ביום הכיפורים האחרון, כך רצה בורא עולם, חגגתי במקום שנקרא - 'קי ווסט', מדובר באי הדרומי שבקבוצת איים לחופיה הדרומיים של פלורידה (איי הקיז), המחוברים למיאמי בכביש מהיר המשתרע על פני כ-182 ק"מ מעל לים.
מקורות שונים מעידים על כך כי היהודים הראשונים הגיעו לעיר מ-1880, בערך. זה אחד מהמקומות הראשונים שהגיעו יהודים לפלורידה, כאשר ברחו אז מהפוגרומים במזרח אירופה.
כיום בקי ווסט מתגוררים כ-25 אלף תושבים ואלף מתוכם הם יהודים.
הרב צוקר מתגורר במקום כבר 27 שנה, יחד עם אשתו חנה וחלק מששת ילדיו. הוא ציין כי בעקבות הקורונה עזבו אנשים רבים את המקום ועד היום לא הצליחו לחזור לכמות היהודים שהייתה מתגוררת במקום לפני הקורונה.
נדמה שלא רק הקורונה משפיעה על החלטתם של אנשים לא לחזור למקום. המקום סובל לא מעט בתקופת ההוריקנים.
בסוף חודש אלול, למי שזוכר, המקום סבל מהוריקן איאן בדרגה 1. אומנם למזלם ההוריקן די פסח על האזור, אבל לא בצורה מוחלטת. בשיטוט בין הרחובות ניתן לראות רהיטים וחפצים אישיים של תושבים מונחים מחוץ לביתם אחרי שנרטבו על מנת שיתייבשו ומן הסתם מה שלא יצליחו להציל מן השיטפונות יאלצו לזרוק לפח הזבל.
אבל ההוריקן העוצמתי והשיטפונות לא עצרו את הקהילה היהודית בקי ווסט, לציין את יום הכיפורים - בשיא תפארתו, כיאה ליום הקדוש בשנה.
מי תרם את הארוחה מפסקת?
כאשר הגעתי למרכז בית חב"ד במקום, בצהרי ערב יום כיפור, ביקשתי ספר תהילים מהרב צוקר - שהוא כמובן הרב המקומי, על מנת שאוכל לקרוא אותו כפי שאני עושה מידי שנה.
את ספר התהילים הוא השאיל לי בשמחה, אך מצידו התעקש כי נגיע אף לאכול ארוחה מפסקת יחד עם חברי הקהילה.
הארוחה הזו, מספר לי הרב נתרמה ע"י סגן ראש העיר סם קאופמן אשר הינו יהודי..."משלנו".
כאשר שאלתי את הרב צוקר לגבי מצב האנטישמיות במקום, הוא טען כי יש כבוד הדדי מוחלט בין הדתות, הסגנונות והאמונות השונות ואין כל חשש ללכת עם כיפה במקום.
הארוחה מפסקת התקיימה באולם האירועים הקיים בבניין. שם מתקיימות ארוחות לחגים, ואירועים שונים כגון ברית מילה, בר מצווה וחתונות.
מאיפה משיגים מוהל, ומאיפה הבשר?
ניתן בהחלט לראות כי הרב צוקר מלא אנרגיה ותמיד עם חיוך על פניו לכל ישראלי או יהודי הנכנס דרך הדלת והוא רץ ממקום למקום, על מנת לוודא שהכל בסדר וכולם אוכלים ושמחים... מבחינתו לכל יהודי ובכלל לא משנה אם הוא יהודי או ישראלי, דתי או חילוני, מקומיים או תיירים.
הרב צוקר אף משמש כשוחט, כך שבשר כשר הינו בר השגה דיי בקלות גם לאור הקרבה הגיאוגרפית לעיר הגדולה מיאמי.
מוהל אין בנמצא אך גם מוהל מביאים ממיאמי (מרחק כ- 3 שעות נסיעה בלבד).
מקווה יש במקום, עבור הגברים והנשים.
בקי ווסט אומנם אין בית ספר יהודי, אך מידי יום רביעי מתקיים שיעור בעברית למשך שעתיים. לשיעור מגיעים כ-15 ילדים אשר לומדים בבית ספר ציבורי מידי יום, אך פעם בשבוע הם מגיעים בצימאון על מנת להדליק את הניצוץ היהודי שיש בלב של כל אחד ואחת מהם.
אמנם אין חנות כשרה, מכיוון שניתן למצוא הרבה מן המוצרים הכשרים בסופרים השונים, אך בבית חב"ד הרב צוקר מאחסן מוצרים כשרים שונים למכירה בכמות מוגבלת.
גם אלו שהגיעו בג'ינס פרצו בבכי
צום יום כיפור עבר בהצלחה ובקלות ולקראת תפילת נעילה, עשינו את דרכנו ברגל שוב למרכז חב"ד. בית הכנסת היה מלא מפה לאוזן עם יהודים מקומיים, ישראלים המתגוררים במקום, תיירים שהגיעו לביקור קצר כמונו... היו כאלה שהגיעו צנועים, היו כאלה שהגיעו בג'ינס אך שם בהחלט נראה שאין שיפוטיות ויש מקום ואהבה לכולם.
אחד מהרגעים המרגשים עבור כולם היה לראות דמעות זולגות על פניהם של המתפללים והמתפללות כאשר הרב צוקר תקע בשופר במלוא העוצמה.
אני באופן אישי התרגשתי עד מאוד בסיום התפילה, כאשר הרב צוקר הזמין את כל המתפללים והמתפללות לארוחת ערב לפתיחת הצום.
אז פנה אליי בחור צעיר שהכרתי בארוחה המפסקת יום קודם, וסיפר לי בהתלהבות שהוא בן 19 וזו הפעם השנייה בחייו שהוא צם ביום כיפור.
מסתבר כי בחור זה נולד בנישואי תערובת ובמשך שנים לא ידע איזה צד הוא מעוניין לקחת ורק לפני שנתיים הוא הבין שמקומו הטבעי הוא עם העם היהודי. הוא אוהב עד מאוד את שהותו במחיצת יהודים, את הרב צוקר ובית הכנסת וזה נותן לו להרגיש הכי בבית בעולם!
- אילת מאמו שי הינה אשת עסקים, יו"ר לשכת המסחר גיברלטר ישראל, מרצה בינלאומית, סופרת וחוקרת קהילות יהודיות קטנות ברחבי העולם
