ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ', המדור שבו אנו מנגישים לכם מדי שבוע פיסות ידע שלא ממש היו ברשותכם. לאחר שפיארנו בנוכחותנו די הרבה מהדורות של 'מגזין כיכר', הגיע הזמן למצב את הפינות המעניינות שלנו ולהעניק להן שמות מסודרים.
קודם כל, נתחיל:
עולם
אין כניסה: פינת חמד שמסתירה הרבה שחור
נכון שבתחילה הבטחנו רשימה של חמישה מקומות בלבד בפינת ה'אין כניסה', אבל האמת שזה פורמט מרתק. למה? כנראה שזה עושה לנו טוב לראות דווקא דברים שבחיים לא נשיג.
האי דייגו גרסיה ממוקם באוקיינוס ההודי, שרשמית שייך לממשלת בריטניה. הוא באמת מהמם ונדיר ביופיו. חופים אקזוטיים עם מי טורקיז, ג'ונגלים עבותים, וכל מה שאמור למשוך מיליוני תיירים בטיסות לואו קוסט, אבל זה לא יקרה. לאזרח מן השורה אין סיכוי להתקרב למקום.
למה? כי את האי הזה משכירה ממשלת בריטניה לארצות הברית, שהקימה עליו בסיס אסטרטגי בדיוק בין מזרח אפריקה, דרום מזרח אסיה והמזרח התיכון. אבל בשנים האחרונות רצות שמועות על פעילות סודית ו'שחורה' שמתנהלת ממנו, בין היתר מבצעים של ה-CIA שארה"ב לעולם לא תודה בקיומם.
מעניין לציין כי בכדי להשכיר את האי לאמריקנים, העיפו ממנו הבריטים את השבטים הילידים, שמאז דרשו בתוקף לשוב לביתם. הממלכה המאוחדת מצידה האריכה את החוזה ב-2016 לעשרים שנים נוספות.
"איי איי"? יש חיה כזו
הנה עוד פינה שהחלטנו למסד: "יש חיה כזו". והפעם, נספר לכם על היצור הספק-מפחיד-ספק-חמוד שבתמונה. זהו ה'איי איי', ששמו המדעי הוא Daubentonia madagascariensis.
אלו מכם שטרחו לקרוא את הקשקוש הלטיני הזה לבטח הבחינו במילה Madagascar - מדגסקר, שמה של המדינה היחידה שבה הוא מצוי. האיי איי הוא מין למור, או במילים פשוטות סוג של קוף. הייחודיות שלו היא שהוא קוף לילי, שפעיל בשעות החשכה ביערות הגשם של האי מדגסקר.
לאיי איי יש עיניים בולטות, אוזניים ענקיות וקווצות שיער. הוא גם מתאפיין באצבעות ארוכות, שיניים דומות לשל מכרסמים ואצבע אמצעית דקה וארוכה בכל יד. הוא נוקש על עצים כדי למצוא גרעינים, ואז מכרסם בעץ כדי ליצור חור קטן שבו הוא מחדיר את האצבע האמצעית הצרה שלו כדי למשוך את הגרעינים החוצה.
למרות שמדובר במין ב'סכנת הכחדה' ושממשלת מדגסקר קבעה חוק המגדיר אותו מין מוגן, תושבי האי מאמינים שה'איי איי' הוא שטני (לא קשה להבין למה) ולכן מרבים להרוג אותו (וזה ספציפית כבר פחות נחמד).
למה באנגליה יש קירות מוזרים?
עכשיו יש לנו קצת אדריכלות, אבל תישארו איתנו: באנגליה, בפרט במחוז סאפוק שבמזרח המדינה, תוכלו לראות הרבה מאד קירות וחומות שבנויים במעין פיתול המזכיר נחש. לכן הם גם מכונים 'קיר נחשי'.
תתפלאו לשמוע שהמטרה אינה עיצובית, למרות שזה נראה די מגניב; המטרה היא לחסוך בלבנים. 'מה?!' אתם אומרים לעצמכם, 'אבל קיר ישר דורש הרבה פחות!'. אז זהו, שלא. מתברר שבקירות ישרים צריך הרבה יותר אבנים לצורך יציבות, ואילו המבנה ה'נחשי' מספק תמיכה רבה בפחות חומרי בנייה.
קירות כאלו כבר בנו במצרים העתיקה, אבל משום מה רק באנגליה ממשיכים בכך. רעיון דומה ניתן לראות בקשתות ושערים ישנים בכל העולם וגם בישראל: אבנים שצפופות במבנה מעגלי מחזיקות מעמד בקלות, ולעיתים גם ללא בטון.
כאן בארץ לא אוהבים לבנות קירות נחשיים, אבל כן אוהבים להיות נחשים בתחום הבנייה.
שנה
תמונה אחת: מחזה מעניין בתחנת הרכבת
תחנת הרכבת קינג'ס קרוס בצפון-מרכז לונדון, לפני כ-100 שנים. במרכז הרציף מוצבת מכונה משוכללת לממכר משקאות. ליתר דיוק, משקה אחד: חלב טרי.
באותן שנים כבר החלה להתפתח תעשיית החלב המודרנית, שהגו שיטות פסטור חדשניות בכדי לאפשר טריות לזמן רב יותר. התחנה הזו, אגב, עדיין פעילה בבירה הבריטית, אבל היא נבנתה ועוצבה מחדש וכיום נראית יותר כמו שדה תעופה. במקום קיטורים מאובקים, טסים בטרמינל רכבות מהירות ומבהיקות.
לא נראה שהפרה לחוצה כלל מהרכבת בצד ימין שעומדת לצאת לדרכה, אבל סביר להניח שצמד הביזנסמנים / חלבנים המחוייטים ממתינים בכליון עיניים לרכבת הבאה שממנה ירדו המוני נוסעים, שישמעו 'חלב טרי! חלב טרי ישר מהפרה!' ויצעדו בהתעלמות מהירה כאילו לא שמעו.
האם היויו בכלל נוצר כנשק?
כולנו (כלומר כל מי שלא גדל עם סמאטרפון) מכירים את היויו. משחק עתיק וחביב, שזכה למספר גרסאות לאורך השנים. אך עוד משהו שהיה לאורך השנים זו האמונה כי היויו בכלל התחיל ככלי נשק בפיליפינים.
היו שחשבו כך לאחר שנמצא תרשים פיליפיני שבו נראים ציידים המשתמשים באבנים קשורות לחוטים. למרות שאין קשר בין זה ליויו, יצרנים קידמו את התיאוריה הזו הלאה וראו זינוק במכירות של הצעצוע. בהמשך הגיעו ספרים עם טכניקות מעניינות וטריקים, לחלקם צורף גם יויו מקצועי יותר.
למרות שהיויו מעולם לא שימש כנשק וגם לא יוכל (מאחר ויפגע כבומרנג במחזיק היויו), די ברור שמדובר באחד המשחקים העתיקים בעולם. היסטוריונים מאמינים כי כי מקורו בסין ולאחר מכן ביוון העתיקה, וכי מדובר בצעצוע השני בעתיקותו - אחרי הבובה. אנחנו דווקא חושבים שרעשן זה יותר עתיק.
כך התמודדו הנאצים עם יוקר המחיה
אין מתאים יותר מימים אלו, שבהם אנו מתמודדים בישראל עם יוקר המחיה ועליית מחירים מצטברת, כדי להראות לכם את השלט הזה, שנתלה על חנות בגרמניה הנאצית בשנת 1935.
נתרגם לכם: "חנות זו נסגרה על ידי המשטרה, מאחר והמחירים היו גבוהים מדי. בעל החנות מחונך מחדש במחנה דכאו". למטה מתנוססים שמו וחתימתו של מפקד המשטרה.
יצויין כי באותן שנים התרחש 'השפל הגדול' באירופה ובארה"ב, שהיה קשה מאד לאזרחים, לאחר ה'היפר-אינפלציה' שפקדה את גרמניה בעשור שלפני כן. גרמניה אמנם הנפיקה מטבע חדש (ה'רייכסמארק') כדי לייצב את הכלכלה, אבל חוץ מזה גם שלחה בעלי עסקים למחנות ריכוז.
חשוב לזכור כי העובדה שהמחירים היו גבוהים באותו בית עסק היא לא בהכרח אשמתו של האזרח, שחי במיתון וצריך לפרנס את משפחתו. אבל בואו, זה לא שיהודים כן היו צריכים להישלח לדכאו.
נפש
הנשיא העני בעולם - שנסע ב'חיפושית'
חוסה אלברטו מוחיקה קורדנו, או בקיצור - חוסה מוחיקה, או עוד יותר בקיצור - 'פפה', שימש כנשיא אורגוואי שבדרום-אמריקה בין השנים 2010-2015.
מוחיקה מכונה 'הנשיא העני ביותר בהיסטוריית העולם', ולא בכדי. קודם כל, ההכשרה שלו היא חקלאות, ואביו - שהיה גם חקלאי - פשט רגל. הוא חי גם בתקופת נשיאותו בחווה מטה ליפול בפאתי מונטווידאו, שם הוא מגדל פרחים למחייתו יחד עם רעייתו. אגב, אפילו החווה רשומה על שם אשתו.
בזמן שהגיע לטקסים בינלאומיים, מעניין היה לראות את רכבי השרד של המנהיגים: ב.מ.וו. בייצור אישי, מרצדס משוריינת - ומאחור משתרכת פולקסווגן 'חיפושית' ישנה וחבוטה אשר מוחיקה נוהג בה בגפו.
מעבר להסתפקותו במועט, את פינוקי השלטון העדיף להשאיר לאחרים. רובו המכריע של השכר הנשיאותי נתרם לתוכנית לדיור ציבורי, ואת הארמון שנשאר ריק רשם הנשיא ככתובת עבור חסרי דיור. מי כעמך ישראל.
השחור (?) הראשון במוקדי הכוח האמריקניים
חודש פברואר מצויין בארצות הברית כ'חודש ההיסטוריה השחורה' או 'חודש ההיסטוריה האפרו-אמריקנית', אז בואו וננצל זאת לטובת מעט היסטוריה אמריקנית שחורה. ליתר דיוק, מעורבת.
הירם רודס רבלס (1827-1901) היה האפרו-אמריקני הראשון בסנאט האמריקני ובקונגרס האמריקני. הוא נולד בצפון קרוליינה לאב שחור ולאם לבנה, מה שהקל עליו לעבור מכשול משפטי שהציבו בפניו ולהיות הראשון מבין 11 שחורים שהושבעו לסנאט עד היום.
מעניין לציין שרבלס הגיע לסנאט כממלא מקום, לאחר שמדינת מיסיסיפי שבה היה פוליטיקאי שיגרה אותו להחליף סנאטור אחר. רבלס היה סנאטור במשך שנה בלבד, והגזענות לא נעלמה גם אחרי כהונתו, אבל הוא פעל ככל יכולתו נגד ההפרדה הגזעית שהיתה אז במדינות רבות בארה"ב.
כיום עדיין קיימת גזענות בארצות הברית, אבל במקום לעבוד קשה קובעים 'חודש היסטוריה' וגמרנו.
סלב בקטן: המלך המיליארדר שהזדקן
סלמאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד, מלך ערב הסעודית, מוכר כאחד המלכים העשירים בתבל. השלישי בעושרו, אם לדייק, כשהונו מוערך בכ-18 מיליארד דולרים (אחרי מלך תאילנד וסולטאן ברוניי).
בתמונה, שצולמה בשנת 1954, נראה סלמאן בלבוש מערבי מחוייט כשהוא בן 19. נכון שקשה להאמין שהוא כבר בן 86, אבל זה בעיקר בגלל שהסעודים אוהבים להפיץ תמונות שבהן הוא נראה צעיר. המצב הוא מזמן לא כזה.
כיום המלך סובל מאלצהיימר ותפקודו המוחי ירד מאד. בנוסף, עבר מוקדם יותר שבץ מוחי. ב-2020 עבר ניתוח בכיס המרה, וב-2010 ניתוח נוירוכירורגי בחוט השדרה.
זה לא שכל בני משפחתו בריאים במיוחד; אחיו הגדול סולטן, שהיה יורש העצר, מת מסרטן וסבל גם הוא מאלצהיימר ומסיבוכים נוספים. שניים מבניו של המלך סלמאן מתו גם הם בשנות ה-40 לחייהם, אחד מהם מהתקף לב והשני מאי-ספיקת לב.
טוב, רק ניסינו לגרום לכם לדמיין שאתם יורשים את כל ההון העצום שלו (שוב חזרנו לנקודת ההתחלה, על דברים שבחיים לא נשיג), אז תתעוררו: יש לפחות שלושה יורשי עצר פוטנציאליים ואתם בכלל שוכבים על הספה בישראל, אז קומו ותעשו משהו מועיל.