מה קרה כשסגרתי את הפלאפון לשבוע? • רישומים מאמסטרדם

התרשמות לטובה מנתב"ג

ובכלל, בקושי עובדים כאן. בסוף שבוע מתחילים להתקפל. ימי חמישי ושישי הינם לרוב ימי עבודה קצרים. שבת וראשון זה סוף שבוע אצלם והנה לכם חצי שבוע, ארבעה ימים שלמים – שאין בקושי עבודה. חייבים לאמץ את זה גם בארץ.

רוצים לנסוע מהר בכביש? אי אפשר. יש כבישים שברגע שאתה נכנס אליהם אתה מצולם וברגע שאתה יוצא אתה מצולם שוב. המערכת עושה ממוצע של הזמן שנסעת על הכביש ואם זה היה מהר מדי – דו"ח יישלח אליך הביתה.

בכבישים שכתוב שמהירות הנסיעה מותרת עד חמישים (ומדובר בכביש שבארץ אנחנו מכנים אותו כביש מהיר יחסית) – אז מותר עד חמישים. לא יותר. אפילו לא בקמ"ש.

בהתחלה אתה יכול להשתגע מהרוגע הזה, אבל ככל שאתה לומד אותו – אפשר להתמכר אליו.

יעילות זה שם המשחק

לאחר שסעדנו את ליבנו במסעדה היהודית (על כך, בקטע הבא) שלפנו שטר של מאה יורו כדי לשלם. מסתבר, כך לדברי המוכרת, שלא מקבלים שטרות גדולים בהולנד. הסיבה: רק פושעים, לרוב, משתמשים בסכומי כסף גדולים. בירור קטן העלה שהיא צודקת: שטרות של 200 יורו ו-500 יורו אסורים בשימוש במרחב הציבורי. הקטע עם השטר של מאה יורו לא כל כך מדויק כמו שהיא אמרה. כן מקבלים אותו בחנויות. אולי היא לא רצתה להחזיר עודף? מי יודע...

כמו כן, כחלק מיעילות כללית לא ניתן לשלם על הרכבת במזומן, רק בכרטיס אשראי. במקומות מסוימים מאוד (כמו בדלפקים של מכירת כרטיסים למטרו) תוכלו לרכוש כרטיס במזומן. כדאי להצטייד מראש בכרטיס אשראי בינלאומי.

אגב, את כרטיס הנסיעה יש להעביר בכניסה וביציאה מהרכבת. ככה החברה יודעת בדיוק כמה לחייב אותך.

הולנד היא בירת האופניים. בהכללה, לכל תושב יש אופניים. בכל מקום תוכלו לראות אופניים. ליד תחנות רכבת ובניינים יש שורות שורות של עמודי אופניים ייחודיים שלעיתים מדובר בחניית שתי קומות.

לנוסעי האופניים יש יותר זכויות מהולכי הרגל. לא נדיר למצוא כאן כביש ושביל אופניים בלי מדרכה להולכי רגל. אם מישהו נתקע מכם, מהרו לגעת באופניים, סיכוי גבוה שזה יעזור לכם מול הביטוח או בית המשפט הרבה יותר אם סתם נקלעתם לתאונה כהולכי רגל...

לנוסעי האופניים שבילים מיוחדים עם רמזורים משלהם. על רוכב האופניים לסמן עם היד בכל פעם שהוא בא לבצע פנייה. פונה ימינה? יש להרים את יד ימין לרוחב. שמאלה? יד שמאל.

כל כך יעילים ההולנדים שהם לקחו קטע כביש שלם בו היה מפגש מסילות הרכבת (טראם, בלשון המדינה) עם הכביש ובעת הקורונה הם הפכו את כל הקטעים המרומזרים לכיכרות תנועה ואת הרכבת הם הורידו בקטע הספציפי הזה למנהרה. ככה התנועה של כולם זורמת מהר יותר.

בנה ביתך

מה דעתכם על משכנתא מאה אחוז? נשמע חלום מעולה, אה?! ומה דעתכם שבנוסף למשכנתא המכובדת הזאת ניתן לכם עוד קצת הלוואה בשביל לשפץ את דירת חלומותיכם? פנטזיה לא קיימת אתם אומרים?! ובכן, בהולנד כן.

אם אתם רוצים לקנות דירה, המדינה תעזור לכם עד כמה שאפשר על מנת שיהיה לכם אחת כזו משלכם.

אם אתם רוצים לשפץ – תקבלו עוד סכום כסף בנוסף.

כמעט ואין בהולנד אנשים שגרים בשכירות. רוצה בית – תקנה.

ובכלל, אי אפשר להיכנס למינוס. אין אופציה כזאת בבנקים. ניתן אולי להיכנס למינוס מינורי אבל כאן, בהולנד, הממשלה עוזרת לך לחיות מעל הגל ולא בים של חובות.

ישראל, שומעת?

כשר? תגיד תודה

באמסטרדם יש חמש מסעדות כשרות. ארבע נמצאים באמסטלווין (פרבר סמוך מאוד לאמסטרדם) באזור היהודי, ואחת נמצאת בשוק במרכז העיר.

באמסטלווין יש את מסעדות הבשרים – מיט מי וגולן. המסעדה החלבית: פיצה אנד קו והמאפייה של דיוויס קורנר. באמסטרדם יש את לה ביס.

מבלי להוציא לעז, ומבלי לספר איפה בדיוק אכלתי, אשתף אתכם בתחושות שחוויתי, והיא: הנה אוכל כשר – תגידו תודה.

ברור שהוא הוגש יפה. ברור שהוא היה ראוי למאכל אדם. אבל זהו, בעצם. לא מעבר. כל ילד עם קצת חוש במטבח יכול להכין את האוכל ברמה שהם מכינים שם.

והמחיר? יקר. לא תגידו, מילא המחיר זול וכשר – אז נשתוק. עלות צלחת שניצל ואורז עם איזה סלט קטן יכולה להגיע ל-22 יורו לאדם! זה סכום מכובד מאוד.

עכשיו, אין תלונות. אני מבין שהעלויות יקרות. יש לייבא את המוצרים, להחזיק חנות שלימה עם עובד או שניים. לא תמיד יש תיירים (ולפעמים יש יותר מדי), אבל בכל אופן. המסעדות באמסטלווין רחוקות מלהיות מאוד טעימות. כששילמתי להם את המחירים היקרים הללו, עשיתי זאת בשמחה. הרגשתי שאני תומך באמת ובתמים בעסקים יהודיים על מנת שימשיכו להתקיים. אבל זאת עליהם לדעת, יש הרבה מקום לשיפור.

בנוסף למסעדות הללו, יש כמובן את המסעדה של בית חב"ד. שם, לשם שינוי, האוכל טעים, איכותי וביתי.

יש מספר חנויות בעיר עם מחלקה של מוצרים כשרים. אם מעט חדווה יש בכם, הכינו לעצמכם ארוחות בעת ביקוריכם בעיר וכך גם תחסכו כסף, אבל בעיקר תהנו מאוכל משובח.

כתובת לכל עניין יהודי

איך אפשר בלי ביקור בבית חב"ד. שליח חב"ד הרב עקיבא קמיסר ורעייתו טייבי הם אנשים מדהימים. ביום שישי שמעתי את הרבנית אומרת שהשבת תהיה אצלם (באמסטלויין) שבת קטנה, "רק כשלושים אנשים". "זה כמו בשבילי להכין קינוח", היא צחקקה. יש לפעמים שיש כמאה אורחים ואז עושים משמרות ביום חמישי בלילה על מנת להכניס ולהוציא אוכל מהתנור בשביל להפסיק לעמוד בעומס.

רק למען הדוגמה, בבית חב"ד במרכז אמסטרדם (של שלוחי חב"ד ודבי וחיה פינקוביץ) היו בשבת חנוכה מאה שבעים אנשים.

כמו עיתונאי אמיתי שלא יכול שלא לעשות מהמציאות כתבה, תוך כדי נסיעה עם הרב קמיסר ניסיתי לדלות ממנו מידע על הפעילות שלו. 'מה הבקשה הכי מוזרה שהגיעה אליך?', שאלתי. הוא ניסה להיזכר באומרו שיש כל כך הרבה ושאתה עסוק בשוטף אתה לא מתפנה להיזכר במקרה ספציפי מוזר ומעניין שהגיע. פעם זה היה בחור שנתקע בשדה בלי שהוא יכל לצאת משם והיה צריך לסדר אותו. פעם זה קבוצה שבאה, שצריכה עזרה במקום ללון ועוד.

מבחינת יהדות, יש בהולנד כעשרת אלפים יהודים. הרב קמיסר אומר שבשל התנאים הטובים שהממשלה נותנת לך כאן כל שנה 'יורדים' עוד ועוד ישראלים כך שהדיבור הוא שכבר הגיעו לעוד עשר אלף יהודים נוספים.

הולנד קרה, אבל אם מצאתי מקום חם אחד – זה היה בבית חב"ד.

משחרר חומרים

כבר שנים שיש לי חלום לסגור את הפלאפון לשבוע. להתנתק. עם כל הרצון הטוב, אפשר לומר שאני עובד עם הפלאפון. מדבר עם אנשים, מקבל הודעות חשובות. אין כל כך אפשרות להתנתק, בטח שלא לשבוע.

והנה באה לה חופשה בדיוק לשבוע ימים ונתנה לי את ההזדמנות.

כיוון שנחתנו בחמישי בלילה, רק ביום ראשון בבוקר התחלתי להרגיש בחסרונו. לא. זה לא דגדג לי באצבעות ולא הייתה לי תחושה חזקה של לרוץ להדליק אותו כדי לראות מה פספסתי. אבל פתאום אתה צריך להתרגל לחוסר הזה.

ביום שלישי הרגשתי שהראש משחרר חומרים. לא יודע איזה, לא יודע בדיוק מה. אבל משהו שם קרה. המערכת השתחררה.

השקט הזה בלי פלאפון הוא תענוג שאין דברים כאלה. קם בבוקר? מסתכל על השמש (טוב, נו. לא היה כל כך). במשך היום יש כמה דקות פנויות? אפשר לקרוא עיתון או פשוט לדבר עם הסביבה. איזה יופי, איזה עולם.

מדובר בנקיות דעת שמי שלא חווה אותה כנראה שלא יבין.

ויהי ביום הרביעי. פתאום קור אחזני, התחלתי להרגיש לא טוב. החום עלה ולאחר מכן השיעולים הגיעו. מסתבר שגם לנפוש כמו שצריך אינני יודע. כן גם זה קורה. בן אדם שעובד סביב השעון לא יודע איך לנפוש.

אומנם פיזית לא הרגשתי טוב, אך מנטלית – הרגשתי בעננים. ניסינו עד כמה שיכולנו להמשיך לטייל וכך סיימנו איכשהו את הטיול שלנו.

קשה היה בארץ, אחרי הכל, לפתוח את הפלאפון ולנחות למציאות. עשרות הודעות חיכו לי, אבל תאמינו או לא, לא חשובות במיוחד.

מה שכן, טיפ חשוב למי שגם רוצה לעשות את זה: כשמכבים את הפלאפון לשבוע, צריך לעדכן, למה אנשים התחילו לדאוג...

כיוון שחשבתי שאינני חייב לתת דין וחשבון לאף אחד (חוץ מלבוסים שכמובן עודכנו) לא ראיתי לנכון לעלות אפילו סטטוס אחד שמודיע שלא אהיה זמין בשבוע הקרוב. אל תעשו את הטעות. כדאי להודיע בשביל שאנשים לא ידאגו וגם בשביל שלא יפתחו עליכם דיונים בקבוצות הוואטסאפ...

אז מה קרה שכיביתי את הפלאפון לשבוע? נחתי כל כך טוב שנעשיתי לא מרגיש טוב...