כדורים פסיכיאטריים - כן או לא? הוויכוח באשר לשימוש הראוי בכדורים פסיכיאטריים הוא אחד הוויכוחים הלוהטים בעולם הרפואה היום.
מצד אחד של המתרס עומדים מתנגדיהם הנחרצים של הכדורים הפסיכיאטריים - אנשים אשר טוענים כי מדובר בכימיקלים מזיקים, אשר שורפים את המוח, והורסים את הבריאות. אנשים אלו פעמים רבות גם טוענים כי כדורים פסיכיאטריים הם תוצאה של קונספירציה של חברות התרופות המגלגלות מליונים על חשבונם של אנשים תמימים. רבים מהאנשים הללו הם נפגעים ישירים של תופעות לוואי או תוצאות הרסניות שנגרמו בעקבות לקיחת הכדורים.
מצידו השני של המתרס עומדים חסידים מושבעים של כדורים פסיכאטריים, רופאי משפחה אשר דוחפים כדורים פסיכיאטריים כתרופה לכאב גרון (אני רצינית, שמעתי על סיפור כזה - בחור שהיה לו כאב גרון והתקשה לבלוע את האוכל שלו הגיע לרופא משפחה אשר שכנע אותו כי מדובר בתופעה הנוצרת בעקבות חסמים פסיכולוגיים והציע לו לקחת נוגדי חרדה. למרבה המזל אותו בחור החליט ללכת לרופא אחר, אשר שלח אותו לצילום שהראה פציעה בוושט שגרמה לבעיה.) אלו אנשים אשר סומכים באופן עיוור על הכדורים הפסיכיאטריים, ואינם לוקחים בחשבון את התהליכים הפסיכולוגיים העוברים על האדם, או את יכולות הריפוי העצמיות של הנפש.
האמת, כמו תמיד נמצאת איפהשהוא באמצע. המציאות העצובה היא שאין לנו מושג ירוק מה באמת קורה במוח. פסיכיאטרים יספרו לכם סיפורים על נוירוטרנסמיטרים וסרטונין, וחוסר איזון הורמונאלי או מוחי, אבל בתכלס - אין באמת אפשרות למדוד מחלת נפש. ישנן מחלות קשות מאד, כמו סכיזופרניה, אשר בהן יש אפשרות לראות באופן ממשי בצילום MRI אנומליה של המוח. אפשר לראות שיש איבוד של רקמות מוחיות, ואיזורים שאינם מתפקדים כשורה. אבל מחלות הנפש הנפוצות כמו דיכאון וסוגים שונים של חרדה אינן ניתנות למדידה באמצעים שיש ברשות הרפואה בימנו.
וזהו הגורם המשמעותי ביותר לחוסר הבהירות של הנושא. באבחון מחלת נפש, בניגוד לכל מחלה אחרת, הרופא אינו נסמך על צילומים או בדיקות, אלא רק על דיווח הפציינט. "מחלות נפש" הן מחלות שאיננו יודעים כיצד למדוד אותן באופן פיזי. ספר הDSM - שהוא הספר המרכזי לאבחון ולסטטיקה של מחלות נפש. הוא ספר קפדני שנעשה בעקבות מחקר רב, אך הוא אינו מבוסס על ממצאים רפואיים ממשיים. אלא על סמפטומים של אנשים.
האדם מגיע אל הפסיכיאטר, מספר לו דברים והפסיכיאטר משווה את הסיפורים שלו לאבחנות שונות המופיעות בספר הDSM, מאבחן אותו לפי מיטב הבנתו ומציע לו טיפול. מובן שתהליך כזה גורם לקשת של אבחונים.
חמורה הרבה יותר היא סוגיית המינון וסוג התרופה המתאים. אנשים הלוקים בהפרעות נפשיות עוברים בדרך כלל תהליך של ניסוי וטעיה, בו הם מנסים תרופה אחת במינון מסויים, ואם הם לא מרגישים טוב, או שמופיעים להם תופעות לוואי קשות מדי, אז הרופא משנה את המינון, או את התרופה. וכך עוברים שבועות של התסגלות ושינויים שכוללים שינויים במצב הרוח, השפעה על היכולות השכליות של האדם, ועל ההתנהגות. זאת חוויה מאד לא נעימה. ואנשים רבים עוברים אותה.
עם זאת, ברור שישנם ליקויים מוחיים הקשורים ישירות למחלות הנפש. זה שהטכנולוגיה של היום לא מספיק מפותחת בשביל למפות בדיוק את אותם הליקויים לא אומר שהם אינם קיימים. גם אם אי אפשר למדוד באופן מדוייק חוסר איזון הורמונלי, או בעיות בייצור סרטונין, אי אפשר להתכחש לעובדה שאנשים רבים הסובלים מדיכאון מרגישים הקלה אדירה כאשר הם נוטלים כדורים אשר גורמים למוח להשאיר את הסרטונין במשך זמן רב יותר במרווחים שבין הנוירונים.
צריך להבין כי מחלת נפש היא שילוב של היבטים פסיכולוגיים-נפשיים והיבטים מוחיים. למעשה, כל רגש שאנחנו מרגישים, כל מחשבה וכל תחושה מתבטאת בשני אופנים. מצד אחד יש את התחושה הסובייקטיבית שלנו. את מה שאנחנו מרגישים - מה שאף אחד בעולם לא יכול למדוד או להבין או להרגיש. מהצד השני, כל הדברים הללו מתבטאים באופן מוחי.
המוח לא כואב, הוא חלק מהגוף
נקח את הדוגמא הכי פשוטה - כאב: נניח שאנחנו חותכים סלט, ובטעות נחתכה לנו האצבע. הקולטנים בעור שלנו מעבירים מידע שעובר דרך מערכת העצבים - עד למוח, שם מתעוררת פעילות באיזורים הקשורים לכאב. במקביל, אנחנו מרגישים תחושה חריפה של כאב. אלו שני דברים שקשורים אחד לשני באופן הדוק, אבל זה לא אותו דבר.
המוח לא כואב. המוח הוא חלק מהגוף. המוח שולח אותות חשמליים ועובר תהליכים ביוכימיים. זה אנחנו שכואבים. אותו אנחנו חמקמק שהמדע לא מצליח להניח את ידיו עליו.
למרות שמדובר בכאב סובייקטיבי, בכאב שאנחנו מרגישים בנפש שלנו, עדיין - זה קשור באופן הדוק למוח ולגוף. וכאשר ניקח כדור משכך כאבים, אותו כאב יעלם.
יש יחס מפליא מאד ובלתי ניתן להסבר בין האופן שבו הגוף שלנו מתפקד ובין התודעה והתהליכים הנפשיים והפסיכולוגיים שאנחנו עוברים.
מחלת נפש היא ביטוי חריף מאד לשניות הזאת. מחלת נפש יכולה להיווצר בגלל שלאדם יש בעיה בחילוף החומרים במוח. הוא פשוט נולד כך. בדיוק כמו כל מחלה אחרת. אבל היא יכולה להווצר גם על ידי השפעה מבחוץ - אם אדם נולד למשפחה מתעללת וקשה, יש סיכויים רבים שהוא יפתח מחלת נפש.
בדיוק כמו שהכאב שנוצר על ידי הסכין שחותכת את העור מבחוץ מתבטא בתהליכים מוחיים. כך גם מחלת נפש מתבטאת בתהליכים מוחיים. גם אם מדובר במחלת נפש שהסיבות שלה הן חיצוניות וסביבתיות, בסופו של דבר היא מתבטאת גם במוח.
ולכן - למחלות נפש, ולכל סוג של כאב נפשי וחוסר יעילות נפשית, ובעיות אישיות וכדומה, יש שני סוגים של טיפולים: טיפול נפשי וטיפול מוחי.
הטיפול הנפשי נוגע בתהליכים הפסיכולוגיים הפנימיים. האדם לומד להקשיב למחשבות שלו, לשלוט עליהם, לומד דרכי התנהגות נאותים במצבי לחץ או דכאון, מבין את הסיבות הגורמות לו לחרדה, לדכאון או לכעס.
הטיפול התרופתי משפיע ישירות על האיזורים במוח שקשורים לדיכאון או לחרדה. הטיפול התרופתי הוא כמו לקחת משככי כאבים. אותה אצבע עדיין חתוכה ועדיין מדממת, אבל הכאבים אינם מורגשים. כך גם נוגדי חרדה או דכאון פועלים - יכול להיות שהאדם באמת בא ממשפחה מתעללת, וסבל דברים איומים בחיים שלו, אבל נוגדי החרדה והדכאון יעזרו לו להפחית את הכאב.
לגבי אנשים אשר אצלם מחלת הנפש אינה תוצאה של בעיות סביבתיות, אלא של חילוף חומרים לקוי - הרי שאנשים אלו הם מועמדים מבטיחים לטיפול תרופתי. יש להם חילוף חומרים לקוי, התרופה עוזרת לאזן את המוח, והחיים הופכים להיות קלים ויפים הרבה יותר. עבור אנשים אלו טיפול תרופתי פסיכיאטרי אינו שונה משום תרופה אחרת להורדת לחץ דם או כולסטרול.
תרופות פסיכיאטריות אינן כל הסיפור
לסיכום: דבר ראשון - תרופות פסיכיאטריות זה דבר לגיטימי לחלוטין. המוח הוא איבר מהגוף, ובדיוק כפי שאפשר לטפל באופן תרופתי באיברים אחרים, כך אפשר גם לטפל במוח.
עם זאת, תרופות פסיכיאטריות אינן כל הסיפור.
האדם שנחתכה לו האצבע ולקח משככי כאבים, עדיין צריך לנקות את הפצע, ולדאוג שהוא לא יזדהם. משככי הכאבים מקלים על התחושה, אבל הם לא מרפאים את הפצע. זהו תהליך שצריך להיעשות במקביל. באותו האופן, אדם שסובל מבעיות פסיכולוגיות, יקל על עצמו בנטילת כדורים פסיכאטריים, אבל מאד מאד חשוב גם לעבור טיפולים נפשיים, על מנת לחזק את הנפש ולהבין איך להתמודד.
ככלל, תמיד כדאי להתחיל עם טיפול נפשי, לבדוק, אולי אפשר באמת ללמוד דרכים יותר מוצלחות להתמודד עם החיים ובכך להקל על הכאב ולחיות באופן נכון יותר. עם זאת, לעיתים הטיפול הפסיכולוגי פשוט אינו מספיק. זה בגלל שהמוח שלנו הוא איבר חזק מאד מאד, ועם כל הכבוד לדיבורים ולהבנות, אם המוח שלנו אומר לנו להיות בדיכאון זה כמעט בלתי אפשרי להשתלט על זה בלי כדורים.
ואם מתקדמים לכדורים פסיכאטריים, עדיין כדאי במקביל לעבור טיפול פסיכולוגי. מחקרים מראים שזהו השילוב היעיל ביותר בטיפול בדכאון או בחרדה.
דבר שני - אל תהיו פתיים. אל תקחו תרופות פסיכיאטריות אצל רופא משפחה שדוחף לכם בלי בכלל להבין מה אתם עוברים. אם אתם חושבים בכיוון של תרופות פסיכיאטריות, תקבעו תור עם פסיכאטר מומלץ. אני חוזרת ומדגישה - פסיכיאטר ממולץ שיש עליו המלצות.
בגלל שפסיכיאטריה היא מדע שעדיין בחיתוליו יש צורך בפסיכיאטר שהוא גם ידען ומומחה אבל גם רגיש ויודע להקשיב, וזה דבר די נדיר למצוא. לתרופות פסיכיאטריות יש לפעמים תופעות לוואי, וחייבים פסיכיאטר שייתייחס אל התלונות ויידע להגיב בהתאם.
דבר שלישי - לא כל התרופות הן אותו דבר, ולא את כולם צריך לקחת לאורך זמן. חשוב לדעת שיש תרופות נוגדות חרדה שפועלות כמו משככי כאבים - לכמה שעות ספורות. וכך גם אנשים שלא מרגישים את הצורך לקחת כדורים באופן יומיומי, יכולים לקנות חפיסה של כדורים נוגדי חרדה, ולקחת אותם פעם בחודש או בחודשיים, לפני אירוע חשוב, או כאשר הם מרגישים תחושות קשות במיוחד.
רק בריאות ושמחה לכולם. בת שבע