קושי בזיכרון הוא דבר נפוץ. יש כאלה שכל הזמן שוכחים היכן הניחו את הטלפון, יש כאלה שישכחו את הספר שזה עתה סיימו לקרוא, ויש כאלה שמתקשים לזכור את גילם המדויק. לכל אחד יש את ה"חורים" שלו בזיכרון. שגורמים לו לשכוח אירועים ועובדות כמו עלים שנשרו בשלכת ואבדו ברוח החזקה, ולהתנצל בייאוש על "בעיות הזיכרון" שלו. בעוד שלמעשה, לרוב המוחלט של אוכלוסיית העולם אין שום בעיה עם הזיכרון, מה שכן, יש להם תפיסה מוטעית של הדרך בה הזיכרון שלהם עובד.
עד לפני מאה שנים הדעה הרווחת הייתה שהזיכרון הוא בעצם לוח ענק, בו כל דבר נחרט ונשאר לנצח. מכאן קל להסיק שכל דבר שנמחק מהלוח, מעיד על בעיית זיכרון.
אך מחקרים שהתפרסמו לאחרונה גילו שבפועל מנגנון הזיכרון שונה לגמרי. כיום, המדע מחלק בין זיכרון לטווח הקצר וזיכרון לטווח ארוך. לזיכרון המידי יש גבולות מאוד ברורים שמוגדרים כ-5-9 יחידות. זה אומר שבן אדם ממוצע מסוגל לחשוב על 7 דברים בו זמנית. בן אדם בעל זיכרון מצוין יזכור 9 דברים, וחברו "השכחן" יזכור 5 דברים בלבד. וכל דבר חדש שינסה להיכנס לזיכרון המידי הזה פשוט ימחק משהו ממה שהיה שם קודם. לצערנו, אין לנו שליטה על מה שיימחק מהזיכרון, לכן רבים המקרים בהם שטות כלשהי ששמענו מוחקת מזיכרוננו מידע חשוב שדווקא רצינו מאוד לשמור לאורך היום.
הזיכרון לטווח הארוך מזכיר יותר דיסק קשיח של המחשב, אליו מגיע כל מה שלמדנו או שמענו אי פעם. לזיכרון הזה אין גבולות, ומשם אנחנו שולפים את הדברים הנחוצים לנו לשימוש המידי. ככל ש"המחשב" שלנו, כלומר המוח יעשה שימוש באותו חלק בו נשמר המידע הנחוץ, כך קל לנו יותר לשלוף את הדברים האלה בכל פעם מחדש. זה בעצם ההסבר המסובך לעובדה הידועה שאנחנו זוכרים היטב את הדברים בהם אנחנו משתמשים לעיתים קרובות, כמו מספרי טלפון חשובים או מילים בשפה זרה בה אנחנו מרבים לדבר, ומתקשים להיזכר דברים שזמן רב לא היה לנו שימוש בהם. זה גם מסביר למה החזרה היא הדרך הטובה ביותר ללמוד ולזכור את החומר.
תמיד עדיף לשלוף כמה שיותר פעמים את המידע הנחוץ מאשר לנסות לרשום אותו בדיסק הקשיח באיזושהי דרך יצירתית, אבל פעם אחת בלבד. דרך אגב, הגבול ליכולת שלנו לזכור מידע חדש אחרי הכרות ראשונית היא 40% מההיקף המידע בלבד, וגם זה בתנאים האופטימליים. כלומר, גם אם נתאמץ מאוד לא נצליח אחרי פעם אחת לזכור 100% של החומר החדש. אבל ככל שיש יותר מידע מוכר בתוך המידע החדש, כך קל לנו יותר לזכור את הדברים החדשים. לכן כשאנחנו עוברים על החומר החדש שוב ושוב, בכל פעם אנחנו מצליחים לזכור יותר ויותר.
הבעיות האמתיות, הפיזיולוגיות, שפוגעות בזיכרון, אופייניות לאנשים בני 70 ומעלה. הסיבה הנפוצה ביותר לבעיות כאלה היא מחלת אלצהיימר. בין גורמי הסיכון למחלות שפוגעות במנגנון הפיזיולוגי של הזיכרון ניתן למנות גיל מבוגר, נטייה תורשתית, מחלות לב וכלי דם ופגיעות ראש. עישון, אלכוהול והעדר פעילות גופנית גם הם פוגעים בזיכרון שלנו, אומנם לא באופן חזק כל כך כמו הגורמים מהקבוצה הראשונה.
אז איך מזהים שיש בעיה? עד גיל 70 יש סיבה לדאוג רק אם בן אדם שוכח את האירועים מהעבר הקרוב. אם שכחתם שאתמול הלכתם לרופא זו סיבה לדאגה. אבל אם שכחתם שהתכוונתם היום להתקשר לחבר, זה מצב שגרתי שלא אמור להדאיג. רוב הסיכויים ששכחתם בגלל שהתרגשתם או חשבתם על משהו אחר. הזיכרון המידי שלנו עסוק לא רק במחשבות על המשימות המידיות, אלא גם ברגשות וחוויות שעוברות עלינו, לכן כשאנחנו מתרגשים גובר הסיכוי שנשכח גם מה עלינו לעשות. כאמור, כל אלה לא מהווים סיבה לדאגה.