"אורי זהר חוזר" - זהו שמו של אחד הסרטים הנחשבים שיצא בשנה האחרונה בישראל, שאף מועמד לזכייה ב'פרס אופיר' (ה'אוסקר' הישראלי) כסרט התיעודי הארוך הטוב ביותר. הצצה לסרט זה, חושפת פולמוס מרתק בין נשוא הסרט, הרב אורי זהר, לבין יוצריו החילונים.
במרכזו של הוויכוח ביניהם ממשיל הרב זהר את העשייה הקולנועית בה עסק בעבר ל...מוות. "כל כולי מנותב למטרה מוגבלת: 'שאנשים יראו את הסרט ויזילו דמעה'. ביג דיל", מסביר הרב בהברקה של רגע, תוך כדי שהוא עסוק בזה בדיוק, בעריכת סרט.
כידוע, שמו של הרב אורי זהר, כיום חרדי, צדיק ועובד ה' אמיתי, מוכר בקרב כלל אזרחי המדינה כסמל לשני דברים: חזרה בתשובה ועשייה קולנועית מיתולוגית.
האיש, שלפני 42 שנה הרעיד את ישראל עם פרישתו המהדהדת מעולם הבידור וחזרתו ההדרגתית לאביו שבשמים, עסק מאז (כמעט) רק באורח חייו כיהודי שומר תורה ומצוות במלוא מובן המילה, וכמובן בהחזרה בתשובה של רבים אחרים.
יניב סגלוביץ' ודני רוזנברג, שני יוצרים מוערכים בעולם התרבות הישראלי, קיבלו לפני מספר שנים פנייה מפתיעה מהרב זהר: ליטול חלק בסרט שהוא מביים עבור רשת 'מדרשיות' של חוזרות בתשובה, בכיכובה של בחורה חרדית, שהתסריט העלילתי בו כולל דיון מעמיק וקולני בין אחות לבין אחיה שחזר בתשובה, על אורח החיים ה'אברכי' ועל תכלית החיים האמיתית.
השניים, דני ויניב, אכן חברו לרב זהר בעריכת הסרט, אך בתמורה ביקשו - וקיבלו - את הסכמתו להשתתף בסרט תיעודי על חייו, 'אורי זהר חוזר', בו הוא שב לעשייה הקולנועית הפורה והארוכה שלו, לפני כ-40 ו-50 שנה, תוך שהוא סוקר בפני היוצרים את תחנות חייו הפתלתלות, אך לא נמנע מהטחת סוג של ביקורת על עמיתיו לעריכת הסרט.
במהלך העבודה המשותפת שלהם על הסרט של החוזרות בתשובה, אמר לפתע הרב זהר: "תפסתי את הענין, יש לי הגדרה: הרגשתי פה את המוות עכשיו. העיסוק שלי עכשיו הוא 'להמציא משהו שישפיע'. אז כל הכישרון שלי מנותב לאיזה ענין צר ומוגבל של 'תעשה מוזיקה נכונה, תעשה קצב נכון...'. מה זה נוגע לי בכלל? מה זה נוגע לחיים שלי".
ומסקנתו: "כל התחום של העבודה הזאת, כל המחשבה, הדמיון, השכל והרגש, מכוון רק לכך 'שאנשים יראו את זה ויזילו דמעה'. ביג דיל".
"אבל השפעת על אנשים", מקשה עליו אחד היוצרים, ונענה: "אז מה? חניבעל (מצביא מהעת העתיקה. א.ר.) השפיע יותר...".
בהמשך, מסביר הרב אורי זהר אלו תובנות הביאו אותו לחזרה בתשובה תוך פרישה מוחלטת מעולם התרבות הישראלי, ואף משתף את הצופים בגילוי לב במה שעובר עליו בשנים האחרונות: "כשאני לפעמים טס, אני רואה את הסרטים במטוס, ואני גם יכול להתרגש מהם; פתאום שחקן טוב מצליח להעלות לי דמעות בעיניים. וזה נגמר, ו...?", תוהה הרב.
הרב זהר מתייחס גם לעיסוק הבלתי נגמר בסרטיו מן העבר. "עשו מהם דיסרטציות, דוקטורטים, דיברו ודיברו... וואלק, בסדר; כולו בידור, בסדר...", מזלזל היוצר המוערך ביצירותיו.
הסרט הדוקומנטרי המרתק מסתיים בסצנה בה הרב זהר חוזר בנסיעה לביתו, ובמהלכה הוא חושף: "פעם, לפני הרבה הרבה שנים, חלמתי חלום: אני נע בתוך מנהרה, ושני צדי המנהרה זה לא קירות, אלא תזות - אהבה-שנאה, אור-חושך, רשעות-רחמים, אמת-שקר, טוב-רע, יופי-כיעור - תזה ואנטי-תזה, שהולכים ונהיים יותר ויותר גדולים, עד שהגעתי לחיים-מוות. והיה קיר לפני, והיה לי ברור שלא אקבל תשובה אם לא אעבור את הקיר, אבל פחדתי לעבור אותו, ונסוגותי לאט לאט אחורה".
"כיום, עברתי את הקיר, וראיתי ששם, מעבר לקיר, אלו לא תזה ואנטי-תזה, אלא קו אחד: רע אל הטוב, רשע אל הרחמים, מוות אל החיים", מסיים הרב אורי זהר את משנתו הפילוסופית-יהודית, אותה יישם מהחלום, אל מציאות חייו.
צפו בווידאו