הרס עצמי הוא אחד התופעות הנפוצות והקשות להבנה ולטיפול בו זמנית. לרוב בן אדם עצמו לא מצליח להסביר את מה שקורה לו. אבל במשך כמעט כל שנות חייו כל פעם שהוא מרגיש שהוא עשה צעד לכיוון המטרה שלו, כוחות בלתי מוסברים גורמים לו לפגוע בכל מה שהוא השיג עד כה. כך אישה שהתאמנה שעות בחדר כושר ושקלה כל גרם שנכנס לה לפה, פתאום מוצאת את עצמה מחסלת את כל תכולת המקרר בחצות הלילה.
כך בחור שלמד חודשים כדי להתקבל למוסד הלימודים המיוחד, פתאום משחק בטלפון יום לפני המבחן המכריע, ופשוט לא מצליח להכריח את עצמו לפתוח את הספרים. כך פתאום חלק מהאנשים מגלים שמרוב התרגשות פצעו את עצמם. מה שמאחד תופעות אלה ורבות אחרות היא שאיפה בלתי מוסברת לכאב נפשי ולעיתים גם פיזי.
וההסבר לכך הוא דווקא פשוט יותר ממה שיכולנו לחשוב. בבסיס התופעה הקשה הזאת עומד בעצם פחד, פחד מפני אירוע טראומטי זה או אחר. בן אדם שחי בפחד תמידי מפני איום, טראומה, ניסיון, עונש או כל חוויה קשה אחרת, בעצם גם לא יודע מתי האירוע הנורא הזה יקרה ועד כמה נורא הוא יהיה. הדרך הקלה ביותר להתמודד עם האי וודאות המאיימת הזאת היא פשוט לגרום לאירוע הזה לקרות. כך לפחות תחילת האירוע ועוצמתו די ברורים, וזה כבר מפחית את הפחד.
כשהאירועים הטראומטיים, למשל הכשלונות, נגרמים על ידי בן אדם עצמו, הדבר יוצר אשליה של שליטה בחיים. לעיתים העיוות המחשבתי הבלתי מודע הזה הוא חזק כל כך, עד שבן אדם מתחיל לשאוף לכאב נפשי יותר ויותר חזק. במקרים כאלה, ולרוב מדובר במקרי הרס עצמי חמורים ביותר שפוגעים בכל תחומי החיים, בן אדם פשוט מוצא דרך לשלוט בפחד שלו. ככל שהוא פוגע יותר בעצמו ובחייו, כך הוא פוחד פחות מהחיים ובעיקר מהאנשים שסביבו. הסביבה גם לא מצליחה להגיע לרמה כזאת של נזק, הרי הנזק העיקרי נגרם ע"י בן אדם עצמו. וכשהסביבה נראית לא מזיקה כל כך, אפשר גם לא לפחד ממנה.
בכל המקרים האלה הצורך בשליטה, או כפי שנהוג לקרוא לזה באנגלית "קונטרול-פריק", זהו אכן הצד השני של אותו המטבע. השליטה האמיתית או המדומה מפחיתה את הפחד. כשהחיים נראים מאיימים, ובכל תהליך יש פוטנציאל טראומטי, הדרך היחידה לשלוט בפחד היא לשלוט בכל האיומים האלה, לבדוק כל פרט ולהכיר היטב את השטח שמלא כביכול באויבים, שדות מוקשים ושאר שדים משונים.
ככל שהמושגים של כאב נפשי ושליטה בפחד נהיים קרובים זה לזה בתת-מודע של הבן אדם, כך הוא מתקשה יותר ויותר ליהנות מהחיים. ההנאה נתפסת כאובדן שליטה, כפתיחת פתח לאיום. זה מסביר את העובדה מדוע אצל אנשים כאלה כל השיטות המבוססות על פרס בסוף התהליך מביאים בסופו של דבר לתוצאה הפוכה. הכאב העמוק של הבן אדם הזה שגורם לו להימנע מהשגת המטרה והגשמת החלומות, שמא הוא יפגע, גורם לו לראות בפרס רק איום נוסף בדרך המסוכנת. לכן במקרים של שימוש בשיטות האלה התפרצות הכאב העמוק וחזרה לדרך של הרס עצמי היא רק ענין של זמן, כל עוד בן אדם עצמו לא יאזור אומץ ויחד עם פסיכולוג מומחה לא יתחיל לחשוף את הכאבים והפחדים העמוקים ולטפל בבעיה מהשורש.