מבריחים וספקים חושפים: למה הברחות הגת לא יפסקו?

הוא הבריח שש פעמים את הגבול עם מזוודות מלאות גת. על כל נסיעה כזאת הוא הרוויח אלפי שקלים, טיסה חינם ומלון מפנק. הוא ישב בחדר יחד עם המנהלים הבכירים של כל העסק המכוער הזה וצפה יחד איתם בריאיון של אלירן דרעי באולפן 'כיכר' וכעת הוא מספר לראשונה איך רשת הברחת הגת עובדת ומדוע, לטעמו, העסק המפוקפק הזה לא ייפסק לעולם?

הוא אמר לך שבחו"ל זה לא חוקי?

"לא. הוא רק אמר שבארץ זה חוקי ואין מה לדאוג ובלונדון לא עושים כלום. בסוף, עשינו את זה ואפילו נהניתי, ראיתי חו"ל, עשיתי 'חיים' וקיבלתי הרבה כסף. ככה עשיתי את זה חמש פעמים והיה סבבה. בפעם השישית זה כבר לא היה סבבה".

מה קרה?

"בגדול הסחורה נמכרת שם לחבורה מסוימת. אותו אחד שהברחנו לו גת עשה משחק בין כמה חבורות. הוא הבטיח את הסחורה למישהו אחד ובסוף הוא נתן לנו להעביר אותה למישהו אחר. הוא נכנס להם בטריטוריות. בגלל שהוא לא עמד בהבטחה לתת את זה לחבורה המסוימת, הם החליטו להלשין על האנשים שלו – שזה אנחנו - וכשבאנו, חיכתה לנו המשטרה בשדה ומשם לקחו אותנו ישר לחקירות".

בלונדון, דורון ישב כמעט שבוע ימים עד שהם החליטו להחזיר אותו לארץ עם חותמת שחורה שקובעת שאסור לו להיכנס למדינה בשנתיים הקרובות.

בלי שמות

אומנם דורון לא מעוניין לחשוף שמות ואני בהחלט מבין את הפחד שלו, אך אני מנסה שוב ללחוץ ולנסות לזהות ממנו מאיזה עיר, לפחות, המבריח פועל.

"בוא נעשה לך סקירה קצרה", עונה דורון בעקיפין, "יש מישהו אחד, היחיד שמתעסק עם גת חבשי, גת ישראלי, אתה יכול למצוא בכל חנות, הגת האדום, החבשי, גדל באתיופיה. יש רק אדם אחד בישראל שיש לו רישיון לייבא את הגת האדום הזה לארץ. מדבור באדם לא פראייר בכלל. הוא מקושר לאנשים בממשלה ואיפה שאתה לא רוצה. ידו בכל ויד כל בו. אתה לעולם לא תגיע אליו". קובע דורון. "אותו אדם לא מפיץ את זה. הוא רק מייבא".

מבדיקות קודמות שעשיתי כהכנה לכתבה אני יודע שהמפיצים הינם מבני ברק ומודיעין עילית.

גם אם נגיע לשם של אותו אדם ונחשוף אותו, זה לא כל כך משנה, כי הוא עושה הכל חוקי...

דורון מסכים איתי ומחזק את דבריי בכך שגם אם ארצה לעולם לא אגיע אליו כי הוא מביא את הסחורה וכאמור משם זה עובר למפיצים שהם אלה שעומדים בקשר עם המבריחים.

אולי תיתן לי לדבר עם המפיצים? אני מבקש מדורון אך הוא מסרב בתוקף כשהוא לא מבין מדוע אני רוצה להכניס את עצמי ל'צרה הזאת' כלשונו. בהמשך הריאיון אנחנו נדבר איתם, אבל בל נקדים את המאוחר.

אפשר להילחם בתופעה?

"גם אם אתה חושב להילחם בזה ולפרסם שמות של מי שמתעסק עם זה – אני לא יודע אם תצליח למגר את התופעה. זה מלא אנשים שמתעסקים עם זה. גם אם תפסת מישהו שטס, למחרת יבוא אחר שיטוס. וגם אם תתפוס את המפיץ, מה תעשה לו? הוא עשה משהו חוקי. וגם אם תעצור את הבן אדם שמייבא את זה בישראל – הם, אלה שצורכים את הגת בחו"ל, ימצאו מישהו ודרך אחרת להמשיך את הייבוא".

אתה מבין מה הם עושים? שולחים בחורים תמימים שבסוף יכולים לשבת בכלא, זה לא נורא בעינייך?

"אמרתי לאותו אחד ששולח: אל תשלח ילדים שתוך שניה יתפסו לך. שלח אדם מבוגר, שיודע אנגלית ונראה טוב ולא יעצרו אותו בכלל. הוא ענה שמי שבא – בא".

נו, כי הכי קל להפיל בחורים.

"נכון", דורון מסכים ומסביר: "הוא צריך שתהיה כל הזמן תנועה. אדם מבוגר יעשה כזה דבר פעם אחת, גג פעמיים ויפסיק. יש לו חיים מעבר להברחות כאלה".

דורון מוסיף נתון מעניין: "כל שבוע יש פעמיים טיסה, בימים שני וחמישי, ובכל פעם הוא שלח כמה חבר'ה. זאת אומרת בשעה שאנחנו מדברים יש בשמיים כשלושים אנשים שמבריחים גת לחו"ל".

אל תתחיל איתם

איך אלירן לא פחד לבוא ל'כיכר'?

"באותו זמן ישבנו בבית של המבריח וראינו יחד את הסרטון של אלירן בכיכר השבת", מגלה דורון, "אותו אחד אומר לי 'יש לו מזל גדול שהוא לא הזכיר שמות ולא אומר את השם שלי, אם הוא מזכיר את השם שלי הוא מת'".

"האנשים האלה מסוכנים מאוד. אל תתחיל איתם", ממליץ לי דורון, "אחד המפיצים עשה טעות קטנה עם המייבא, לא שילם לו חוב בזמן, באמצע הכביש הורידו אותו מהרכב היוקרתי שלו ולקחו לו אותו. באותו ערב הוא שילם את החוב חזרה והרכב חזר אליו. ואם הוא היה עושה טעות קצת גדולה מזה – הוא היה משלם על זה בחייו".

מה תרצה להגיד למי שקורא אותנו?

"תראה, לבוא ולהגיד האם זה שווה או לא, אני לא מחליט בשביל הקוראים. לי בהתחלה זה השתלם: כסף, חו"ל, פינוקים. אבל כשאתה נתפס זה ממש לא נעים, באים אליך עשרה שוטרים גברתנים, שנראים שעוד רגע הולכים להרוג אותך, אתה נמצא בין אנשים שלא דוברים את השפה שלך ורק צועקים עליך. עברתי שבוע ימים לא פשוטים בכלל".

"לא בחרתי להתעסק במקצוע הזה", מסכם דורון את השיחה, "לאחרונה הפסקתי להתעסק עם הגת. אני עובד בעבודה רגילה. סוגר בקושי שבע אלף שקל, כל ההוצאות שלי במקצוע הנוכחי לא מספיקים לי לסגור חודש. בתקופה של הגת חייתי קצת יותר טוב. זאת האמת.".

אז מה כן אפשר לעשות למיגור התופעה ולמנוע מבחורים ליפול בהברחות האלה? התשובה פשוטה ולכן אתם קוראים כעת את הכתבה. מודעות. כמה שיותר פרסום של מקרים כאלה. פשוט להזהיר מלעשות שטויות שעלולות לעלות ביוקר הן למבריח שכלוא בארץ זרה חודשים רבים והן למשפחתו שלא ישנה בלילות מדאגה לשלומו.

שיחה עם מפיץ גת שעוסק בתחום ארבע שנים

"אני שולח גת", מספר לי אחד המפיצים, בן החברה החרדית, שלא מעוניין להזדהות גם לא בשם בדוי, "שלושת הבחורים שנתפסו לאחרונה בבלגיה, הם 'שלי'".

מה אתה מרגיש כאשר נתפסים לך מבריחים?

"יש צער. חוץ מהפסד ממון אתה מצטער איזה 'סרטים' הוא אוכל. אחרי הכל גם אחי היה עצור תקופה ארוכה בצרפת. ואתה יודע... אני חש פספוס".

"אבל בוא", הוא מקדים את השאלה הבאה שלי, "הם מודעים לכך. אני מדבר איתך גלויות. הם יודעים את הסיכונים ובכל זאת עושים את זה. ובכלל, היום כבר נתפסים לי הרבה חבר'ה ונשאר לנו לשלוח רק לבלגיה ולונדון, ומדי פעם לצרפת, אין את המסחרה של פעם".

כמה אתה מרוויח על כזה 'משלוח'?

"תלוי כמה הבלדר לוקח. אם אני שולח ללונדון יוצא לי להרוויח 20 אלף שקל למנה. אבל אם אני שולח לבלגיה או צרפת זה יוצא לי כשבע אלף שקל".

אתה מעדכן מראש את המבריח שזה עלול להיות מסוכן ?

"האמת שאני לא אומר לו כל הזמן 'יהיה לך כלא'. ברוך ה' בדרך כלל היעד עובר חלק, הכל בסדר, אבל הם יודעים אם נעצרים זה יכול להיות או כלא או שמשחררים אותך".

אז אי אפשר לבוא אליך באשמה...

"נכון. אני הרי מודיע להם לפני מה הסיכונים".

אבל למה אתה שולח בחורי ישיבות? הם לא יודעים איך לעבור את הגבול, הם לעיתים נתפסים רק בגלל שהם משדרים פחד בעיניים, אתה יודע איזה כאב לב זה למשפחה?

"כולם יודעים שהספונטניים הכי גדולים בעסק הזה זה רק באחורי ישיבות. תבוא לאדם שלא שומר תורה ומצוות ותאמר לו בוא תיקח אתך סחורה – מי ייעשה את זה"...

אבל איפה הלב?

"אני מדבר איתך דוגרי. לפעמים הכסף הוא זה שעושה את העבודה. אתה בן שמונה עשרה - תשע עשרה, אז תהיה חודשיים במעצר, בסדר, עוד חוויה לחיים, ככה אני מסתכל על זה".

לא מדבר איתך על הבחורים, אלא על המשפחה. יש לך אמפתיה למשפחה שבוכה על הילד?

"ברור. יותר מזה, אחי היה עצור ואמא שלי לא ישנה ימים. אבל היום כבר מקלים. מה שאנשים נעצרים בצרפת זה כבר לא כמו פעם. אני יודע בוודאות שמי שנעצר בצרפת – השתחרר, ולא כמו שדיווחתם שהוא נעצר לאורך זמן. כל הדיווחים שלכם הם שטויות, 'עורבא פרח'. כולם מנפחים את זה.

"אם הייתי שולח פעם בשבוע מאתיים קילו היום אני שולח ארבעים קילו. כבר בקושי שולחים היום סחורה. וגם בארץ כבר תוספים כמעט כל יום. שבוע שעבר תפסו כמעט 150 קילו".

ומה אתה מרגיש כלפי זה?

"תשעים וחמש אחוז מהמבריחים היום כבר לא בתחום. האחרונים שנשארו יודעים שזה עניין של שבועות עד שזה יסתיים".

אתה יודע שאתה מתראיין לכתבה שבאה להעלות את המודעות למה לא לעסוק בדברים כשאלה?

"בחורי ישיבות גם ככה לא חשופים לאינטרנט – בציבור שלי אתה לא פוגע", הוא משיב בביטחון עצמי. "בוא איתי שבוע הבא לראות איך זה עובד", הוא מציע. תחילה אני מסרב ואז, במחשבה שניה, מסכים ברצון. "אני מגיע איתך לשדה, לראות איך זה עובד", אני מודיע לו חגיגית.

"אתה מפחיד אותי", הוא ממהר לקחת צעד אחורה. "לא נראה לי שזה יצא לפועל", הוא קובע וכאן מסתיימת השיחה.

שיחה עם מפיץ גת שעוסק בתחום שבע שנים

"עשיתי את זה הרבה פעמים. זה עבר בקלילות, אתה רואה את הסיכון ורואה את הכסף שמציעים לך ולוקח את הסיכונים שלך. כל אחד אחראי על הבחירות שלו", כך פותח דודי (שם בדוי) את שיחתנו.

אתה חושב על המשפחה של הבחור שנעצר בגללך?

"שהבחור יחשוב בעצמו", הוא עונה קצרות.

"תקשיב", הוא מתרכך קצת, "לפעמים יש לי לב ולפעמים אין. יש לי את שניהם".

לא אכפת לך מהמשפחה?

"אז בוכים שבועיים עד חודש וזהו, הבחור חזרה בבית. ההורים בוכים, אבל הם יראו את הבן שלהם מהר מאוד. אני מגיל ארבע עשרה לא נמצא בבית ועשיתי הרבה דברים בחיים ה'מעניינים' שלי. כל אחד שייקח את הסיכון ויחליט האם לעשות את זה.

"תדע לך שאנשים מתחננים לטוס ואני לפי שיקול דעת רואה האם להטיס אותם. היה לי בחור, שעשה כבר כמה פעמים הברחות ואמר לי שהוא הולך להתחתן בקרוב והוא רצה כסף לחתונה, לא הסכמתי לו. בשביל מה לי. שיתחתן בשמחה".

אתה מספר למבריחים שייתכן שהם ייתפסו?

"אני מספר מה שצריך". הוא עונה, "רוב רובם לא נתפסים. יוצאים הרבה מאוד טיסות ביום רק בודדים נתפסים".

"התקופה של ההברחות הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי", מספר דודי, מנסה להראות לי כמה זה קל וכיף, "תשאל גם כאלה שנתפסו, גם הם יגידו לך שזה תקופה יפה. חו"ל, כסף, אווירה, זה שחרור". הוא ביקש שלא נצנזר אותו משתף כי את אשתו הכיר בטיסה כזו ללונדון.

היא מסכימה למה שאתה עושה?

"היא לא אישה קשה. היא יודעת עם מי היא התחתנה. אני בן אדם שחייב עבודה מעניינת, לא לשבת במשרד כל היום מול מחשב".

"לפעמים אני שואל את עצמי למה אני עובד בזה", מגלה דודי את צפונות ליבו, "הלוואי היתה לי אופציה להתעסק במשהו אחר. אם זה היה לא חוקי לא הייתי עושה את זה. אני מחכה לחטוף את הזדמנות לצאת מהעיסוק הזה".

אם לא היית מתעסק עם גת, מה היית רוצה לעסוק?

"נדל"ן".

מה יגרום לך להפסיק לעסוק בזה?

"שיבוא משהו מעניין".

במשך השיחה, שערכה למעלה משעה, הודה דודי בפניי שאם יפרסמו את שמו ותמונתו ברבים זה גם יכול לגרום לו לעזוב את זה.

אתה תיתן לילד שלך לעשות את זה?

"וואלה, היה תקופה שרציתי לשכנע את אמא שלי לטוס"...

"כל מי שנתפס אני אומר לו שיש לי אנשים משלי ואני אשתדל לעזור כמה שאפשר לשחרר אותו", הוא מצהיר, מנסה להקליל את האמירה שאין לו לב. "התקשרה אלי אמא שהבן שלה נתפס והתחילה לצעוק עלי, בסוף דיברנו שיחה של שעה וחצי שבה הסברתי לה שהבן שלה קיבל את ההחלטות שלו לבד ושאני מסייע במה שאני יכול".

מאיפה אתה מביא אנשים להבריח?

"זה מפה לאוזן. פעם עוד הייתי צריך לשכנע, היום הם מגיעים עד אלי".

להפסיק לכבד ב'שישי'

אנחנו מתיישבים לשיחה עם עו"ד מרדכי ציבין העוסק בין היתר גם בטיפול באסירים בחו"ל ונחשב למומחה בנושא של הברחות חומרים מסוכנים לחו"ל. במקרים של גת שהגיעו לפתוח, הוא מטפל בהתנדבות, כמו גם במקרים אחרים בתיקים של משפחות ממצב סוציו אקונומי נמוך.

איך ניתן לעצור את התופעה? אנחנו שואלים.

"יש לערב את רשויות האכיפה בישראל, למרות העובדה שמשטרת ישראל לא יכולה להתערב בגלל שהגת הוא צמח חוקי בישראל, עדיין ניתן להתלונן על הטעיה, רמיה והונאה. יש צורך ששלטונות המס והלבנת הון יתערבו בעניין וינקטו הליכים, מוזר גם ששלטונות המכס ברוב המקרים לא מתערבים באשר החומר המוברח נראה בשיקוף של הביטחון בשדה התעופה.

"חשוב גם לקדם את הצעת החוק, לפיה הברחת סמים המותרים בישראל, כמו גת, אותם מבריחים לחו"ל, תהיה עבירה פלילית בישראל, בדיוק כמו במדינה בה הסם איננו חוקי".

"בנוסף", אומר ציבין, "במידה מסוימת יש להאשים את החברה החרדית על שאינה מחרימה את העבריינים אלא מתייחסת אליהם בסלחנות, החברה לא מוקיעה אותם ולא מפרסמת שמם ותמונותיהם".

ציבין מדגיש: "כל עוד יהודי ששלח יהודי אחר לסיכון בשנות מאסר רבות והרי רבים יודעים את שמו, והוא ממשיך לקבל "שישי" בקריאת התורה, התופעה הזאת לא תפסק. על עסקנים בעיר שהוא פועל - לפעול לפרסום שמו ותמונתו".

"פדיון שבוים צריך להיות לפני הבלדרות והמאסר - לא אחרי. צריך לפדות את הבלדר השבוי מידי שובהו המשלח", חותם ציבין.

בשורה התחתונה, אמנם לפעמים זה יכול להישמע קל וכיף וגם הזדמנות להרוויח קצת כסף - אבל לפעמים, פעמים שהולכות וגדלות כי לרשויות נמאס מההברחות האלה, אפשר להיתפס ואז להיות כלוא בארץ זרה, במצב לא נעים בכלל ולעיתים חודשים או שנים רבות.

אומנם יש כאלה שיצאו בעונש קל בלבד – גורשו מהמדינה ולעולם לא יוכלו לחזור אליה, או במקרה הטוב רק לאחר כמה שנים, אך יש כאלה שנכלאים שנים ארוכות והדבר עלול לבוא על חשבון המשפחה ושמה הטוב, הן בבריאות והן בכסף שהם מוציאם לעורכי דין שמתעסקים בזה. אל תתפתו להתעסק בדברים שאינם כשרים. סוף מעשה, במחשבה תחילה!