בין המאורעות המרגשים בחייו של ילד נמצא ללא ספק היום הראשון בכיתה א'. לא ברור מי יותר מתרגש, האמא או הבת, שתיהן מתקשות להירדם בלילה שלפני תחילת כיתה א'. הילקוט החדש, ניצב לו בפתח, ובתוכו מחברות חדשות וקלמר עם כל הכלי כתיבה הנדרשים, וקצת יותר מזה.
התלבושת האחידה מונחת על כיסא, מגוהצת למשעי, ומחכה לפעם הראשונה שבה תלבש אותה הבת, ותביט במראה על דמותה החדשה: תלמידת בית ספר יסודי.
איך אפשר להכין את הילדים למעבר לכיתה א'? מה כדאי לעשות במקרה של גיל 'גבולי': להשאיר בגן, או לעבור לבית הספר? כיצד לשמור על הקשר עם המורה?
הפעם, במקום לפנות למומחים, לפי הכלל אין חכם כבעל הניסיון, פנינו להורים שילדיהם כבר סיימו כיתה א', על מנת לשמוע מהם על ההתחלה, האמצע והסוף של השנה. השמות בדויים, הסיפורים אמיתיים.
אמא של רותי, מספרת על קשיי ההסתגלות: "חששתי מאוד מהמעבר בעיקר בתחום החברתי, ידעתי כי בגן הגננת נמצאת כל הזמן עם הילדות, ומסייעת להן לכל אורך היום גם מבחינה חברתית. לעומת זאת, בבית הספר ישנם זמנים בין השיעורים וכמובן בשעות ההפסקה שבהם הילדות צריכות להתמודד לבד.
"בנוסף בגלל המבנה הגדול יחסית של בית הספר, דאגתי שהיא תתקשה להתמצא במרחב... המזל היה שהשתדלתי מאוד לא לחשוף אותה לחששות ולדאגות שלי, וכנראה בזכות זה היא לא חשבה על הקשיים האלו, והסתדרה מצויין!
"היום אני יודעת שאין ממה לחשוש, צריך להתפלל שלילדה תהיה סיעתא דישמיא, ולהניח לה להתאקלם בסביבה החדשה, וזה קורה יותר מהר ממה שחושבים"
האם כדאי ללמד את הילד בבית אותיות ומספרים כהכנה לכיתה א'?
דיעות ההורים על כך חלוקות. אמא של נחמי חושבת כי "אם זה לא בא מהרצון של הילד, עדיף לחכות בסבלנות למורה. לפעמים יש שיטות שונות בבית הספר וזה עלול לבלבל את הילדים. כיום ברוב הגנים כבר עושים הכנה לכיתה א', זה נותן להם מעט רקע ולא צריך יותר מזה, לפניהם שנים רבות של לימוד, ולא צריך להקדים את המאוחר."
סיבה נוספת לדבריה "ילדה שמגיעה כשהיא שולטת בחומר הנלמד עשויה להשתעמם בשיעור ולחפש תעסוקה אחרת וזה ממש לא מומלץ."
לעומתה חושבת אמא של רותי "הכנה לבית הספר, באמצעות חוג מיוחד, או אפילו בבית על ידי חוברות מיוחדות לנושא, יכולה להקל על הבת את הבנת החומר, וכך גם בהמשך צריך לסייע וללוות את הלימוד, ולהיות עם היד על הדופק כל הזמן כדי לראות שהכל ברור. החומר בכיתה א' הוא כמו בניין, אי אפשר לעבור לקומה הבאה מבלי שבנינו את הקומה שמתחתיה היטב." הלימוד המקדים מבחינתה הוא "חיזוק היסודות." אבל היא מסייגת ואומרת "חשוב מאוד לא להלחיץ, ואם השיעורים הופכים להיות לא כל כך נעימים, עדיף להיעזר בגורם חיצוני, אפילו נערה מהשכונה שתגיע להכין איתה את השיעורים, זה שווה כל השקעה".
האם לעלות לכיתה א' ילדה שהיא גבולית מבחינת הגיל?
על כך חושבים רוב ההורים שאין תשובה מוחצת על פי הגיל, אלא צריך לבדוק כל מקרה לגופו, לראות את מידת הבשלות, ההבנה, הבטחון העצמי ועוד. הבעיה היא שהרישום למוסדות הוא באמצע השנה, ולעתים מקבלים החלטה שגויה, למשל להשאיר בגן לעוד שנה, ולבסוף הילדה במהלך השנה מתקדמת מאוד ושנה נוספת בגן ממש מיותרת מבחינתה, אך הרישום כבר הסתיים.
אפשר להתייעץ עם מומחים בנושא כדי לבחון את הדקויות לגבי בשלות הילד, מכיוון שההורים לא יכולים לאבחן זאת בעצמם.
איך שומרים על הקשר החשוב עם המורה?
מספרת אמא של דבורי: "ברוב כיתות א' יש "מחברת קשר" בדיוק למטרה הזו. במחברת היתה המורה רושמת הערות והארות, ויכולנו להשיב לה או במקרה הצורך, לשאול שאלות כדי להתעדכן במצב הבת. במחברת גם כתבנו לבקשת המורה בכל יום ראשון כיצד עברה השבת, מעשה טוב שהבת עשתה, וזה גיבש גם את הקשר בין המורה לבתנו שראתה שהמורה 'מעודכנת' בנעשה בבית"
עיצה נוספת נותנת אמא של נחמי: "מומלץ מידי פעם להגיע לקחת את הילדה מבית הספר ולהספיק אפילו דקה קצרה עם המורה, כדי להתרשם מההתאקלמות בכיתה." היא מספרת בחיוך כי היתה נוהגת להציץ בהפסקות לחצר בית הספר כדי לראות אם בתה משחקת עם חברות, או שהיא לבדה.
מורות כיתה א' רגילות לשיחות רבות עם הורים, וזה טבעי ביותר להרים טלפון למורה בשעת הערב, כדי להתעדכן או לפתור בעיות בשעת הצורך.
סיור מודרך בבית הספר?
בבתי ספר רבים היום הראשון ללימודים נעשה ביחד עם אחד ההורים, זהו בדרך כלל מפגש של כשעתיים עם המורה וההנהלה, וזו גם הזדמנות מצויינת לערוך לילדים סיור בבית הספר, להראות להם את הכיתה שלהם, את השירותים, ברזיה, חדר המזכירות וגם איך מגיעים לחצר בית הספר.
לסיום, גיבשנו מההורים כללים חשובים להקניית הרגלי למידה נכונים מהתחלה:
אין ספק שהמעבר מהחיים הקלים והמרחב של הגן לישיבה ממושכת מאחורי שולחן אינו קל לאף ילד או ילדה. למרות זאת כשהם חוזרים הביתה בסיום יום הלימודים, צריך ליצור מערכת שעות קבועה גם בבית, ולא לדחות את הכנת השיעורים.
ראשית, כמובן, יש לספק להם את ארוחת הצהריים, אחריה אפשר מנוחה קצרה, ומיד להתחיל בשיעורי הבית.
גם אם זה לא קל בהתחלה, בהמשך זה ייחשב כשהשקעה שתניב פירות לכל אורך שנות הלימוד.
כך מתרגלים שפעילויות הפנאי והמשחק עם חברים נעשית רק לאחר סיום שיעורי הבית. גם אלו שלא מיועדים למחר.
בתחילת השנה, על ההורים לסייע לילדים בהכנת השיעורים. די במהרה עולים על הצורך במספרי טלפון של חברות כדי להשלים דברים שהבת לא הספיקה להעתיק מהלוח, שיעורים שלא סומנו בחוברת, או את רשימת המטלות למחר. הקשר עם אמהות אחרות יכול רק להועיל.
כישורי למידה רבים נרכשים דווקא בבית, למשל: איך ללמוד למבחנים, איך לנסח תשובה מלאה, הכנת שערים למחברות.
כדי לתת לילד מנת 'צומי' גם כשהוא בבית הספר, אפשר לכתוב לו פתקים קצרים, או לצייר לב, ולהזכיר לו כמה אנחנו אוהבים אותו ומתגעגעים אליו.
חיזוקים חיוביים הם גם דלק להמשך מוצלח. כמובן שלא צריך להגזים, אבל במידה סבירה לחזק אחרי לימוד למבחן, השגת מטלה חשובה לבד ועוד, יהיו אבני דרך בהמשך השנה.
המלצה נוספת היא לעלות את הילד לכיתה א' עם כמה חברים מהגן, כדי שיהיה לו בסיס חברי מוכר, שיקל עליו את ההתאקלמות בכיתה א', כמובן אם זה אפשרי מבחינה גיאוגרפית.
בכל מקרה, צריך תמיד להיות עם אוזן קשבת, להתעניין בנעשה בכיתה, ולהיות עם היד על הדופק כל הזמן. בכל שאלה יש לפנות לצוות בית הספר, ולטפל בכל הדורש טיפול. וצריך לזכור שכל ההתחלות קשות... אבל בסופו של דבר הן עוברות והפירות שווים את הכל!