סצנת הפרידה שנראתה באחד מהלילות האחרונים בנמל התעופה בן-גוריון, נראתה מרגשת אך שגרתית לחלוטין. זוג הורים מלווה לשלום את בתם, בחורה צעירה, שעה שהיא צועדת לעמדת ביקורת הדרכונים בואכה המטוס הממתין בקצה השרוול.
לצופה מן הצד המחזה דמה לראשיתו של טיול נעורים שגרתי, אבל סיפורה של הנוסעת רחל, שפונה לשער A3, מתחיל כשנתיים לפני כן בשעת ערב רגילה, סמוך לביתה שבריכוז חרדי גדול.
באותו יום רחל מתחילה את עבודתה החדשה במרכול השכונתי, ממש מעבר לבניין שבו היא מתגוררת. שם היא מכירה את מחמוד, צעיר מוסלמי בן גילה, ובין השניים נוצר קשר רציני. מתחת לאפם של הוריה, השניים מגיעים להחלטה משותפת על נישואין והקמת משפחה.
הוריה של רחל ביקשו להקים קול זעקה, אך היה זה מאוחר מידי. תחנוניהם נפלו על אוזניים ערלות, וליבה של רחל הלך שבי אחר מחמוד חתנה. אלא שכאן נכנס לתמונה גורם נוסף – ה'מחותנים'. הוריו האדוקים של מחמוד התנו את הסכמתם לקשר הזוגי, בכך שרחל תתאסלם, ולשם כך נשלחה ללימודי אסלאם בכפר קרע, במרכז 'דאר אל סלאם'.
התברר שדווקא הצעד הזה, שהוסיף שבר על יגונם של ההורים וגרם כמעט להתמוטטותם, דחה מעט את מועד החתונה והעניק אורך נשימה לפעולה. בנקודה זו, רגע לפני שהרימו ידיים, התגברו ההורים על מחסום הבושה ומיהרו לפנות לבקשת עזרה דחופה מהמחלקה להצלה מטמיעה ביד לאחים שנכנסה במהירות לתמונה. מאחר והבת מיאנה לשתף פעולה עם ניסיונות הסיוע, התמקדו המאמצים בהדרכת ההורים.
בהנחיית המדריכה הצמודה מיד לאחים קיבלו ההורים כלים לפתח קשר עם בתם למרות הקושי הרגשי שלהם מאורח חייה. הם הצליחו לפגוש אותה בסמוך לכפר בו התגוררה, וביטאו את אהבתם כלפיה. בהמשך הוסיפו לשמור על קשר חם עם הבת, חרף כאבם והתרעומת שחשו כלפיה, מתוך ציפייה כי האהבה תחולל את השינוי המבוקש.
המפנה הגיעה באמצע הלילה. הטלפון בבית ההורים צלצל. רחל הייתה על הקו. מפוחדת, לוחשת: "בואו קחו אותי, תוציאו אותי מהבית הזה".
לאחר שובה הביתה, ביקשה רחל מההורים לפתוח דף חדש ולצאת ללימודים בחו"ל, שם תתגורר בבית קרובי משפחה ותלמד במדרשיה טובה ואיכותית, שתשקם את חייה ותצעיד אותם לפתיחת דף חדש בחיק עמה ומשפחתה.