200 יום בדיוק. זהו מספר הימים המדויק, נכון להבוקר (רביעי) שהנער מוישי קליינרמן בן ה-16 מהעיר מודיעין עילית - נעדר, נעלם ועקבותיו לא נודעו. מה ששונה ומיוחד בסיפור שלו על פני שאר סיפורי נעדרים הינה העובדה שאין קצה חוט ולו הקטן ביותר, אחריו.
לא אחת היו אנשים שנעדרו למספר שנים (וגם כיום יש בארץ מספר נעדרים שגורלם עדיין לא נודע) אך תמיד, לכל נעדר, היה קצה חוט שאפשר כיווני חקירה. במקרה של מוישי אין קצה חוט בין היתר בשל העובדה שהוא היה ללא פלאפון וללא כרטיס רב-קו, כך שדרך הטכנולוגיה אין איך להתחקות אחר עקבותיו ואומנם, גם בדרכים שאינם טכנולוגיות מודים העוסקים במלאכה, מאנשי משטרה, ביטחון, מתנדבים ומשפחה, כי אין קצה חוט ולו הקטן ביותר לאיתורו.
בכתבה שלפנינו ננסה לעשות סדר בדברים. נלך בין שבילי הקונספירציות שנקשרו בהיעדרותו של מוישי וננסה לפלס נתיב לתשובה הכל כך מסקרת ומושכת רבים: איפה מוישי נמצא היום באמת?
פרט חשוב יש להדגיש כבר בשלב זה: על אופי החקירה במשטרה וממצאיה חל צו איסור פרסום. גורם במשטרה, עמו שוחחתי לצורך הכנת הכתבה, אמר כי מותר יהיה לנו לספר על כך שמתנהלת חקירה – ועוד אינטנסיבית, כלשונו – אך לא לספר מה הממצאים שנחשפו בחקירה. הגורם תלה את הסיבה בכך שכל עוד אין פריצת דרך משמעותית, כל פרסום של פרט מהחקירה עלול לשבש אותה. לכן, הוא הטעים, הכל תחת צו איסור פרסום, בתקווה שעם האיפול הקיים ניתן יהיה לפרוץ דרך על מנת להביא למציאתו של מוישי.
אז את כיווני החקירה של המשטרה – אין לנו, וגם אם יש את חלקם – לא נוכל לספר, אבל מה מרגישים האנשים בשטח, מה תחושת החוקרים לגבי ההיעדרות המסתורית – את זה יצאנו לבדוק.
שעת ההיעדרות, על פי הידוע היא בין השעות 20:00 ל-22:00, במוצאי השבת של שבת מברכין של חודש ניסן, כ"ג באדר ב', שבת בה קראו את פרשת "שמיני", שבת פרה, אז, מוישי נראה בפעם האחרונה במירון, ומאז נעלמו עקבותיו. לשבת הזאת, במירון, נסע מוישי עם חברים ביום שישי, ערב שבת. אז, הוא עוד התקשר לאמו גיטי קליינרמן ועדכן שהגיע למירון והכל בסדר.
התיעוד האחרון ממצלמות האבטחה באזור שתיעדו את מוישי, הוא מסמוך לציון הרשב"י, בצהרי יום השבת. במוצאי שבת, הוא לא התקשר לביתו לעדכן שהכל בסדר, כך שהשיחה בערב שבת היתה השיחה האחרונה עם הוריו.
סביב היעלמותו של מוישי נקשרו מספר קונספירציות. קודם נציג אותם ומיד לאחר מכן נבדוק עם מספר אנשים איתם שוחחנו, האם תיתכן הסתברות המציאות כי זה אכן מה שעלה בגורלו.
תימהוניים במירון
הסברה הראשונה שעולה, לרוב, היא העובדה שמוישי היה מחובר לכמה 'אנשי דלא מעלי' מאזור הר מירון, ייתכן כי הוא הסתבך איתם וייתכן כי הם פגעו בו. הסברה הזאת הכי נראית לעין בשל העובדה ששם הוא נראה בפעם האחרונה וכמה אנשים שמסתובבים תדיר באזור – נעצרו לחקירה משטרתית. האנשים הללו אומנם שוחררו לאחר החקירה אך משיחה שלנו עם כמה נוגעים בדבר – הם לא פורכים שיש להם קשר – אולי בעקיפין – להיעלמותו של מוישי.
ברח לחו"ל
הסברה השנייה טוענת שהוא ברח לחו"ל. ידיעה מעניינת שהגיעה ממגזין 'עמי' טוענת כי מוישי נראה לאחרונה בהונגריה. לטענה הזאת אין כל כך ביסוס בטח לאור העובדה שהשב"כ והמשטרה טוענים שהוא עדיין בארץ. עצם העובדה שהחיפושים באזור הר מירון לא פסקו מעידה כי הגורמים המעורבים טוענים כי הוא עדיין שם בסביבה.
מדוע הוא ברח לחול אם וכאשר זאת האמת? ייתכן שברח לכת כלשהי שהוא נתפס אליה וייתכן שרצה לעזוב את היהדות. נדגיש כי לקונספירציה הזאת אין ביסוס מהממצאים בשטח.
נפל מהר
טענה נוספת, כאובה, סוברת כי מוישי הלך להתבודד לאחר תפילה בציון הרשב"י ושם הוא נפל לבור עמוק וייתכן חלילה כי איננו בן החיים. כדי לענות על הטענה הזאת מתקיימים כל העת חיפושים אחריו. מספר גורמים טוענים כי השטח שבאזור מירון גדול מאוד ומספיק שהוא הלך כמה קילומטרים מאזור הר מירון שקשה יהיה למצוא אותו, בטח לאור האזור ההררי המסובך והחיות המסתובבות שם.
תחנה ראשונה – קרוב משפחה; מתי מוישי נעלם?
את דרכנו אנחנו מתחילים עם קרוב משפחתו של מוישי המעורה בכל הפרטים.
"הוא היה בשבת במירון", מתחיל קרוב המשפחה לספר ל'כיכר השבת' את אשר יודעים רבים ועד מהרה הוא נכנס לפרטים הקטנים, "כל השבוע הוא לא התקשר. זה הדליק נורה אדומה, כי מדי יומיים הוא היה מרים טלפון ויום שישי זה 'מאסט' שהוא מתקשר לומר שבת שלום, ואז ההורים מברכים אותו. ככה זה היה כל שבוע. בכל מקום שהוא היה, ולא משנה איפה זה בארץ, הוא מתקשר לקבל ברכה מאמא ואבא – וכשהוא לא עשה את זה, זה, כאמור, הדליק נורה אדומה. אביו הגיע לישיבה במוצאי שבת ואז הוא גילה שהוא לא היה כל השבוע בישיבה".
"ביום ראשון הלכו למשטרה", ממשיך קרוב המשפחה לגולל את קורות אותם הימים, "לפני זה הם לא הלכו למשטרה כי הם לא רצו לעשות לו בושות וחשבו שיתקשר ביום שישי, אבל כאשר ראו שהם שלא מוצאים אותו הם הגישו תלונה. לצערי המשטרה התייחסו בזלזול לסיפור ואמרו 'בסדר, הוא יחזור. זה רגיל שהוא הולך לקברי צדיקים מעת לעת, יהיה בסדר'. הם לקחו הכל בנחת ובאופן מאוד לא רציני. לקח עוד כמה עשרות ימים עד שהסיפור התעורר.
"חשוב לדעת שבמקרה כזה כל יום שעובר גורם להמון דברים להיעלם, כמו למשל מצלמות בסביבת מירון ועוד. אני עצמי הסתובבתי בכנסת ואפילו ח"כ מלכיאלי דיבר על זה מעל בימת הכנסת אבל זה לא עניין אף אחד. לקח זמן עד שהסיפור הזה נתפס. בהמשך נכנסה יועצת תקשורת לסיפור, בהתנדבות, ואז היא התחילה לקדם עניינים".
איפה הוא נראה בפעם האחרונה?
"במצלמות רואים אותו נכנס לגשר הכוהנים במירון, החברים טוענים שהם אכלו אתו סעודה שלישית ואז לפני צאת השבת הוא הלך להתבודד ומאז לא ראו אותו".
רגע. במצלמות ראו אותו נכנס לגשר הכוהנים, איפה הוא יצא?
"לא יודע. לא רואים. יש הרבה יציאות-פריצות באמצע הגשר. בכלל, במשטרה אמרו לנו שמתוך שישים מצלמות בהר, עשרים לא עבדו באותה שבת".
זה מוזר...
"טענו בפניי שזה קורה הרבה פעמים, אבל בוא, זה לא הדבר היחיד שמוזר בכל הסיפור הזה".
מה עובר בזמן הזה על ההורים?
"שלא נדע. מי שלא עובר את זה לא יודע. אנחנו יודעים שיעקב אבינו לא קיבל תנחומים על יוסף כי הוא האמין שיוסף חי. גם הזוג קליינרמן לא מוכנים להשלים עם זה. יש להם תחושה חזקה שהוא בחיים. לבר מצווה של האח הוא לא הגיע. האמא הייתה כל כך בטוחה שהוא יבוא שהיא קנתה לו הכל לבר מצווה. חולצה, כובע, נעליים".
היה סימנים לפני שהוא נעלם שייתכן וזה יקרה?
"היה לו פליטות פה כאלה שבהם אמר 'אני הולך לתקופה'. אבל אני לא יכול להסתמך על זה. זה לא משהו חד משמעי שהוא אמר ותמיד אחרי שהוא אמר שהוא הולך לשבועיים הוא כמובן היה חוזר.
"צריך להבין שהוא ילד שמסתובב הרבה בקברי צדיקים. יש לו סגנון מסוים. הוא נפצע בכפר כיף אל חראס, שם הוא קיבל אבן בראש. הוא לא הילד הנורמטיבי שהולך בתלם כמו כולם. הוא היה נכנס לשכם עם הכניסות המאורגנות. אין הרבה ילדים בסגנון כזה שלא מפחדים מכלום".
מה זה השלט שראינו באחד מקברי צדיקים בו כתבו ההורים קליינרמן "אבא ואמא לא כועסים עליך", היה ביניהם מריבה?
"ממש לא", קרוב המשפחה נחרץ, "היה מי שאמר להורים שאולי אחרי הרבה זמן שהוא נעדר, הוא יחשוש שההורים כועסים עליו ויפחד לחזור ולכן אמרו להם תרשמו משהו שגם אם הוא יראה את זה – הוא יבין 'אנחנו לא כועסים עליך שנעדרת'. זה ההסבר של הפתק".
תשמע, אין קצה חוט, זה מדהים...
"נורא. איך הכל לא בוער", קרוב המשפחה נסער, "אנחנו בשנת 2022, נכנסים לאיראן ומביאים מודיעין רב ערך, אבל בתוך המדינה שלנו – הם מביאים כלום. אם היו משקיעים מאמצים ברור שהיו תשובות".
מה אתה אומר על הטענה שאולי הוא ברח לחו"ל?
"את נושא חו"ל שללו לגמרי. גם המשטרה וגם החוקר הפרטי".
יש מצב שהוא הצטרף לכת?
"יש מצב גדול, אבל המשטרה אומרים שלא מצאו אינדיקציה לזה".
אשאל בזהירות: תחושה שלך, הוא אתנו בחיים?
"לפני הפרופיל שלו, מה שבנתה המשטרה, ייתכן שהוא בחיים. הוא יודע להסתדר ולהתחבר עם כל מיני סוגי אנשים ויש מצב שהם נותנים לו לאכול. אם זה היה נעדר אחר כבר מזמן המשטרה הייתה מרימה ידיים מלמצוא אותו בחיים, אבל אצלו זה שונה".
מילה על חשודים שנעצרו ושוחררו?
"המשטרה טוענת שהם בדקו והם, לכאורה, לא קשורים. לדעתי האישית אם אנשים מסוימים בתוך העצורים היו נחקרים 'בצורה אחרת' היה יוצא מידע אחר...".
כמה אתם בקשר עם המשטרה?
"כל הזמן. כל דבר שעולה אנחנו יושבים יחד. יותר מזה אספר לך, קיבלנו אינדיקציה שייתכן שהוא באזור מאוד ספציפי בצפון, היו שם צוותים 48 שעות. הם הוציאו צו חיפוש ונכנסו לכל המקומות הרלוונטיים החשודים. המשטרה לוקחת את המקרה הזה מאוד ברצינות".
מה עוד אתה יכול לחדש לנו בפרשה הזו?
"כבר מההתחלה רצינו שהסיפור יועבר לימ"ר ש"י במשטרה, בפועל, לקח זמן עד שזה עבר אליהם. למחוז יש אפשרויות ברמה גבוהה יותר מאשר לתחנת משטרה מקומית. מה שמספיקים במחוז ביום אחד לא מספיקים בשבוע בתחנה המקומית. חבל שימ"ר ש"י לא לקחו את זה על ההתחלה, היינו יכולים למצוא עוד ממצאים".
"יש כאן מסר לנעדרים אחרים, מכאן ולהבא", ממשיך קרוב המשפחה לדבר מדם ליבו, "יש לחוקק חוק שברגע שעובר איקס זמן של ימים – אוטומטית זה עובר ישר לימ"ר".
תחנה שניה - חוקר פרטי; 'רשת ביטחון'
ניסנו להשיג את החוקר הפרטי ששכרה משפחת קליינרמן אך הוא איננו מוכן לדבר עם אף אחד למעט בני המשפחה הקרובים בלבד. הוא טוען שהוא עובד נטו מקצועי בלי לערב גורם חיצוני ומה שצריך לספר ולעדכן – הוא מעדכן את המשפחה בלבד.
משיחה שערכנו עם גורם במשפחה הוא מספר כי אומנם החוקר לא הצליח להביא לפריצת דרך, אבל הוא בהחלט מסייע בהתחקות אחר מוישי. "הוא עובד באינטנסיביות למצוא קצה חוט", מעיד הקרוב. "לפני הממצאים שעלו מוישי לא ברח לחו"ל", טוען הקרוב בשמו של החוקר.
מדוע צריך את החוקר כעת אם המשטרה בסיפור?
"צריך לזכור שעד שהמשטרה נכנסה לתמונה בצורה מלאה לקח כמעט שבעים עד שמונים יום. אז נכון שמאז שהם נכנסו היקף העבודה שלו ירד, אבל הוא משמש כ'רשת ביטחון' למשפחה. אם המשטרה אומרת משהו שהמשפחה רוצה לבדוק – היא עושה את זה דרכו ומאמתת את הדברים".
אז מה יודע החוקר שאנחנו לא? סביר להניח שלא הרבה. אם אנחנו התחקנו אחר הילוכו של מוישי והצלחנו לעלות על אי אלו דברים – לא נראה שיש לו משהו חדש בסיפור מעבר למה שכבר ידוע.
תחנה שלישית – יחידת הכלבנים; 'בנק מטרות'
זה השלב שבו נעבור למנהל יחידת הכלבנים (יכ"ל) יקותיאל בן יעקב (מייק). יחד עם הצוות הוא היה מהראשונים להתחיל בחיפושים אחר מוישי.
באיזה שלב אתם מצטרפים לחיפושים?
"צריך לזכור שכל החיפושים של כולם התחילו באיחור כיוון שהמשפחה לא ידעו שהוא נעדר בהתחלה, כי זה לא היה חריג שהוא יצא עד כשבוע ימים. אנחנו הוקפצנו באותו הזמן של המשטרה, גם דרכם וגם דרך המשפחה.
"יש להדגיש כי אף אחד לא יודע מתי בדיוק הוא נעדר. ייתכן שהוא המשיך באזור מירון כמה ימים לאחר הזמן שהוא נראה בפועל בפעם האחרונה. למרות שהעוגן הוודאי שהצלחנו לאמת, שהוא במירון, היו עוד ידיעות שהוא הסתובב בטבריה ובעוד מקומות. אבל סיכוי גבוה שההיעדרות התחילה רק לפני 198 יום. חשוב לדייק כי אנחנו משכללים את זה כאשר אנו בוחרים איפה לחפש אחריו".
אז... איפה אתם מחפשים אחריו?
"הפרופיל שלו מאתגר מבחינת לדייק במיקוד החיפושים ואסביר: נעדר קלאסי, נניח מי שהוא חולה אלצהיימר וכדומה, מוצאים אותו ברדיוס כקילומטר מהבית. את רוב הנעדרים מוצאים בקרבת מקום ההיעדרות.
"מה שאין כן מוישי, הוא לא היה מפחד להיכנס לכל כפר ערבי. רבים שתחקרנו סיפרו שהוא היה נוהג ללכת לכל קבר של צדיק לא משנה באיזה שעה ובאיזה מקום. זה לא הפריע לו. לכן ביקשנו לערב מהר מאוד את הצבא והשב"כ.
"מי שמסתובב במקומות מוזנחים - מסבך את הפרופיל. ייתכן שהוא נעדר לפני מאתיים יום – באותו מוצאי שבת – שראו אותו ואז היו מי שראו אותו תופס טרמפ לקרב רבי מאיר בעל הנס, אבל כאשר מדובר בבחור צעיר שמאוד אהב לטייל בלי פחד – אז זה מסבך אותנו.
"רוב החיפושים יוצאים ממירון – אבל אנחנו הקמנו 'בנק מטרות' כולל קברי צדיקים בכל מקום - כולל כפרים ערבים – ואנחנו נכנסים לשם כדי לחפש אותו שם וברדיוס שסביב הקברים. בנוסף, אנו מחפשים אותו בכל מיני צמתים שייתכן שהוא ירד אליהם והלך בין ההרים".
"אנחנו לחצנו על משרד הביטחון להקדיש עוד כוח אדם לחיפושים", מספר מייק את השתלשלות האירועים, "אך לצערי ללא הצלחה. (הם הקדישו לחיפושים רק ארבעה ימים מ-9 בבוקר ועד 2 בצהריים). אנחנו רצינו שלושים חיילים לחודש ימים שיכולים היו לסייע לנו מאוד. כך היינו סוגרים את המעגל להגיע לכל השטחים הפתוחים בצפון ששם אנו חושבים שייתכן שמוישי הלך".
מיק מדגיש: "עוד מעט ימות הגשמים – אנחנו בחלון זמן שעוד מעט יסתיים. ימות הגשמים ישטפו הכל. רוחות יעיפו הכל. לא יישאר זכר לעדות של מוישי אם וכאשר היה כזה. הפעלתי לחץ על מי שיכולתי, כולל גורמי הצבא, ללא הצלחה יתירה.
"בסופו של דבר יש לנו כמה עשרות מתנדבים כאשר לכל נעדר אני מקדיש צוות או שניים. למקרה של מוישי אני מוציא צוות לחצי יום למירון – אבל בקצב הזה לא נספיק להגיע לכל המקומות ליד מירון".
ומה עם אנשים שרוצים לעזור ולהתנדב?
"אומנם רבים רוצים להתנדב אבל צריכים בעלי מקצוע שיודעים לבוא עם רחפנים, סוסים, רכבי שטח כבדים וציוד. לצערנו חסר לנו כוח אדם, בטח כאשר יש לנו כל הזמן קריאות ומקרים חדשים שהינם פיקוח נפש".
תגיד, יש לכם קצה חוט?
"אין דבר מעבר לחשודים שהיו והמקום הוודאי בו הוא היה".
אתה מרגיש שייתכן שהוא ברח?
"בלי להיכנס לענייני החקירה, בהם אני לא מעורב, לכאורה יש חשודים שהוא פחד מהם ויכול להיות שהתרחש משהו. או שפגעו בו או שניסו לפגוע בו".
אתה מאמין לקונספירציה שיכול להיות שהוא בחו"ל?
"במקצוע שלנו לא פוסלים שום כיוון. כל עוד יש שטחים רלוונטיים לחפש אחריו – התפקיד שלנו לחפש עד למיצוי".
אמרת קודם שאתה לא מעורב בחקירה, אבל אתה כן בודק עם אנשים?
"גם אנחנו חוקרים בדרכים שלנו. אתנו אנשים פתוחים יותר כי כוחותינו מאנ"ש. חשוב לדעת, אותנו לא מעניין חשודים או רבנים, אותנו מעניין להגיע אליו. רוב האנשים שנעצרו – אנחנו כבר הגענו אליהם לפני שהמטרה הגיעה אליהם".
מה האנשים האלה אמרו לכם?
מייק עונה בעקיפין: "אמרנו לעצמנו שאין כאן בשר ושחייבים להמשיך את החיפושים".
שאלתם אותם 'ראיתם את מושי?' מה הם ענו?
"אנחנו, בדרכים שלנו ניסינו להגיע לחקר האמת מכל הכיוונים. פסלנו אותם עד לרמה שאין לנו בשר ואין לנו דרך להתמודד איתם כדי לעשות חיפושים בסביבה שלהם. הם שוחררו אחרי משפט ואין לנו אלא לסמוך על אבינו שבשמיים".
הם עוררו שאלות?
"יש דברים שמעוררם אצלם שאלות אבל אי אפשר להגיד שהם רוצחים או זרקו אותו בבור או בכינרת".
מה עוד אפשר לעשות כדי לחפש אחרי מוישי?
"יש לנו בנק מטרות, כאמור, זה לא רק ה'מאה מטר' מסביב למקווה במירון. יש לנו הרבה מעבר לזה איפה לחפש. הפרופיל שלו מחייב להכליל עוד מקומות. ייתכן שהוא סביב בתי קברים".
מה התאוריה האישית שלך, איפה הוא?
"אני צריך להיות זהיר בדבריי", עונה מייק ושותק למשך כמה רגעים, "בחלוף הימים הסיכוי לאתר אותו בחיים יורד. אבל, אני לא התייאשתי. ייתכן שהוא בארצות הברית והתחבר עם כת בתוך היהדות אפילו".
מייק מוסיף משפט: "הוא יכול להתגלגל לחוג כזה או אחר שלא מעודדים קשר עם המשפחה, נאמר זאת כך. אז מה שאני מבקש זה לפחות לעדכן אותי כי אני משקיע הון בחיפושים עדיין אחריו. מכספי היחידה ומכספיי שלי.
"אם למישהו יש מידע שיעשה מצווה ויודיע לנו כדי לשחרר אותנו. אני לא אגלה לאף אחד. כבר היו מקרים בעבר שלא גילנו לאף אחד גם לא למשפחה, על נעדר שמצאנו".
רגע, לא הבנתי, אם מישהו יגיד לך שמוישי בסדר ויביא לך הוכחות אתה לא תספר למשפחה?
"אם הוא חי ואני רואה בבירור – אני שומר את הסוד אצלי".
אבל למה?
"היה בחור שנעדר ואנחנו מצאנו אותו במזבלה במגדל העמק. כולם פנו אלינו לחפש אותו. הגענו אליו. ראיתי שהוא כל כך שמח שם ואין סכנה לחייו. אני שופט איפה הכי טוב לו להיות? אני גם לא משטרה, אני לא חייב להביא אותו חזרה לגורמי החוק. נתתי לו קצת כסף מהכרטיס שלי ונתתי לו להמשיך ואמרתי לו שהוא יכול להתקשר אלי בכל עת.
"גם להורים של מוישי אמרתי: 'אם הוא יספר לי שהוא לא יכול לחזור הביתה – אני לא אחזיר אותו, אני רק אעביר הודעה שהוא בסדר'".
למה לא לספר איפה הוא? שההורים יסתדרו לבד ויחפשו אחריו בשעה שאתה כבר יודע?
"זה הסוד שלנו", אומר מייק בנחת אך בנחרצות, "אנחנו לא 'שטינקרים'. אנחנו רק מחפשים את הנעדר וכאשר מצאנו אותו – סוף סיפור שלנו. אני אומר לך דוגרי, זה מה שמבדיל אותנו מכל היחידות. אנחנו לא מכופפים למוסר כזה או אחר. החיוב שלי הוא להציל, זה המוסר שלי על פי התורה, ואם הגישה שלי תעזור לי להציל עוד אנשים זה מה שחשוב.
"ומעל במה מכובדת בה אתה מראיין אותי אני קורא לכל מי שקורא אותי: אין מה לחשוש לבוא ולחשוף בפנינו את מצבו".
תחנה רביעית – יועצת התקשורת; "רק כי הוא חרדי"
טל מרום היא יועצת תקשורת במגזר הכללי. היא מלווה את המשפחה כבר תקופה. מסקרן לשמוע מדוע היא נכנסה לסיפור בהתנדבות ומה יש לה לומר על הסיפור ההזוי הזה שנמשך כל כך הרבה זמן בלי קצה חוט.
"אני שמעתי את הסיפור רק ביום ה-82. אני באה מהמגזר הכללי ועד אז לא שמעתי על זה בכלל", מספרת מרום, "הייתי כל כך המומה שיש ילד שנעדר כל כך הרבה זמן בלי שהעולם יודע על זה. שאלתי אם הוא גר במירון – אמרו לי שהוא גר במודיעין עילית. אני גרה בישוב סמוך. הייתי בהלם מזה שילד שנעלם ואין קצה חוט. האדמה בלעה אותו. הרמתי טלפון לאמא ודיברנו.
"היא אמרה לי בבירור שזה לא הסיפור שהוא חזר בשאלה וברח, וככה התחלנו לגלגל שיחה. באותו ערב הרמתי טלפונים לערוצים הגדולים ויום למחרת זה היה בכל התוכניות. עם כל הכבוד לתקשורת החרדית, רק כאשר זה הגיע לכללית פתאום המפכ"ל התערב והמשטרה התחילה להזיז עניינים.
"אני חילונית לגמרי ומבחינתי הם המשפחה שלי. היא אחותי ואני הדודה של הילדים. אני נמצאת שם כל הזמן. אני אעשה הכל שהוא יימצא, וגם יש כאן מסר מכאן ולהבא, אם יבוא זוג שיש לו ילד שנעדר – יתייחסו אליו כמו שצריך. עדיף מאוחר מאשר אף פעם".
תחנה חמישית – גיטי קליינרמן, אמא של מוישי; "אנשים ממציאים כי קשה להם אם אי הוודאות"
אי אפשר לסיים את הכתבה בלי שיחה עם אמא של מוישי, גב' גיטי קליינרמן. כבר בצלצול הראשון אני נענה.
אני מבקש מגיטי לשתף אותנו מה היא מרגישה ביום המאתיים להיעדרותו של מוישי...
"אני לא יכולה להאמין שאנחנו מאתיים יום אחורה שהוא לא נמצא. אני בדיוק מול הלוח, אוטוטו יום ההולדת שלו של גיל 17, ואני אומרת 'הלוואי ונזכה לחגוג לו יום הולדת ביחד'. יוסף הצדיק גם הוא נעלם בגיל 17 לאביו והיה סוף טוב לסיפור שלו. הלוואי והתפילות של כל עם ישראל יפעלו ונזכה לגאולה, לחסד ורחמים ונהיה עם מוישי".
זה נורא המצב שבו אתם נמצאים...
"אין מילים. אין מילה שיכולה להגדיר את המצב".
המשטרה בקשר אתכם, מה הם אומרים?
"כן, הם בקשר אבל כולם מתוסכלים שאנחנו לא מוצאים אפילו קצה חוט. כולנו רוצים שהוא יחזור הביתה. ה' מסתיר אותו מאתנו".
אנשים אומרים לי אולי המשפחה מסתירה מאתנו משהו, אולי היא לא מספרת את כל מה שהם עברו אתו, מה תעני להם?
"יש שתי סיבות למה אנשים אומרים דברים כאלה. א. הם לא חותמים על מה שהם אומרים – אז למה לא, הרי לא עולה להם כסף לדבר. ב. הם לא מסוגלים להיות באי ודאות הזאת – אז הם נותנים לעצמם את התשובה שנראית להם לנכון".
ומה עם הטענה כי הוא ברח לחו"ל?
"זה סתם כל מיני ספקולציות. אין לנו שום הוכחה לזה. אין לנו וודאות שזה מה שהוא עשה".
מה את מרגישה?
"אני מרגישה שהוא אתנו. אני מרגישה את האנרגיות שלו. אני מרגישה שהוא בארץ".
מילה על החשודים שנעצרו?
"החשודים בעינינו חשודים, אבל אין לי שליטה על זה ומה שאני לא יכולה לעשות - אינני עושה".
"יהי רצון שנראה בקרוב את התמונה שזה היה לטובה והיה שווה לחכות", מסיימת גיטי, "הדבר היחיד שנותן לי כח היא הידיעה כי מנהיג כל הברואים יודע מה הוא עושה והכל מאהבה ורחמים. אבל אין לי כוח יותר לחכות. אני רוצה לראות את הטוב כבר עכשיו".
אמן. שבקרוב בעז"ה נוכל לכתוב על מציאתו של מוישי בריא ושלם.
תחנה אחרונה - סיכום
אז איפה מוישי? על אף שניסינו לשרטט קווים להיעלמותו – לא מצאנו קצה חוט. האפשרות היחידה הסבירה שעלתה שוב ושוב היא העובדה שחשודים שנעצרו עדיין חשודים בעיניי כולם. האם היו מי שניצלו את מוישי למטרות אפלות וייתכן כי דבר זה הוביל להיעלמותו? כולנו תקווה לראות אותו בריא ושלם בביתו כשלסיפור הזה יהיה סוף טוב.
מוישי יהיה בכ"ו בתשרי - בן 17. בני משפחתו מצפים לחגוג עמו את יום הולדתו, בריא ושלם בביתו. הלוואי.
(לפניות לכתב: ari@kikar.co.il)