מעשה מדהים אירע בצעירותו של ראש ישיבת כנסת הגדולה הגאון רבי הלל זקס זצוק"ל. אירע והמתין הגר"ה זקס בתחנת רכבת אי שם באמריקה עם הגאון רבי נתן קמינצקי. שניהם היו בגיל הבחרות, והיו ניכרים בלבושם כבני ישיבה חרדים.
פתע פתאום ניגש אליהם יהודי אמריקאי רחוק מתורה ומצוות (שכנראה סלד מלבוש יהודי שורשי), והחל לזעוק עליהם באידיש: "כאן זה לא שטעטיל, אתם לא צריכים להראות זרים. מדוע אינכם להתלבש כיתר האנשים?", זעק האיש בחמה.
>> למגזין המלא - כנסו עכשיו <<
רבי הלל זקס רמז לרב קמינצקי שלא יענה לאותו יהודי מבוגר, והגיב לצעקן בנפנופי ידיים, שהוא איננו מבין את שפתו, וביקשו שידבר באנגלית. אותו צעקן, התבלבל, ושאלו: "האם אינך יהודי מבין אידיש?", ענה לו רבי הלל זקס שהוא נכרי מכת האַמִישׁ (שדומים בלבושם ליהודים), וזו פעם ראשונה שהם בעיר הגדולה.
מיד אותו אדם השתנה סבר פניו, והוא החל לשבח אותם שהם משמרים את מסורת אבותיהם ומשפחתם...
ברגע האחרון לפני שעלו לרכבת, פנה רבי נתן קמינצקי לאותו יהודי מבוגר ואמר לו באידיש: "ר' איד היינט בנאכט איז ראש חודש, נישט פארגעסן יעלה ויבוא" (ר' יהודי, היום בלילה חל ראש חודש, לא לשכוח יעלה ויבוא). אותו יהודי חילוני שפרק כל עול, מרוב בושה ותדהמה על הצביעות שלו, נשאר לחכות בתחנה לרכבת הבאה. (הובא בקובץ ישורון לג תשע"ה עמ' 194 הע' 20).
הרב אהרון רוט ציטט מעשה זה מקובץ ישורון, במאמר שנשא את הכותרת "האם לפעמים מותר ליהודי להתחזות לנכרי". (קובץ 'דמה לצבי' תשע"ו, עמ' 22).
• • •
לפני חודשים מספר, שוחחנו במדור זה עם איש החינוך הרה"ח יוסף קמינר, שהתבטא ואמר שיש להתפעל מקבוצת האַמִישׁ הנוצרית המתבדלת בארה"ב (שיש בינם לציבור החרדי מן המשותף) על הצלחתם בחינוך, ועל כך שבין 90% ל-97% מקרב בני הנוער בוחרים מרצונם להמשיך בקהילה המתבדלת, עוררה הדים רבים.
דבריו של הרב קמינר: "יש לנוער בקבוצת האַמִישׁ זהות עמוקה עם קהילותיהם ומורשתם ואמון עצום של המחנכים בכוחה של דרכם והשקפתם ושהנוער יבחר בה מרצון, ובכך הם מצליחים לעמוד בפיתויי העולם המודרני... חינוך מבוסס על אימון ועל זהות יציבה יש לו הצלחה מרשימה הרבה יותר מאיום ופחד", סיים הרב קמינר את הריאיון המחכים.
בשל הנושא המרתק והמעניין, אנו ממשיכים לשוחח עם ר' ראובן הי"ו, חברותא של כותב השורות בישיבה גדולה, שכיום מתגורר עם משפחתו בסמיכות לקבוצת האַמִישׁ מזה כמה שנים.
האם יש 'חכמה בגוים תאמין', ויש מה ללמוד מכת האמיש?
"אני חושב שיש כמה דברים, אבל זה לאו דווקא לימוד מבני האמיש אלא יותר מה אנחנו יכולים או צריכים לשחזר מסגנון החיים של היהודים לפני המהפכה התעשייתית ותנועת ההשכלה. התבוננות באורח החיים של קהילת האמיש בסך הכל יכולה לתת לנו דוגמה עכשווית צרה.
"מבנה הקהילות של האמיש והחרדים הוא שונה. רוב רובם של החרדים בארץ ישראל מגובשים תחת שתי מפלגות פוליטיות שעובדות יחד, ובמידה כזו או אחרת הם שותפים במערכת השלטונית, לעומת האַמִישׁ שחיים במאות קבוצות נפרדות וכמעט שאין להם קשר אחד עם השני. מבנה הקהילות מחולק לקבוצות קטנות ולכל קבוצה יש מנהיגים, מנהגים שונים, מפגשים משותפים ובית ספר משלה.
"הקשר היחיד של האמיש עם השלטון הוא באופן של שתדלנות, ולא כדי להשיג תקציבים, אלא אך ורק כדי לשמור על עצמאות מוחלטת. הם לא מתוקצבים על ידי הרשויות ולא נרשמים לקבלת קצבאות ילדים או ביטוחים ממשלתיים.
"בגלל שקהילות האמיש אינם מאוגדים יחד ואין להם תורה משמים, אז השוני בין הקהילות הוא משמעותי, יש קהילות ברמת אדיקות שונה ולכן דברי לא משקפים את כל קהילות האמיש. עם שכני האמישים אני מתקשר בטלפון לעומת אמיש מקהילה לא רחוקה שהשאיר לי כתובת למשלוח מכתב...
"שוני נוסף ישנו בין חרדים לאמיש, שהציבור החרדי סובב כולו סביב לימוד תורה, לעומת האמיש שהלמידה אצלם זו לא מטרה בפני עצמה. באופן כללי הם לא אנשים מלומדים ואפילו את ההיסטוריה של עצמם הם לא כל כך יודעים. כשאני מראה להם תמונה של חרדים (שדומים להם), הם מופתעים אבל לא נראה לי שהם יכתבו על זה סדרת כתבות כמוך.
"הם משקיעים את עיקר המאמצים בחינוך לעשייה. הם אנשי עמל חרוצים שעובדים בשלל מקצועות, הם בעלי מלאכה מבוקשים כל אחד בתחומו. אם אנחנו מחפשים מה יש לנו ללמוד מקהילת האמיש זה יותר בסגנון החיים שלהם והיחס שלהם לעולם שסביבם.
"לפני 12 שנה משלחת של בני אמיש ביקרו בישראל וביקשו סליחה על חלקם של אבותיהם בפגיעה באוכלוסייה היהודית באירופה, כמובן לפני שהוקמו קהילות המנוניטים והאמיש. ההבדל הגדול ביותר בינינו הוא בכך שאנחנו אומרים כל בוקר "נשמה טהורה שנתת בי".
"לבני האמיש יש הכרת טובה למדינה שקיבלה אותם והם חיים בה בשלווה כבר מאתיים שנה, אבל הם לא עמדו בדילמה של ראשי היהדות החרדית לפני קום המדינה, האם לשתף פעולה עם הקמתה, כשהשיקול נע בין הצורך במדינה שתקבל את יהדות התפוצות לבין שיתוף פעולה עם ארגונים ציוניים.
"כשהארגונים הציונים פנו לאו"ם לבקש מדינה, האו"ם דרש מהם הוכחות שהם באמת מדברים בשם כל היהודים. אגודת ישראל ניצלה את ההזדמנות והתנתה את חתימתה על הפניה לאו"ם בהסכם סטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה. זו הייתה החלטה לא פשוטה שהובילה את הציבור החרדי לעמדה של שותפות פעילה כמעט בכל מנגנוני השלטון, וכבר אז הרב מבריסק התרעם על נציגי 'אגודת ישראל'".
תוכל לשתף אותנו קצת בסגנון החיים של בני האמיש?
"ראשית, אנחנו צריכים לזכור שמדובר בקהילה נוצרית הדוקה. המראה החיצוני שדומה לחזות החרדית זה הדבר היחיד המשותף. הלבוש הזה מגיע מאותו מקור – לבוש אירופאי קלאסי שאותו הם לא שינו מאז שהיגרו לארצות הברית לפני כמאתיים שנה. עקרונות הקהילה גוברות על אמונתם הנוצרית ולכן הם לא עוסקים במסיון, הם לא מצרפים חברים נוספים לקהילה ומנתקים קשר עם מי שעוזב אותה. עיקר המאמץ שלהם הוא לשמר את הקיים.
"המנהיגים והמבוגרים יהיו אלו שיפעילו את השפעתם כדי לצמצם את השפעת העולם המערבי על אורח החיים של הקהילה. לדוגמא: מכונת הכביסה שמשמשת כיום את בני הקהילה היא מכונה חצי חשמלית ואת הבגדים צריך להעביר מהתוף לגלגלת שסוחטת את הבגדים. כנראה שלפני מאה שנה זו הייתה מכונה שרק המעמד הגבוה בארה"ב הרשה לעצמו. הם צורכים את מוצרי העולם המערבי אבל במשורה ובפער של כמה עשרות שנים.
"האמיש לא משתמשים בחשמל מחברת חשמל, אלא בפתרונות אחרים. המקרר התנור והתאורה בדרך כלל יפעלו על גז. בבתי המלאכה הם משתמשים בגנרטורים. חשמל סולרי זה פתרון מניח את הדעת, אבל זה לא משקף את כולם, אלא רק את הקבוצות הליברליות יותר. הקבוצות השמרניות יותר לא ישתמשו כלל בחשמל, אלא רק בגז. את הבית הם מחממים בקמין עצים, וכמובן שאת העצים הם יאספו ביערות סביב הבית.
"יש להם חשבונות בנק, וכרטיסי אשראי. לרובם יש מספר ביטוח לאומי, הם משלמים מיסים, חלק גדול מהם מחזיק טלפון קווי, וחלק מצומצם לצורכי פרנסה יחזיקו טלפון קבלנים נייד.
"לפני תקופה הם הזמינו אותנו לביקור בבית הספר, אחד מתוך עשרים בתי ספר בעיירה. בית הספר נראה כבית פרטי, נכנסים דרך קומת המרתף, התלמידים משאירים את הנעליים והמעילים בחדר המבוא ועולים לקומה העליונה.
"את שטח בית הספר תרם אחד ההורים, ואת המבנה הקימו יחד אבות התלמידים, כל אחד תרם את חלקו במקצוע שבו הוא עוסק, יציקות בטון, אינסטלציה, עץ וגגות. את בית הספר מנקים ההורים בתורנות, ובהתארגנות משותפת של האבות הם יחטבו עצים שיספיקו לחמם את בית הספר במהלך כל החורף. לא נראה לי שתלמיד יהיה מסוגל להשחית את רכוש בית הספר שההורים שלו בנו ומתחזקים בפועל. חדרי השירותים בבית הספר נשארים לאורך כל היום ברמת ניקיון של חדר שירותים ביתי.
"בכל בי"ס יש שתי כיתות ,אחת לגילאים נמוכים. שניה לגילאים גדולים יותר, מקביל לכיתה ד' עד ח'. בכל כיתה התלמידים יתחלקו לכמה קבוצות למידה ברמות שונות. בצמוד לכיתות הרגילות יש כיתה מקדמת, לשם יכנסו חלק מהתלמידים לקידום אישי.
"מי שמלמד בבי"ס הן מורות מתוך הקהילה ושכר הלימוד כולו מיועד לשכרן. כשבית ספר עובר את המספר 60 תלמידים, יחלקו אותו לשתיים. זו פשוט אחריות אישית כי ההורים מפעילים את בית הספר בעצמאות מוחלטת וצפיפות בכיתה זו לא בעיה שמישהו מלמעלה אמור לבוא ולפתור.
הם לומדים רק מקצועות מעשיים: אנגלית, גרמנית פלסילבנית, מתמטיקה הנדסה ומקצועות נוספים. הילדים מסיימים את בית הספר בערך בגיל 14 הישר לעולם המעשה, הבנים מצטרפים לעבודה בעסק המשפחתי, והבנות למשק הבית ועזרה לשכנות".
האם לבן אמיש שיוצא מהקהילה יש מקום אחר להשתלב בו?
"כן, בוודאי. האמיש שיוצא ירצה לשמור על השמרנות שלו, ומאידך להנות מהעולם המערבי. לכן הוא יכול להשתלב בקהילת המנוניטים שהיא בעצם הקהילה שהאמיש נפרדו ממנה לפני מאתים שנים. המנוניטים הם שמרנים כמו האמיש בהרבה דברים. בשינוי מהם, הם כן משתמשים בחשמל, ברכב, ובטלפון פשוט. יש עוד קהילות נוצריות שמרניות בארה"ב שידועים בלבוש צנוע וסולידי והתרחקות מתקשורת ומדיה והם יכולים למצוא שם את מקומם. בדרך כלל הם לא מתרחקים לסביבה עירונית והם ימצאו הרבה מן המשותף עם תושבי העיירות.
"בני האמיש שפגשתי הם בעלי חוש טכני מפותח, הם מכירים את העולם המכני מהמכשור שהם משתמשים, טרקטורים קומביין וכלי עבודה שונים, אז נהיגה ברכב לא תהיה זרה להם. הם לא צריכים תואר אקדמאי כדי להצליח בחיים, כי בזמן שצעיר משלם כסף לאוניברסיטה הם כבר חסכו כסף לבניית בית. יש קהילות אמיש הדוקות יותר שהיציאה משם תהיה מורכבת יותר".
הרב קמינר בראיון שפורסם בבמה זו, התפעל מצורת החינוך של כת האמיש ועל כך שבגיל מסוים, הנוער נשלח למסע שלוקח שנה במתירנות האמריקנית כ'לאס וגאס', כדי להחליט האם הם נשארים בקהילה השמרנית, או מצטרפים לאמריקה המתירנית. רוב מוחלט חוזרים לחיק הקהילה אחרי מסע זה של 'פתיחת עיניים'.
"בני האמיש קוראים לזה: 'רומשפרינגה'. יש צדק בדבריו, אני מכיר היטב משפחות מתוך הקהילה וגם משפחות שעזבו, נראה לי שקיבלתי מבט די אמין על הנושא.
"החזרה לקהילה נובעת מגאוות יחידה והרצון לחזור לסביבה תומכת, הוואי קהילתי שלא קיים בעולם שבחוץ. אבל זה לא רק הקהילה, כנראה שנער שבוחר לחזור לחיק המשפחה קיבל חינוך טוב בבית, ואם ממש טוב לו הוא יוותר גם על הסיבוב בעיר. החזרה לא נובעת מאי יכולת להתמודד עם העולם שבחוץ, אלו שעזבו את הקהילה מסתדרים מאוד יפה בחוץ, כמובן שהם מצטערים על הדברים היפים מאחור.
"לשוני במנהגים בין הקהילות יש השפעה מזיקה. המכנה המשותף הוא סגנון חיים שלא תלוי בעולם המערבי וכל קהילה מחדדת את זה כדרכה. יש צעירים שרואים את השוני בחוקים כדבר שאין בו הגיון. זה יכול להיות דברים פעוטים כמו קהילה שמתירה שימוש באופניים וקהילה אחרת שאוסרת. או גלגלים בעגלה שמחופים בגומי לעומת קהילה שתחייב את חבריה להשאר עם גלגלי מתכת חשופים. ואם בקהילה השניה זה מותר אז אולי אפשר להתיר עוד כמה דברים.
"אפשר לומר שזהו הבדל נוסף בין גוי ליהודי שומר תורה ומצוות, 'טכס הרומשפרינגה' ליהודי, זו הצעת השועל לדגים לעלות ליבשה. האמיש השכילו לבנות מסגרת קהילתית שחוסכת מהם את תחלואי העולם המערבי, אבל חוקי הקהילה נוקשים ככל שיהיו לא מתקרבים לחוסנו של יהודי ירא שמים.
"תוחלת חיים שלהם 71 שנים אבל יש 'שבט' עם "השגחה אלוקית" מיוחדת (לטענתם), שגורמת לתוחלת חיים של 85 שנה.
"יש לציין שבמהלך הקורונה הם לא נשמרו מהדבקות, לא התחסנו ולא נבדקו, ולא נכנסו לסגר. ואין תחלואה או תמותה חריגה בתוך הקהילה".