ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ', המדור שמצליח במשימה: להפוך אתכם לאינטלגנטיים יותר, כל פעם קצת. וגם במשימה הלא פחות חשובה: שתוכלו להרשים את סובביכם.
ויהי נועם וגו':
עולם
יש חיה כזו: כלב שנראה כמו מקל ספונג'ה
אז עד כה הראינו לכם בעלי חיים אקזוטיים מכל מיני איים מרוחקים, אבל השבוע יש לנו פשוט כלב. טוב, לא ממש פשוט, אלא כלב שנראה כמו מקל ספונג'ה מהסוג האירופי, או כמי שמגדל צמות מסוג 'ראסטות'.
מדובר בשני זנים הונגריים של כלבי רועים שמשמשים בעיקר לשמירה: הקומודור - כלב גדול בעל פרווה לבנה, והפולי - כלב קטן יותר בעל שיער שחור, חום או אפור.
שניהם מועסקים עד היום ברעיית צאן, אבל הקומודור מצליח יותר במלאכת השמירה, גם כי הוא גדול חזק ואלים, אבל בעיקר כי הוא נוהג להתחזות לכבשה בעזרת הפרווה דמויית הצמר, ואז לתקוף פתאום את האיומים הפוטנציאליים. באופן כללי, זהו כלב אגרסיבי שלא אוהב זרים.
בשל ההופעה הייחודית שלהם, הכלבים הללו מרבים לככב בתערוכות שונות. הבעלים בתמורה מקפידים כל השנה על מנהגי ספירת העומר ולא גוזזים את הראסטות הייחודיות.
כך תלכו ברגל כמה דקות - והשעון יזוז 21 שעות
בעשורים האחרונים רוסיה וארצות הברית הן לא ממש ידידות, למרות שבחודשים האחרונים מצפים מהן לריב יותר חזק. אבל ידעתם שהן ממש שכנות?
איי דיומיד, שבחלקו הצפוני של כדור הארץ, מתחלקים בין רוסיה לבין ארצות הברית, כאשר המצר שביניהם רחב בסך הכל 4 קילומטרים. האי 'דיומיד הגדול' שייך לאוטונומיה הרוסית צ'וקוטקה שנחשבת כחלק מסיביר, ביבשת אסיה, ואילו האי 'דיומיד הקטן' בבעלות ארצות הברית מאחר והוא חלק ממדינת אלסקה, ביבשת אמריקה.
פרט מעניין נוסף הוא שגם קו התאריך עובר לו בין צמד החמד, כאשר במעבר זה עובר השעון 21 שעות קדימה - כמעט יממה שלמה.
בחלק גדול מהשנה ניתן לעבור בין המדינות בהליכה של קצת יותר משעה, מאחר ופני הים קופאים. אם הים לא קופא, עושים זאת בכמה שעות שחייה. למען האמת, אם תצללו אל מעמקי הים, תבחינו כיצד קרקעית האיים נפגשת מקרוב מאד בדמות שני קירות, כאשר בקושי רב יכול אדם להשתחל ביניהם.
הכל טוב ויפה, אבל למעשה יהיה לכם קצת יותר מורכב לחצות בין המעצמות. לא שיש שם גבול פיזי כמו שאנחנו מכירים בדרך כלל, אבל ברוסיה, שפינתה את תושבי 'דיומיד הגדול' כדי למנוע מהם קשר עם ארה"ב והקימה עליו מחנה צבאי, מאיימים כי מי שייכנס לשטח המדינה שלא דרך גבול מוסדר עשוי להיעצר.
השיטות הסודיות של מסעדות המזון המהיר
המבורגר, פיצה ועוד מוצרים נמכרים בדרך כלל ברשתות מסעדות של מזון מהיר - פאסט פוד בלע"ז. בשונה ממסעדות רגילות, שבהן מתיישבים במקום מכובד, מזמינים מנה וממתינים לה זמן ממושך ולאחר מכן משלמים סכום נאה, מסעדות מזון מהיר עובדות על עיקרון אחד: מהירות.
הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם, על טכניקות בהן נוקטות הרשתות כדי שתצאו משם כמה שיותר מהר ועם סכום כמה שיותר גדול על החשבונית.
המוסיקה שמתנגנת ברשתות אלו היא בדרך כלל קצבית יותר מבמסעדות 'איטיות', מאחר והוכח שהדבר גורם לסועדים לסיים יותר מהר. במקביל, ככל שאוכלים יותר מהר - מזמינים יותר, כי לוקח כ-20 דק' עד שהבטן מאותתת למוח: 'אני מלאה'. כל זאת כמובן לצד העובדה שהמנות כולן מלאות בחומרי טעם לא בריאים שיגרמו לכם לחזור שוב ושוב.
בנוסף, כדי שהצוות יסיים מהר את ההזמנות, נהוג לעגל פינות. כך למשל, מצוי שהמנות מגיעות לסניף קפואות ומחממים אותן, אך ללקוחות מספרים שהמנה בהכנה במקום. גם אם קיבלתם בשר ועליו סימני צלייה, אל תשתכנעו. הדבר מבוצע בצורה מלאכותית - כמו גם הטעם המעושן שמקורו בחומרי טעם.
ואם כבר מדברים, בדיקות שונות שנעשו מסביב לעולם גילו שחלק ניכר ממוצרי הפאסט פוד נראים טוב גם אחרי חודשים מייצורם - לפעמים גם ללא הקפאה. כשיגיע אליכם הבאגט, יתכן שהבשר דווקא נראה מעולה לגילו.
שנה
תמונה אחת: זרקו את ילדיכם המכוערים לכאן
קחו טיפ לחיים: אל תאמינו לכל מה שמראים לכם. הנה הוכחה. התמונה שמעל הסתובבה לה ברחבי המרשתת בשנים האחרונות, בקרב חובבי נוסטלגיה והיסטוריה שאוהבים תמונות מעניינות בשחור לבן - כמונו.
בתמונה נראית ילדה קטנה האוחזת בבובה, שעומדת בתוך סל אשפה בפארק אמריקני, בשנות ה-60 של המאה הקודמת. על השלט נכתב: "היפטרו כאן מילדיכם המכוערים". מזעזע.
על פי הסבר שצורף לתמונה, באותה תקופה היה חוק אמריקני שאסר על אנשים בעלי "פגמים חיצוניים, מומים, חולים ואחרים שמראה החיצוני שלהם מגעיל, להופיע במקומות ציבוריים. הקנס עומד על 1 עד 50 דולרים על כל התנהגות בלתי הולמת כזו".
אממה, שקר. הכיתוב שעל השלט שונה באמצעות פוטושופ (פוטושופ גרוע, יש לומר). על השלט המקורי, שתמונתו שמורה במערכת, נכתב בסך הכל "נא לא לדרוך על הדשא". מה הילדה עשתה בפח? זו כבר שאלה אחרת, אבל הומור בוודאי לא חסר.
עוד תמונות: ה"סולם הניסי" בפעולה
היסטוריית הכבאות מתחילה לכאורה עוד ברומי העתיקה, אך מאז התפתחה לצד התקדמות הטכנולוגיה. בתחילה השתמשו הכבאים בכרכרה רתומה לסוסים, וכיום במשאיות משוכללות.
עם פיתוח המכוניות הממונעות, הצטיידו בהן גם שירותי הכיבוי במדינות המפותחות. כדי להגיע לקומות גבוהות השתמשו אז בסולם מתקפל רגיל שהותקן על גבי הכבאית, מה שהפריע ליציבות הכבאי בעת הטיפוס. וגם לא הגיע לקומות גבוהות.
בשנת 1910 השיקו שירותי כיבוי לראשונה 'סולם ניסי', שנישא לגובה רב, עומד יציב ואינו דורש תמיכה מצידו השני. בתמונה מימין נראים כבאים בוונקובר שבקנדה מדגימים 'פרסומי ניסא' בפני קהל סקרנים.
התמונה משמאל צולמה בניו יורק בשנות ה-30 של המאה הקודמת. מאז תחילת היסטוריית הכבאות, נאלצו הכבאים להתמודד עם הולכי רגל, נוסעים אחרים, וסתם סקרנים שעמדו בדרך והפריעו לסוסים לרוץ אל זירת השריפה.
לצורך כך, החלו בשלב מסויים להעסיק - בעיקר בארצות הברית - כלבים קלים לאילוף מזן דלמטי, שברגע ששמעו את הפעמון (או מאוחר יותר, האזעקה) במוקד הכבאות זינקו החוצה ופינו את הדרך. במהלך הנסיעה הוקדש להם מקום מיוחד בקדמת הכרכרה, ובכבאות המשיכו להעסיקם גם כשהתחילו לעבור לכבאיות ממונעות. עם הזמן הפכה המשרה ללא רלוונטית, שכן הסירנה של הכבאיות המודרניות יותר מפחידות מכלב מנוקד.
ועוד: "מוקד עירוני? אין תאורה ברחוב"
ואם כבר דיברנו על סולמות, נזכרנו בתמונה הזו מימין, והיינו חייבים לשתף לכם גם אותה. היה זה בימים אחרים, כאשר ערים בארצות הברית ובעולם החלו להשתמש בנורות חשמל לתאורת רחוב.
באותן שנים היו אלו נורות להט פרימיטיביות, אך הן עלו סכום גבוה למשלמי המיסים שלפעמים הצביעו נגד התקנתן. ביישובים קטנים יותר, לעיתים בחרו התושבים לכתחילה שלא להתקין תאורת רחוב כדי שלא להפר את תחושת השלווה, ועדיין ישנם כבישים כאלו ברחבי ארה"ב כאשר התושבים המקומיים מתנגדים לרעש שיוצרים חיי הלילה.
בתמונה תראו איש תחזוקה מחליף נורה באחד מפנסי הרחוב בארצות הברית, בסביבות השנה 1910. כפי שתראו, הסולם לא נראה בטוח מדי.
כבונוס (אחרון!) תראו בצד שמאל איך זה נראה כאשר הטכנולוגיה של אז קורסת על הטכנולוגיה של אז.
נפש
מנהיג העולם התחתון - מנגן בבנג'ו בכלא
אלפונס גבריאל קפונה (1899-1947), או בקצרה 'אל קפונה', היה במשך שנים הפושע הכי מפורסם בארצות הברית, ולשנים גם אחד הפושעים המפורסמים בעולם. בגיל 48 מת ממחלה.
קפונה נולד לאב ספר ולאמא תופרת, שהיגרו מאיטליה לארצות הברית. בגיל צעיר עזב את בית הספר וחבר לכנופיות נוער מקומיות. לאחר שהתחתן, וכבר הספיק לרצוח כמה אנשים, הצטרף למשפחת פשע במאפיה האמריקנית שבהמשך הפך לראשה.
מאחר ובשנת 1920 נאסר האלכוהול בארה"ב למשך 13 שנים במסגרת חוק היובש, התעסק קפונה רבות בשיווק לא חוקי של אלכוהול, זאת לצד התחומים ה'רגילים' בדמות הימורים, מעשי רצח וגם העלמות מס - שבגינן נכלא בשנת 1932 - כמובן לא לפני שניסה לאיים על השופטים שפסקו את גזר דינו.
בשנת 1933 בוטל חוק היובש, כך שעסקי האלכוהול שהמשיך לנהל מהכלא - קרסו. מעט לאחר מכן הועבר מבית הסוהר בשיקגו שבו הוחזק אל מתקן הכליאה הידוע באי אלקטרז שבקליפורניה, שם נותק לחלוטין מכל קשר עם העולם החיצון ונלקחו כל חפציו.
כל חפציו, חוץ מהבנג'ו. ואגב, זו לא רק פוזה עם כלי המיתר; אל קפונה ניגן בקביעות בלהקה שהקים עם עוד ארבעה אסירים ושכונתה 'הרוקיסטים על האי'. במסגרתה הופיע מדי יום ראשון כשהוא פורט על הבנג'ו שקנתה לו אשתו בימים טובים יותר.
סלב בקטן: ראש הנחש של אימת המזרח התיכון
עלי חמינאי, כיום האייתולה והמנהיג העליון של איראן, נולד בשנת 1939 בעיר משהד שבמדינה לאביו, איש דת מוסלמי מוכר, ולאימו - בתו של איש דת מוסלמי מוכר.
כמצופה ממשפחה כה מיוחסת, החל מגיל 4 השתלם עלי בלימוד הקוראן במוסד דתי, וממנו התקדם לסמינר דתי לצעירים שם למד בין היתר אצל האייתולה חומייני, המנהיג העליון של איראן לשעבר. אגב, שניים מאחיו הפכו גם הם לאנשי דת בכירים באיראן. הבנתם את הכיוון.
למרות ההשתלמות האיסלאמית, מצעירותו התעסק יותר בפוליטיקה ואקטיביזם. משנת 1963 הפגין ברחובות נגד הממלכה שהפכה מודרנית, ובעד חומייני שנאלץ לצאת לגלות, ואף נעצר בגין כך מספר פעמים. בהמשך, עם המהפכה האיסלאמית שתחזיר את המדינה לימיה הדתיים-קיצוניים, עלה לגדולה ושימש כנשיא ולאחר מכן כמנהיג העליון.
מעניין לציין שבעבר דווקא נחשב מתון וסובלני ביחס לחבריו השמרניים יותר שיצאו נגדו. כיום מאמינים בעולם כי חמינאי השתנה והקצין את דעותיו.
אגב, אם אתם מודאגים מהיכולות הגרעיניות של שכנתנו הנחמדה, מעניין לציין שבשנת 2005 פרסם המנהיג העליון 'פתווה' - פסק הלכה מוסלמי המחייב את איראן, לפיו אסור לייצר נשק גרעיני או להשתמש בו. הלכה מפורשת.