביטול תורה´ ולכן אתה מעדיף לעלות לציון עם רכב. אבל גם לזה יש פתרון: לפני הנסיעה למירון צלם כמה דפי גמרא, ותוכל בהחלט לקיים "ובלכתך בדרך" בהידור רב (הניגונים שברקע "בר יוחאי נמשחת אשריך" ו"אמר רבי עקיבא" - אך יוצרים אוירה והשראה מתאימה ותוספת תמריץ לקיים את הבטחת התנא בעל ההילולא; "כי (התורה) לא תשכח מפי זרעו"). ואתה עם כשרונותיך העילויים תוך כדי עליה וירידה מה´ציון´ תוכל ´לגמוע´ מינימום איזה מסכת מגילה או תענית. תוכל גם לעשות זאת תוך כדי אכילת כריך באחד מאהלי החסד המרובים. איי, בן פורת יוסף, כמה עובדין טבין בעת ובעונה אחת..
● ● ●
והעיקר, א´ישיות מ´אד ח´שובה: אנא, אל תמהר, אל תברח מיהודים. הם לא ´נושכים´ חלילה..
זכור אזכור ותשוח עלי נפשי איך הריבניצער זצוק"ל היה נדחק עם כולם בל"ג בעומר, וכך מספרים גם על כ"ק האדמו"ר ממחנובקא זצוק"ל כשעלה לאה"ק מעמק הבכא והגיהנום הסובייטי – קבע את מושבו בבית מדרשו שבבני ברק, באופן, שלא כמנהג אדמורי"ם – מקום מושבו היה שפניו הק´ היו כלפי העם ואל העם. וכל כך למה? הטעים אותו צדיק; כי ברוסיה כמעט נמנע ממני לראות יהודים, ואשרי שאני זוכה לזה כעת בארץ ישראל, האפנה את גבי אליהם? כה דבריו, כה שיחו, כך הלך מחשבתו של יהודי קדוש ואוהב ישראל הפוסע בנתיבות בעל ההילולא דל"ג בעומר אשר לאחר יציאתו (בפעם השניה) מהמערה ביטא את חביבותו דווקא ליהודים פשוטים שבעם ישראל כפי שמספרת הגמרא במסכת שבת דף ל"ג.
"הוא ימליץ טוב עלינו אדוננו בר יוחאי".
(הטור מתפרסמת ב"כיכר השבת" באדיבות "שעה טובה")