לאחר שנים רבות של טענות חוזרות ונשנות כנגד הממשל הסיני, לפיהן מנסה הממשל להשמיד את בני הגזע האויגרי, מוסלמים טורקים ברובם. חרף הכחשות במשך שנים מצד הרשויות בסין, פרסם ה-'ניו-יורק טיימס' כמות גדולה של למעלה מ-400 עמודים בסינית, המעידים על דרכי הפעולה וניסיונות ההשמדה של בני הגזע האויגרי.
פול מוצור, כתב מטעם ה-'ניו יורק טיימס' ששוהה בסין אמר, כי "הדבר שצריך להבין שלמרות שסין היא אחת מהמדינות הגדולות והחזקות בעולם, אנחנו לא יודעים הרבה על איך ומה באמת עושה ההנהגה בתוך סין. המפלגה הקומוניסטית ששולטת בסין, דואגת לשמר את הכל מאחורי הקלעים ומתחת לפני השטח".
"יש מעט מאוד הוכחות על שקורה בדיוק עם אותם האויגרים ומה בדיוק השלטון הסיני עושה להם", מספר פול ומוסיף, "העובדה שאין לנו מספיק הוכחות, עוזר לממשל בסין לטעון כי מדובר בעלילות שווא".
נחזור אחורה. בעיקר בצפון-מערב סין ניתן למצוא את בני הגזע האויגרי, המונה על פי ההערכות כ-12 מיליון בני אדם. האויגרים שונים בנוף הסיני, וניתן לראות את הפערים בין האויגרים לסינים בתחומים רבים, בין היתר, לאויגרים יש שפה משלהם, דומה במקצת לטורקית.
בשנים האחרונות, סינים בני ה-'האן', הקבוצה האתנית הגדולה בסין, הולכים ונודדים לגור באיזורי מגוריהם של האויגרים, דבר שמדלל את אוכלוסיית האויגרים, ומעורר את חששם לפרנסתם ועתידם התרבותי.
שינג'יאנג, מחוז בסין בו שוהים רוב האויגרים, מוגדר רשמית בידי הסיניים כאוטונומיה. אבל בדומה לאוטונומיה הטיבטית, הסינים לא באמת נותנים לאויגרים לחיות את חייהם בשקט.
הכותנה, שנפוצה מאוד במחוז שינג'יאנג, מפרנסת היטב את השלטון הסיני. על פי דיווחים שונים, כופה הממשלה הסינים על אויגרים לעבוד בתנאי עבדות בקטיף כותנה, שמגיע בסוף אל תעשיית האופנה בכל רחבי העולם, ולמעשה מהווה כחמישית מתוצרת הכותנה העולמית.
בנוסף, אויגרים רבים עובדים בכפייה במפעלי עיבוד הכותנה. "ההשלכות הן בקנה מידה היסטורי" מספר ד"ר אדריאן זנץ שנמנה על חושפי הזוועות הסינים.
חוץ מהעובדים בכפייה, קיימות עדויות רבות על כך שסין כלאה כמיליון אויגרים למחנות עבודה. בנוסף, צפים דיווחים רבים על ניסיונות צמצום ילודה מצד הממשלה הסינית. "כל מי שדואג למקורות אתיים צריך להסתכל על שינג'יאנג, שהוא 85% מסך ייצור הכותנה של סין ו -20% מכותנה בעולם, ולהגיד 'אנחנו לא יכולים לעשות את זה יותר'", אומר זנץ.
על פי עדויות, היחס המחמיר התחיל בשנת 2014, כמספר אויגרים קיצוניים פתחו במספר אירועי טרור שעוררו את זעמו של נשיא סין שי ג'יפינג. מייד לאחר אותם אירועים, הורה שי לתקוף ו-'לטפל' באויגרים "ללא שום רחמים".
הסינים יגדירו את המחנות לחינוך מחדש שהקימו 'בתי ספר לדה-רדיקליזציה', אך למעשה, מטרת אותן מחנות היא לגרום לאויגרים לשכוח את תרבותם ואת ההיסטוריה שלהם, ולדבוק באידאולוגיה הקומוניסטית.
למרות הכחשות חוזרות ונשנות מצד הממשל הסיני, ככל שעוברות השנים, עולות וגוברות העדויות על כך שהשלטון מקים עוד ועוד מפעלים בכדי להעביד בכפייה עוד ועוד אויגרים.
על פי עדויות, בין השנים 2016-2017, ירדה הילודה בתוך שנה ביותר מ-30 אחוזים. אלו שכן באו לאוויר העולם, דאגה הממשלה הסינית להפרידם מהוריהם ולגדלם כקומוניסטים.
רחימא מחמוט, סופרת אויגרית שהצליחה להימלט לבריטניה, ורבים ממשפחתה שוהים במחנות, מספרת על אמא אויגרית שסיפרה על חמותה, שנעלמה כששמרה על ילדיה. "גיסתי לא הצליחה להשיג את אחותי במשך כמה ימים, היא נסעה לבקר... הילדים סיפרו לה שסבתם נלקחה על ידי המשטרה לפני שלושה ימים", מעידה. "חמותי בת 72. לא יכולתי להאמין לזה. היא אישה זקנה וחולה", העידה האם בבכי. "שלושה ימים לאחר שחמותי נעצרה, נלקחו ילדי לבית יתומים. הלב שלי פשוט נקרע. מעולם לא חשבתי שאסון כזה יכול לקרות לי".
עדויות רבות על מעשים מזעזעים גרמו לממשל הקודם בארצות הברית לנקוט בצעדים כלכליים חריפים כנגד סין, וכן בריטניה גינתה את הפשעים. יחד עם זאת, למרות שרוב מוחלט של האויגרים מוסלמי, ורבים מהם אף נמלטו לטורקיה, לא נשמעת קול זעקה מאף אחת ממדינות ערב. הסיבה לכך ככל הנראה, היא בשל החשש מהמחיר הדיפלומטי הכבד שיידרשו לשלם בכדי להציל את אותם אויגרים, בני דתם.
