ברוכים השבים ל'עוֹלָם שָׁנָה נֶפֶשׁ'. השבוע מדור הידע של 'מגזין כיכר', יוקדש ככל הניתן לעונת החורף - חורף אמיתי, כזה שכולל שלג וקור אימים - ולא סערת פייק עם שם יוקרתי.
בלי הרבה דיבורים, הבה ונתחיל:
עולם:
עם המעופף החורפי הזה לא כדאי לכם להתעסק
כשאתם מביטים על היצור בתמונה מעל, מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש? קודם כל, המבט בעיניו מזכיר נשר, אפו דומה לשל ינשוף ורגליו חתוליות מעט. חובבי הרכבים שבינינו - יתקשו שלא לראות את הלוגו של 'טסלה'...
אבל אם לא תיזהרו בקרבתו של אוח השלג - שנצפה במדינות קרות באמריקה, בקנדה ועוד, זה עלול בהחלט להפוך מ'אוח' ל'אחחחחחחחחח!'.
אוח השלג הוא אחד מזני הינשופים הגדולים ביותר, והיחיד שנוצותיו לבנות. את גודלה המרשים של מוטת כנפיו (שיכול להגיע ל-2 מטרים!) ניתן לראות בזמן מעופו. אך בזמן שחושי הראייה והשמיעה החדים שלו דומים לינשופים אחרים, יש הבדלים בין אוח השלג לבין זנים אחרים, שנוגעים לדרך בה הוא משיג את מזונו.
המעופף החורפי הזה יודע להיות אלים מאד - בפרט באזור שבו הוא מקנן. הוא עף בצורה מהירה וממוקדת אבל גם שקטה מאד, אינו מהסס לזנק ולתקוף בני אדם ואף זאבים לבנים כשהוא חש שהטריטוריה שלו בסכנה. גם השלג לא עוצר אותו, והוא מסתער על טרפו אפילו כשהוא מנסה להתחפר תחת 20 ס"מ של שלג. בקיצור, תתרחקו.
החוק החורפי התמוה - שיאכזב את הילדים
איזה כיף שלג, נכון? (בזמן שהוא לא משבית מדינה שלמה, כמובן). אבל בעיר אמריקנית אחת, ישנו חוק תמוה שיאכזב את ילדיכם: אסור לזרוק כדורי שלג.
בעיר פרובו, במדינת יוטה שבארה"ב, אחד מן החוקים העירוניים שכותרתו 'יידוי טילים' אוסר מספר פעולות שעשויות להפחיד תושבים.
הנה, קבלו: "כל אדם שיזרוק בכוונה או בלי זהירות בגבולות העיר הזו כל אבן, מקל, כדור שלג או טיל אחר שבאמצעותו ייפגע אדם כלשהו, או חלון שבור או רכוש הרוס אחר, באופן שיגרום למסוכנות הנסיעה בכבישי העיר, או בצורה שתפחיד או תרגיז נוסע, אשם בעבירה".
מה נטרק איתם, אתם שואלים? ובכן, יוטה ידועה כאחת המדינות עם החוקים המוזרים ביותר בארה"ב ובעולם. כך למשל, אם כבר מדברים על טילים, יש חוק מיוחד שאוסר יידוי טיל לעבר אוטובוס. אסור גם לנשוך יריב במסגרת תחרות איגרוף, ואסור לרכב על אופניים 'בלי ידיים'. כל אלו עשויים להוביל לקנס ואף למאסר.
מה גורם לתופעה המוזרה 'דם קרחונים'?
למי שמצוי תדיר בקוטב הצפוני, אין זה נדיר לראות שלג אדום. קורה שחיה טורפת בעל חי אחר, והדם ניגר על השלג. אבל האם ידעתם שיש שלג אדום שמקורו לא בדם?
לתופעה הייחודית הזו, נוהגים לקרוא 'דם קרחונים' או אפילו 'שלג אבטיחים'. ניתן לראות אותה באלפים הצרפתיים, באלסקה, באנטארקטיקה ובמקומות נוספים, בעיקר ככל שהחורף מתקדם לעבר האביב.
מה ההסבר המדעי לכך? ובכן, בשנים האחרונות חל גידול משמעותי בכמות אצות השלג שפזורות במקומות קרים בעולם. האצות הללו, כך מסבירים מדענים, משתמשות בפיגמנטים ובמולקולות נוספות כדי להגן על עצמן מהקרינה האולטרה-סגולה של השמש. רוב הפיגמנטים הללו אדומים, אבל לעיתים ניתן לראות גם שלג ירוק, אפור או צהוב.
ואם כבר קרינת שמש בשלג, ידעתם שישנה דלקת עיניים בשם עיוורון שלג (פוטוקרטיטיס)? היא עלולה לקרות לאנשים שמסתנוורים מקרני השמש המשתקפות בחוזקה רבה על השלג הצחור. אגב, זה יכול לקרות גם בגלל גלי הים, זכוכיות ועוד. במקומות כאלו, רבים מרכיבים משקפיים מיוחדות נגד קרינה.
שנה:
השכנה קיללה? הגשר קרס - ואיש לא נהרג
הגשר הזה, החוצה את נהר פונטנקה בעיר סנט פטרסבורג שברוסיה, מכונה 'הגשר המצרי' והוא אחד מתוך שמונה גשרים שנבנו מעל הנהר. ב-20 בינואר 1905 (לפני בדיוק 116 שנים), בזמן שהנהר היה קפוא ברובו, השתעשעו כעשרה אזרחים במזחלות שלג על הקרח. בו בזמן, עברה על הגשר פלוגה של הצבא הרוסי, רכובה על סוסים.
לפתע, קרס הגשר המאסיבי אל הנהר, כשרק עמודי התמך האדירים נותרו עומדים כשהיו. אך בניגוד לכל התחזיות, איש לא נהרג באירוע. רק שלושה סוסים מצאו את מותם בנפילה הכואבת אל הקרח. תקופה ארוכה לאחר מכן ניסו להבין מדוע אירעה הקריסה - אך יותר מזה, כיצד קרה הנס.
יש שטענו כי הגשר הוקם ברשלנות; יש שסברו כי הצעידה הקצבית האחידה של הסוסים הצבאיים היא שהכריעה אותו; אך כמובן, תמיד יש מקום לתיאוריות קונספירציה:
אישה אחת, כך מספרים, שגרה בצמידות לגשר, זעמה על הפלוגה הרעשנית שניגנה שירי לכת מתחת לחלון ביתה, וגידפה בחריפות. לא עברה שנייה והגשר קרס. אנו מציעים להבא, לנסות גידופים יעילים יותר, שהורגים יותר מכמה סוסים.
כשהקיסר ניקולאי ובנו צולמו מפנים את השלג
רגע, אנחנו לא עוזבים את רוסיה כל כך מהר. קבלו: ראיתם פעם ראש ממשלה מפנה שלג? נשיא? מלך? ובכן, הנה הקיסר ניקולאי השני, השליט האחרון באימפריה הרוסית, שמפנה שלג יחד עם בנו ברחבת ארמונו בבירת המדינה.
לפני שאתם מגיבים לנו 'קידוש השם', 'נצפה כאחד האדם' ועוד ביטויים שמקורם ב'זופניק', ניתן לכם קצת קונטקסט. באותם ימים חלה פריצת הדרך בתחום צילומי הווידאו, ובית המלוכה הרוסי - שמעמדו הציבורי היה שפל באותם ימים - החליט להשקיע ביח"צ.
אנשי המקצוע היקרים ביותר נשכרו כדי להפיק תכני וידאו שמציגים את משפחת המלוכה כמשהו מרגש וביתי. במסגרת זו, עסקו הקיסר, רעייתו המלכה אלכסנדרה, ארבע בנותיהם ובן הזקונים, בפעילויות 'רגילות' לעיני המצלמה. ראוי לציין שהיח"צ עבד היטב וקרנה של הממלכה עלה בעיני האזרחים.
נקודה נוספת וחשובה במיוחד, עוסקת בפעוט העומד בתמונה ומפנה את השלג עם אביו. הילד אלכסי (בן 5 בתמונה) היה חולה במחלת ההמופיליה, שממנה מת בגיל 14. בית המלוכה החליט להסתיר את דבר מחלתו שהייתה אז חשוכת מרפא, וזו סיבה נוספת שהילד נבחר לתמונה שבה ייראה בריא.
כך מלחמת אזרחים שימשה פרסומת למעילים
ואם כבר מדברים על יח"צ ופרסום, הנה מודעה מעניינת שמצאנו מתקופה קשה בהיסטוריית ספרד, שמזכירה לנו שתמיד, משחר ההיסטוריה, יש שיודעים לנצל סיטואציות לטובת רווחים.
בשנת 1936, בה הודפסה המודעה שלפניכם, פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם במדינה. תומכי השלטון ומתנגדיו, שמרדו בממשלה, הרגו אלו באלו - ועל פי ההערכות גבתה המלחמה את חייהם של כחצי מיליון ספרדים.
מי שבחרו לרכוב על האווירה הציבורית ולגרוף כסף הייתה חברת טקסטיל מקומית שמכרה מעילים, והייתה ממוקמת בעיר גרנדה. במודעה נכתב כך: "החורף הוא עוד אויב שלנו, אבל גם אותו ננצח - בעזרת מעילים נהדרים".
או כמו שאומרים אצלנו היהודים: "החייט הולך לבנק בחיוך גדול", או משהו כזה.
נפש:
הדיקטטור שמוחו נחקר - אך נמצא 'בינוני'
שנייה, לא סיימנו עם רוסיה. על לנין שמעתם? כנראה שכן. ולדימיר איליץ' אוליאנוב, המוכר בכינוי לנין, היה מהפכן קומוניסטי, מרקסיסטי, סוציאליסטי ועוד כל מיני מילים מהסוג הזה, שהקים את ברית המועצות הסובייטית.
מובן שאת המהפכה שביצע היה צריך ללוות בהרבה דיקטטורה, רצח של מתנגדים ורודנות בכלל, אבל לנין נחשב עד היום להוגה דעות ונואם מוכשר. לאחר מותו ב-1924, נחנטה גופתו ומוצגת עד היום לציבור בכיכר האדומה במוסקבה.
אבל מוחו של הרודן נשלף ונלקח לבדיקת מעבדה. כן כן, מעריציו האמינו כי הוא בורך במוח יוצא מן הכלל, והקימו במיוחד את 'מכון המוח של מוסקבה' כדי שיחקור את מוחו של המנהיג. עם זאת, התברר לאכזבתם כי המוח הוא בסך הכל 'בינוני'.
בתמונה החורפית שלפניכם, נצפה לנין נוסע ברחובות הבירה, במכונית הנושאת חיילים חמושים - שסביר להניח שמעיליהם דרשו כביסות בתדירות גבוהה.
המהפכן המסריח שחטף אסטמה ממים קרים
וממהפכן רוצח אחד למשנהו: צ'ה גווארה, ששימש שר התעשייה של קובה, הנהיג אף הוא את המרקסיזם והקומוניזם בארצו. תוך ההפיכה שביצע, רצח אלפי בני אדם במחנות כפייה, רבים מהם במו ידיו.
התנהגותו של גווארה לא מנעה מהקובניים ואף מבני עמים אחרים להעריצו עד היום, כאשר דמותו מרוחה בכל פינה בקובה: החל מאיורי גרפיטי ענקיים, עבור דרך אינספור בתי עסק שמתהדרים בשמו - וכלה בבולים לזכרו.
אבל כדרכנו בקודש, אי אפשר בלי פרט פיקנטי על חייו. כמדינה הממוקמת באיים הקריביים, האקלים הקובני חם למדי, ויש צורך במקלחות תכופות. אבל לגווארה הייתה בעיה: רחצה במים קרים גרמה לו להתקפי אסטמה. הפתרון פשוט: לא להתרחץ. ומה קורה כשלא מתרחצים? נכון מאד: האיש נודע כמסריח, במובן המילולי.
גווארה הוצא להורג בבוליביה בשנת 1967 כשהיה בן 39 בלבד, לאחר שהצבא הבוליביאני קלט כי בתכניתו של מיודענו לערוך גם בה הפיכה קומוניסטית. אנחנו מציעים הסבר אלטרנטיבי להירצחו: הריח פשוט היה קשה מדי.
פינת הסלב: טראמפ כמיליונר צעיר ובלונדיני
בשבוע שעבר, פינת הסלב עסקה באנגלה מרקל שפרשה מהנהגת גרמניה. השבוע יש לנו בשבילכם תמונה של דונלד ג'ון טראמפ, המנהיג האמריקני הססגוני לשעבר, הרבה לפני שחלם על נשיאות.
לאחר לימודיו באוניברסיטה, עסק טראמפ בחברת הנדל"ן של אביו. בשנת 1971 השתקע במנהטן הנוצצת שבניו יורק, ושינה את שמה של חברת הנדל"ן שירש ל'ארגון טראמפ'. כל אותה עת תמך במפלגה הדמוקרטית, עד 1987 שבה הפך לרפובליקני.
"הוא גבוה, רזה ובלונדיני, עם שיניים לבנות מסנוורות. הוא נוסע ברחבי העיר בקדילק כסופה עם נהג פרטי, עם ראשי התיבות שלו, DJT, על הלוחיות... הוא שייך למועדונים האלגנטיים ביותר ובגיל 30 בלבד מעריך שהוא שווה 'יותר מ-200 מיליון דולר'", תיאר ה'ניו יורק טיימס' בהתלהבות בשנת 1976 שבה צולם התמונה.
באותו זמן החזיק ב-22,000 דירות ניו יורקיות ובשלושה פרוייקטים גדולים בתהליכי בנייה. ה'ניו יורק טיימס' המשיך ופירט בהתרגשות כיצד טראמפ, שלבש "חליפת צמר בורגונדי בשלושה חלקים, נעלי לכה תואמות, וחולצה לבנה עם ראשי התיבות DJT תפורות בחוט בורדו על החפתים", שוחח כל העת בטלפון המותקן בתוך רכבו.
טראמפ מסר לכתב הנרגש כי הוא "ביישן בציבור", אך עם זאת העניק לו הצצה לסדר יומו וראיון נרחב, שמצאנו אחרי שנברנו בארכיון ה'ניו יורק טיימס'. התובנה המרכזית שלנו היא שה'בלונדיני' הפך לג'ינג'י עז, ה'ביישן' למתלהם אבל הגשמיות נותרה הבל הבלים.