מבחינת הגדרה פסיכולוגית יבשה, כעס הוא הבעת תסכול, תגובה לאי יכולת לקבל את הרצוי. במילים פשוטות יותר מדובר בביטוי אלים של רגשות עמוקים של האדם שבתוך תוכו סבור כי מגיע לו לקבל יותר, להיות יותר מוערך, לחיות טוב יותר. כשהעולם פונה לבן אדם כזה עם הצד הלא נחמד שלו, אנחנו רואים התפרצות של זעם.
התפרצויות כאלה קורות בעצם לכולנו, הרי קשה לחשוב על מישהו שלא כעס אף פעם בחייו. כולנו גם מספיק מיומנים להתמודד עם ההתפרצויות של זעם מצד הסובבים אותנו, כל עוד תדירות ועוצמת ההתפרצויות האלה נשארות בגדר הסביר. הבעיה האמיתית מתחילה לא כשבן או בת הזוג שלנו כועסים, אלא כשהם עושים את זה ללא הפסקה, בתגובה לכל גירוי ולפעמים אפילו ללא כל גירוי כלל, אלא מתוך הרגל. אז החיים המשותפים מתחילים להזכיר נופש בלוע של הר געש.
דרך אגב, הכעס לא תמיד בא לידי ביטוי בצורת הר געש מתפרץ. הכעס הגלוי והצעקני הוא רק סוג אחד של כעס שנקרא כעס אקטיבי. לצדו אנחנו רואים ביטוים רבים של כעס פאסיבי שיכול להתיש את בן הזוג השני אפילו יותר מהכעס ה"רגיל", האקטיבי. מהו בעצם כעס פאסיבי? ביטויים שקטים של התנגדות, שלילת כל הנאמר ע"י בן הזוג, זלזול, לעג. אם הכעס האקטיבי דומה להר געש, את הכעס הפאסיבי ניתן להשוות לשדה מוקשים, בו כל צעד קטן ולא זהיר עלול לגרום לפיצוץ.
כדי להבין את מקורות ומטרות הכעס, כדאי לזכור גם שאצל גברים הכעס הוא לרוב כלי להשגת מטרה. הגבר מתרגז כי הוא רוצה להשיג משהו. ואילו אצל נשים הכעס הוא אמצעי ביטוי של המתח הנפשי. האישה כועסת כשרוצה להפגין כמה רע היא מרגישה. לפי העקרון הזה ניתן לחשוב גם כיצד ניתן לתעל את הכעס. בהכללה גסה ניתן לומר כי לגבר צריך לתת דרכים אחרות להשיג את המטרות שלו, לדוגמה ע"י עידוד תקשורת פתוחה יותר בין בני הבית. ולנשים חשוב לתת יותר אמצעים לביטוי עצמי והעצמה אישית, כדי שהכעס לא יהיה הפתרון הקל והזמין ביותר.
נקודה נוספת חשובה בהתמודדות עם הכעס היא להבין שהכעס אכן ניתן לשליטה. גם אם הרגזן טוען כי הוא לא מסוגל להחזיק את עצמו בידיים לנוכח המצב המקומם, מומלץ לזכור כי בעבודה ובמקומות ציבוריים הרוב המוחלט של הרגזנים האימפולסיביים האלה נראים דווקא כאנשים מנומסים ומאופקים. כי גם אנשים שמתרגזים בקלות רבה, בעבודה זוכרים היטב שצרחות על הבוס עלולים להיגמר בפיטורים, ויללות בפרהסיה לא מיטיבם עם התדמית. ודווקא בבית הרגשות פתאום הופכים לבלתי נשלטים. ואת זה ניתן לסכם במשפט אחד: הרגזן מתנהג כפי שמרשים לו להתנהג.
שליטה בכעס זו מיומנות שניתן לפתח אותה. אם בן אדם יודע להתאפק בנסיבות מסוימות, הוא יכול להתאפק גם לצד האנשים היקרים לו. פיתוח דרכים אלטרנטיביות לתקשורת בתוך המשפחה, דרכים לביטוי התסכול, הלגיטימיות של התסכול – כל אלה מסייעים לבן אדם להתמודד עם ההרגל הגרוע של הרגזנות. גם פעילות פיזית אינטנסיבית, כמו ריצה או עבודה פיזית מאומצת עוזרים לתעל את הרגשות. חשוב להבין שמדובר במשימה ישימה, וברגע שהדבר הופך להכרח ולא סתם תכונה שכדאי לשפר אותה אי פעם, ההצלחות גם לא מאחרות לבוא.