ההודעה שמשהו נורא קרה תפסה אותי באמצע יום עבודה, וכבר באותו רגע הבנתי שהחיים שלי כבר לא יחזרו להיות מה שהיו.
את הדרך לבית החולים אני לא זוכרת, חוסר הוודאות גרם לנסיעה הקצרה להפוך לארוכה ובלתי נסבלת, בראש ניסיתי ליצור חשיבה חיובית, שאולי מדובר בתאונה קלה ואוטוטו אנו חוזרים לבית, אבל משהו בלב הרגיש לי חלול, מרוסק.
דוידי שלי.
במסדרונות בית החולים רצתי במהירות וכשראיתי את הפנים של בעלי הבנתי בעל כרחי שהלב שלי צדק, דוידי שלי לא יחזור איתנו לבית יותר.
התפרקתי על רצפת המחלקה, זהו, גם אני לא רוצה לצאת מכאן. בכיתי לבעלי שאני רוצה ללכת יחד עם דוידי, להיות שם, לשמור עליו - אחרי הכל הוא הילד הקטן שלנו, הוא חייב אותנו לידו.
אין לנו משפחה גדולה, והלוויה של דוידי היתה קטנה, כמעט כמו שהוא היה, ואחריה חזרנו לבית ריק עם המון מחשבות על העיניים הטהורות שכבר לא יבדקו כל בוקר מה יש בתוך הסנדוויץ.
בשבעה הגיעו השכנים שלא ידעו בדיוק מה לומר, ואני בתוך השבר שלי נאחזתי בכל שיחה, הרגשתי שעוד שניה אני בתהום, והתחושה שאני לא לבד החזיקה אותי ממש.
שבוע ימים בלי דוידי, שבוע שלם שמרגיש כמו נצח.
דוידי לא היתה בן יחיד, יש לו אחים ואחיות קטנים שלא עיכלו בכלל את מה שקורה סביבם. בשבעה הם נהנו מזה שהבית הומה אדם, והם לא הבינו למה כולם בוכים. אני לא הייתי איתם בשבוע הזה, לא הייתי גם עם עצמי, הייתי עם דוידי, הייתי עם הרצון להצטרף אליו להיות לידו.
בתוכנו הכל השתנה, אבל כלפי חוץ כלום לא השתנה. אל הבית המשיכו להגיע חשבונות המים והחשמל, וההוצאות השוטפות של הבית דרשו מאיתנו לעמוד על הרגליים ולחזור לעבוד, החיים חייבים להימשך, אבל זה היה בלתי אפשרי.
משהו במשפחה הקטנה שבנינו החל להתפרק, לא הייתי אמא, בעלי ניסה להכנס לנעליי ולהשליט סדר בבית אבל יש גבול לכמה שהוא מסוגל.
באחד הערבים יצאתי החוצה לנשום אוויר ולדבר עם דוידי, והרגשתי שמשהו חייב להשתנות. את דוידי איבדתי, ואני מפחדת לאבד גם את שלושת הקטנים שאיתנו, מפחדת לאבד את האמהות שלי, את הזוגיות שלי, את עצמי.
ביקשתי מדוידי שיעזור לי, נכון שהוא קטן בגיל, אבל הוא נשמה גבוהה, ככה אמרו לי בשבעה. אז שיבקש ממקומו על יד כסא הכבוד שהמשפחה שלו תצא מהמשבר הנוראי אליו נקלעה מאז לכתו הפתאומי
נזכרתי ברב שהגיע לשבעה וסיפר על השכול שלו, על הבן שלו שהלך אחרי שבת מרוממת, על הסחרור והשבר אליו נכנסה המשפחה, ועל ההחלטה לקחת את הפצע ולהפציע ממנו אור לעולם.
ביקשתי מבעלי שיברר במי מדובר, ואחרי מס' דקות בעלי היה על הקו עם הרב אברהם קלוגר שליט"א שהזמין אותנו למשרד קטן במרתף בני ברקי טיפוסי.
ישבנו למעלה משעה, הדמעות לא הפסיקו לזלוג, חלקן מגעגוע לדוידי שלנו, וחלקן למצב הנורא אליו הגיעה המשפחה שלנו, זו שחשבנו שהיא בריאה ורגילה…
הרב קלוגר בכה יחד איתנו, סיפר על המשברים שפקדו אותו ואת משפחתו ועל ההחלטה להקים ארגון שיעזור למשפחות שכולות להתמודד עם השבר הנורא.
לא שמנו לב לזמן שחלף, אך כשקמנו הרגשתי שרוח חדשה נכנסה בי, רוח של תקומה, של נצחון, של התמודדות בגבורה.
לפני שיצאנו בעלי הגיש לי כוס מים קרים, ותוך כדי שאני שותה אני קולטת מזווית עין קבלה עם שם המשפחה שלנו. הססתי אם להציץ, או שלא אך לא התאפקתי.
כשראיתי התיישבתי על הכסא וניסיתי לעכל את מה שראיתי.
קבלה עבור חיזקו מבית עסק לייצור מצבות כשהשם שעל הקבלה הוא שם המשפחה שלנו, המצבה של דוידי, מה קורה פה?
שתקתי, ושקעתי בהרהורים, ובדרך לבית בעלי סיפר לי על העזרה שאנו מקבלים כבר תקופה ארוכה מהארגון המופלא הזה.
כשהם היו בשבעה הם ביררו בעדינות על מקורות ההכנסה ואם יש משהו בו הם יוכלו לעזור והשאירו מספר טלפון וחבילת סיוע לימי השבעה.
שבועיים לאחר מכן בעלי הרים טלפון והצד השני נרתם לעזרתינו מבחינה כלכלית, ובליווי מקצועי לילדים ולבעלי.
אני לא ידעתי מכלום, כמו שאמרתי - הייתי שקועה בשבר ובאבל, המצבה שולמה על ידם, חשבונות המים והחשמל ואני לא שמתי לב לכלום.
אני לא לבד.
הרגשתי את זה כלכך חזק, הבדידות מאז לכתו של דוידי התהפכה בתחושת הודיה לקב"ה על שלושת הילדים המקסימים שמחכים לנו בבית, על הבעל המסור ועל חיינו המסורים בידו של מלך מלכי המלכים.
נכנסנו לבית עם חיוך, רצתי אל הילדים וחיבקתי אותם חזק ולא רציתי ללכת לאף מקום, רציתי להישאר לידם.
בלילה, כמו בכל לילה התחלתי לחשוב על דוידי שלנו, ומאז שהוא הלך זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך.
פניה אישית: ארגון חזקו שהציל את המשפחה שלנו יוצא בהגרלה מיוחדת על דירה והכנסה לכל החיים, הצלחת ההגרלה תעזור לארגון לסייע למשפחות השכולות שמעבר לקושי בלאבד ילד או ילדה, מתמודדים עם משברים קשים מנשוא, וארגון חזקו בראשותו של הרב קלוגר מכיר את כולם באופן אישי ומושיט יד מסייעת הרבה מעבר למה שהוא מסוגל.
אנא, השתתפו בעזרה למשפחות השכול, כספי המעשר שלכם יכולים לשנות חיים של משפחות שלמות שעומדות לקרוס מצער, תעשו טוב ובע"ה תזכו בהגרלה הענקית של הארגון החשוב הזה שתערך בשתי פעימות: