ביולי 2012, עובדת בית החולים "תל השומר" ביקשה לצאת מחניון הבניין, אך נתקלה בבעיה, כיוון שהמחסום האוטומטי לא זיהה את כרטיס המנוי שלה. היא יצרה קשר עם חדר הבקרה, ולאחר בדיקת פרטי הזיהוי שלה, התגלה כי תוקף המנוי שלה פג ועליה לשלם כדי לצאת מן החניון.
העובדת סרבה לשלם, פנתה לעבר חדר הבקרה ותקפה את העובד בביטויים חריפים, ביניהם "אתיופי מסריח".
העובד הגיש נגדה תביעה על סך 70 אלף שקל בבית משפט השלום בתל אביב, בטענה כי דיברה אליו באופן העולה כדי עוולת לשון הרע בזדון והשתמשה בביטוי הגזעני כמה פעמים.
בתגובה, טענה הנתבעת כי אכן קראה לעבר העובד "אתיופי מסריח" אחרי שהיא שילמה אך השער שוב לא נפתח. לדבריה, העובד התייחס אליה בזלזול ואף איים עליה "תסתלקי מפה, אני לא יודע מה אני אעשה לך" תוך שהוא מנופף לעברה במקל.
הנתבעת בקשה להכיר בכך שזוהי לא אמירה גזענית, אלא "קללת רחוב" כהגדרתה, שנאמרה כתגובה להתגרות העובד ולכן זו אינה עוולה של לשון הרע.
שופט בית המשפט ירון גת הסתמך על עדויות נוספות כשקבע כי גרסת הנתבעת אינה נכונה והוסיף: "סבורני שבעיני האדם הסביר יש באמירות שהטיחה הנתבעת בתובע כדי להשפילו בעיני הבריות, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם". השופט קבע בפסק הדין כי הביטוי "אתיופי מסריח" היא גזענית המשפילה ומבזה אדם בשל מוצאו, ופוגע קשות בכבודו.
בזמן התרחשות הדברים, רק עדים בודדים שמעו את קריאת הגנאי שנשלחה לעבר העובד וניתן להניח כי אין בזה כדי פגיעה חמורה בשמו הטוב. עם זאת, גזר השופט על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים של 35 אלף שקל וכן, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,850 שקל.