המדריך למצביע המתלבט

דתי-לאומי שמתלבט אם להצביע לליכוד או לבית היהודי

ביבי או בנט, שואלים את עצמם רבים בבחירות האלה. הנה התשובה של רבה של העיר העתיקה, הרב אביגדור נבנצל, כפי שניתנה לפני כשלושים שנה, בשיחה שמסר אז ערב הבחירות באוזניהם של הסדרניקים בישיבת הכותל: "מבלי להזכיר מפלגה זו או אחרת, חייבים להתבונן היטב על המטרה, ולא על האמצעים. גם אם ישנן שתי מפלגות שנראות שוות כלפי חוץ, הרי שחייבים לבדוק אם אכן אין שוני במטרות שלהן. ואם נמצא שוני פנימי – הרי שהשוויון החיצוני אינו ולא כלום. באופן כללי ניתן לפצל את כל המפלגות לשני מחנות מרכזיים: מחנה אחד שמטרתו המוצהרת היא 'והיה ה' למלך על כל הארץ' – זהו היעד ולא אחר. הדרכים להגשמת יעד זה הן רבות: ארץ ישראל, ישיבות, מעשים טובים – כל אלה הינם אמצעים בלבד, לאותה מטרה עליונה של מלכות ה' בעולם. אבל יש לצערנו מחנה שמטרתם הסופית של מרכיביו היא 'עבדא בהפקרא ניחא ליה'. עבד בהפקר נוח לו. אצל האחד פחות ואצל האחר יותר. מחנה זה שרובו ככולו 'תינוקות שנשבו' אינו רוצה בתורה שנראית לו כעול, וממילא אינו רוצה במלכות שמיים. ולכן גם אם קורה ושני המחנות רוצים להשיג יעד זהה, אין הדבר יוצר גשר של שיתוף ביניהם. ואם יש מישהו שמלכות ה' אינה מטרתו, ובמקרה הוא לוחם לצדנו – על ארץ ישראל למשל – אין לנו כל רעיון משותף איתו. כי אצלנו, ארץ ישראל היא אמצעי לשמירת התורה ולהפצת דעת ה' בבריאה כולה, ואילו אצלו ארץ ישראל היא אמצעי, שעל ידו יוכל עם חילוני להקים מסגרת חברתית הקרויה 'מדינה'. אסור איפוא ללכת שולל אחרי מראית עין ולומר שאנו שווים בשל האמצעים הזהים".

הדברים האלה מובאים בספר הנפלא 'שיחות לספר בראשית', בעריכת הרב יוסף אליהו. הרב נבנצל ממשיך ואומר שם כך: "אמנם בתוך כל מחנה ישנם גוונים רבים, ובמחנה הרוצה במלכות ה', למשל, יש הטוענים שהמדינה תועיל למטרה זו, ויש הטוענים שהמדינה מפריעה, יש התומכים בגיוס לצבא ויש המתנגדים, יש מי שאומר הלל עם ברכה ביום העצמאות, או הלל בלי ברכה, או לא הלל ולא ברכה, ושאר דעות מדעות שונות. כל אחד והשקפתו המיוחדת. אבל היעד המשותף לכולם, מן הקצה אל הקצה, הוא מלכות ה' שתתגלה במהרה בימינו. אבל לעומת זאת המחנה השני, גם אם יהיה לו דגל והמנון שווה – הרי שזהו שוויון חיצוני בלבד, ולא שוויון פנימי אמיתי. ואם בתוך המחנה הראשון יכול כל אחד לבחור את הקרוב להשקפתו וללבו, הרי שביחס אל המחנה השני אין מקום לפשרה. ומי שחושב שרק משום שמפלגה כלשהי לוחמת למען שלמות ארץ ישראל וכדומה, לכן יש להצביע בעדה – הרי הוא טועה טעות חמורה. צריך לבחור במפלגה שלוחמת למען שלמות כבוד שמיים, ושארץ ישראל והצבא וכל השאר הם אמצעים בידה למטרה זו".

עד כאן דבריו. זה היה קצת ארוך לסמס את כל זה לגלעד ארדן בשבוע שעבר, נכון?

חרדי שמתלבט אם להצביע לבנט או ליהדות התורה

אני לא יודע אם בנט עצמו יודע עד כמה הוא אטרקטיבי עבור הבוחר החרדי המתוסכל. מה לעשות, הצעיר החרדי מסתכל על הרשימה של יהדות התורה ולא מתלהב. הרי אלה אותם נציגים כבר שנות דור, עם כל המריבות הפנימיות, עם העילגות (של חלק מהח"כים), עם הרוח הישנה. מה לו, לחרדי שמחזיק מעצמו עדכני, ולהם? הנה, תראו, יש את בנט, צעיר, מצליח, "עושה קידוש השם", אמנם מזרוחניק אבל ממש לא מתייפייף.

אז קודם כל זה גם קצת נכון. באמת יש בבנט מעלות נפלאות גם מנקודת מבט חרדית (אומרים שגם בהמשך הרשימה יש יהודים טובים ויראי שמיים, כמו היוגב ההוא שפעל לחיזוק הצניעות בבני עקיבא...). אבל בסופו של דבר, החרדים עומדים השבוע בפני בחירות גורליות מאין כמותן. נכון, אומרים את זה תמיד, בכל מערכת בחירות, אבל הפעם זה פשוט כך. מיד אחרי הקמת הממשלה הבאה יעלו לדיון אינספור סוגיות שהן נשמת אפה של היהדות החרדית, מגיוס ועד גיור. עם כל החביבות של בנט, ועם כל הכבוד לכך שעד היום הוא הקפיד שלא לתקוף אותם, האם החרדים יכולים לסמוך עליו בנושאים הכי רגישים, חשובים וקדושים להם? ועל איילת שקד?

ואתה יודע מה, בוחר חרדי, דווקא יש לך גם במה להתגאות במפלגה העבשה שלך. בניגוד גמור לכל המפלגות, אין ליהדות התורה כוכבים נוצצים. ליש עתיד, להבדיל, יש את לפיד. בלעדיו היא הרי כלום. למפלגת העבודה יש את שלי. היא הפרצוף הבולט. גם לבני היא (משום מה) סוג של כוכב תקשורת, לליכוד יש כמובן את ביבי, על בנט כבר דיברנו, ורק בג' קשה להיזכר מי בכלל מספר אחת. גפני? ליצמן? שמעלק'ה הלפרט? רגע, הלפרט עוד מכהן?

בניגוד למצביעים רבים של לפיד (ואולי גם ללפיד עצמו), אין חרדי אחד שחושב שליצמן הוא המשיח. אף אחד לא ישיר לאורי מקלב "אתה תותח". הוא בסך הכל שליח ציבור (ואגב, חלק מהח"כים של ג' הם שליחי ציבור מעולים ומצטיינים). אז ברור שזה היה נחמד אם גם לחרדים היה איזה מועמד סוחף וכריזמטי עם סטטוסים מגניבים בפייסבוק, אבל החיסרון הזה הוא גם יתרון: יהדות התורה היא אולי המפלגה האחרונה שמצביעים לה נטו בגלל אידיאולוגיה ותפיסת עולם, לא בגלל סיסמת בחירות, לא בגלל קמפיין. המצביע החרדי מזדהה עם גדולי ישראל, מזדהה עם קו רוחני מובהק, ורוצה שהילדים שלו ילכו בדרך הזאת. זו לא הצבעה טרנדית, וכאמור זו בכלל לא הצבעה למועמדים, אלא למי ששלח אותם לכנסת, לאידיאל, לרעיון. משהו חדש מתחיל? משהו ישן ממשיך!

ימני שמתלבט אם עוצמה לישראל תעבור את אחוז החסימה

מישהו שאל אותי השבוע אם להערכתי המפלגה של מיכאל בן ארי ואריה אלדד תעבור את אחוז החסימה או שזה יהיה סתם בזבוז קולות להצביע לה. אמרתי לו שאני לא יודע מה יהיו תוצאות הבחירות, אבל גם אם המפלגה שלהם תיכנס לכנסת זה יהיה בזבוז קולות להצביע לה.

אינני מכיר אישית את פרופ' אריה אלדד, אבל ד"ר מיכאל בן ארי, בניגוד לתדמיתו, הוא אחד האנשים הנחמדים בכנסת. נעים הליכות, מאיר פנים (ליהודים!), איש ספר. אבל בואו נדבר רגע על ארץ ישראל, הרי לשם כך קמה עוצמה לישראל, לא? היא אמורה להיות המפלגה הימנית ביותר, כמו שגנדי היה פעם הסמן הימני. אז זהו, שאני כבר ארבע שנים מנסה להבין מה התרומה של הסיעה הזו לשלמות ארץ ישראל ולחיזוק הימין, לשווא. אלא אם כן אתם חושבים שלעצבן ערבים – שלא לומר לעצבן "ערבושים" – זה הערך הימני העליון. תראו, אולי בכלל בסתר הם מקימים הרבה יישובים ומביאים הרבה תקציבים, אבל אם לשפוט לפי התקשורת, זו פשוט מפלגת פרובוקציה וגימיקים. חלק מהפעולות לא רק שאינן תורמות, אלא סתם גורמות נזק. אני לא מבין את הקו הזה, לא מבין את התהלוכות המתריסות האלה בכפרים הערביים בכל פעם מחדש ולא מבין את הצעקות על חנין זועבי בבג"ץ (אגב, מעולם לא חשתי חמלה כזו כלפי זועבי. תצפו בסרטון ותראו איך בשנייה הופכים אותה מתומכת טרור אנטי-ציונית לנרדפת ומסכנה שנזקקת לחסדי מאבטחי בית המשפט העליון). אז נכון, התרגיל ההוא, כשהסיעו עובדים זרים לבריכת גורדון כדי להראות איך יקבלו אותם בצפון תל אביב, היה מבריק – אבל בשביל זה לא צריך להיות חבר בכנסת ישראל. מספיק להיות איתמר בן גביר.

מזרחי שמתלבט אם להצביע לש"ס או לעם שלם

יש כל כך הרבה מה לומר על תופעת אמסלם המדהימה, אבל אין זמן, עוד מעט הוא כבר נעלם. או שלא. קודם כל, האיש חייב את כל קיומו לש"ס. הוא הרי התחיל כח"כ רגיל של המפלגה. מעניין שהמצע המפלגתי כלל לא הפריע לו, כשישב בכנסת כש"סניק אלמוני מאז שנת 2006. אבל אז ש"ס זרקה אותו החוצה באופן שפשוט הפך אותו לגיבור. תארו לכם שבמקום הישיבה הלילית ההיא של מועצת חכמי התורה, שבסופה הוקרא מכתב דרמטי נגד "אותו האיש", בש"ס היו קצת יותר סבלניים, ופשוט מודיעים לו לפני שלושה שבועות שאופס, הפעם הוא לא ברשימה. זה הכל. כמה בלגן היה נחסך להם.

אך מהרגע שבו ש"ס הגדירה אותו כעמלק, והחיבוק התקשורתי-חילוני הנלהב החל, אי אפשר היה לעצור את המכונה. והאמת? בהתחלה זה אפילו נשמע הגיוני. להשתלב בעבודה ובצבא, לדבר על יהדות מסבירת פנים, מה הבעיה? אבל מרגע לרגע האידיאולוגיה הגדולה הפכה למתקפות קטנוניות ופרועות על בית הרב עובדיה יוסף, לרפורמות חדשות ותקשורתיות כמעט מדי יום, ובעיניי השיא היה אותה תמונה חסרת פרופורציות בכניסה לירושלים שלידה גשר המיתרים הסמוך נראה פתאום קטן. מי שהברנז'ה וגם חלקים בציונות הדתית אהבו כל כך להגדיר כמתון, התברר כקיצוני מאוד בהליכותיו ובהתנהלותו. חבל. ציטוט מביך רדף ציטוט פרובוקטיבי, בניסיון לעבור את אחוז החסימה.

וכמו בסעיף הקודם, גם כאן נשאלת השאלה: אוקיי, ונגיד שהמפלגה תיכנס לכנסת, מה אז? הרי האיש האחרון שיכול לקדם כעת שילוב חרדים בחברה, בצבא ובעבודה הוא מי שהפך את עצמו למוקצה מחמת מיאוס בעולם החרדי. "שינוי מבפנים"? עם מי בדיוק? עם מתי גולן? עם נחמיה שטרסלר? דרעי וישי יכולים לעשות פי אלף, מתוך שיתוף פעולה והבנה ואחריות. אז נגיד שייבחר, מה תהיה הפעילות הפרלמנטרית של הרב אמסלם? הוא פשוט ימשיך לדבר במליאה ולתקוף את ש"ס כמו שעשה עד היום? או שאולי עם שלם תתחיל לעשות תהלוכות מתריסות באישור המשטרה, לא בכפר מוצמוץ אלא ברחוב הקבלן בהר נוף?

ואגב, בימים האחרונים התגלתה תופעה מרתקת בקרב הסוקרים: כשמפלגת עם שלם יורדת בסקרים מרצ מתחזקת, וגם להפך – כשעם שלם עולה מרצ נחלשת. כלומר (ואולי זה לא מפתיע בעצם?) בוחרי הרב אמסלם מגיעים בעיקר ממאגר מצביעי זהבה גלאון וניצן הורוביץ. אבל טוב, נו, לבוחר שמתלבט בין מרצ לעם שלם יש טורים אחרים.