גיל המעבר או גיל הבלות הם הכינוי לתקופה שבה האישה מסיימת את תקופת הפוריות שלה. גיל זה מאופיין בשינויים הורמונאליים אשר משפיעים על הגוף ועל הנפש. השינויים ההורמונאליים והנפשיים קודמים לתקופת הבלות והם המשפיעים המשמעותיים על מצב הרוח בתקופה זו.
גיל המעבר הנשי מגיע לרוב בגילאים 48-52, אם כי מסגרת הגיל תלויה במידה רבה בתופעות שאליהן נבחר להתייחס מתוך מכלול ההשפעות של גיל המעבר. יחד עם זאת, הירידה בפוריות מתרחשת בד"כ בשנים מוקדמות יותר. ישנן נשים שחוות את הירידה בפוריות כבר בשנות ה-30 המאוחרות לחייהן.
חשוב לציין כי גם גברים חווים שינויים הורמונאליים החל משנות ה-40 לחייהם, ולמעשה מדובר במעין גיל מעבר הגברי. יחד עם זאת, פוריותם נשמרת, בניגוד לנשים.
מתביישת שאני כבר לא יכולה ללדת
אבדן הפוריות מלווה לא פעם באובדן של חלק חשוב בזהות העצמית של האישה. לא פעם גודל המשפחה הוא מרכיב מפתח בדימוי העצמי של האישה.
נשים יולדות לא פעם לאורך כל תקופת הפריון, ותמונה בה אישה יולדת יחד עם בתה הגדולה איננה מחזה נדיר. תקופה המתאפיינת באי פוריות מחצינה את היות האישה בגיל המעבר, ובהמשך בבלות. הדבר כואב במיוחד כאשר גיל המעבר מקדים, כפי שקורה אצל נשים מסוימות, ואז היעדר הפוריות הוא גם מקור למבוכה ולבושה, ולעתים ללחץ חברתי סמוי.
זאת ועוד, לא פעם הפניה למערכת הרפואית לבקשת עזרה נתקלת בחוסר הבנה, "הרי יש לך כבר שבעה ילדים...".
מרוב הורמונים, לא מבינה שאני בדיכאון
תקופת השינויים ההורמונאליים מאופיינת מבחינה נפשית בעיקר ברגישות יתר, עצבנות ותחושות דכדוך. נשים מרגישות במקרים רבים תחושות כאלה סביב היריון ולידה.
דיכאון, חרדה, מחשבות אובססיביות או טקסים, התקפי זעם ובמקרים מסוימים אף תופעות גופניות כמו כאב, עייפות או חולשה, קשורים לא פעם לתנודות הורמונאליות. ישנם מחקרים המראים כי בכ-30% מהמקרים עלול להתפתח דיכאון. לעיתים, האישה עצמה נמצאת בתוך סערת השינויים ההורמונאליים, והבלבול והסערה עלולים להסוות ולהסתיר את תחושת הדיכאון.
בני המשפחה יכולים לעזור בכך שיבחינו שהיא אינה כתמול שלשום ובמידה ותחושות הדכדוך מעמיקות ונמשכות פרק זמן של מעל שבועיים, מומלץ לפנות לטיפול.
הגדרה עצמית חדשה
אובדן היכולת ללדת משמעו אובדן אחד מתפקידי המפתח של האישה, והאישה נדרשת למצוא לעצמה הגדרה עצמית חדשה. תהליך זה קורה לא פעם במקביל לתהליך של התרוקנות הבית מן הילדים, הבנים עוזבים לישיבות, ובהמשך הבנים והבנות כאחד נישאים ומקימים בתים משלהם. שינוי ההגדרה העצמית מתחייב, ומציאת תפקיד בעל משמעות בסיטואציה המשפחתית המשתנה, היא חיונית. התהליך של "שינוי התפקיד שלי בעולם" מהווה לא פעם שלב חשוב, מהותי אך גם קשה בהתמודדות אשר עלול לגרום ללחץ נפשי.
סימנים העלולים להעיד על דיכאון אצלך או אצל בת המשפחה?
- הופעה של תחושות עצב וחוסר מנוחה
- שינויים בתיאבון ובמשקל הגוף אשר יכולים לבוא לידי ביטוי גם בהשמנה או לירידה במשקל דווקא
- שינויים בדפוסי השינה אשר עלולים לבוא לידי ביטוי כנדודי שינה או להיפך, שעות שינה ארוכות וחוסר אנרגיה.
- הופעה של ייאוש, חוסר תקווה ואפילו מחשבות כי מוטב מותי מחיי
סימנים אלה המופיעים לפרק זמן של מעל שבועיים עלולים להעיד על קיומו של דיכאון. חשוב לציין כי חלקם עלולים להיגרם גם כתוצאה מהשפעות פיזיולוגיות של שינויים הורמונאליים, אך גם במקרה זה חשוב להתייחס אליהם ולתת להם מענה. בכל מקרה בו יש ספק, חשוב לקיים את מצוות שמירת הנפש ולפנות לבירור רפואי.
איך מטפלים?
בראש ובראשונה חשובה תמיכת הסביבה, בן הזוג, ילדיה וחברותיה של האישה. לבן הזוג חלק חשוב בסיוע לאישה להתמודד עם מסכת השינויים הגופניים והנפשיים שהיא עוברת, במיוחד משום שחלק מהתמודדות קשור בדימוי העצמי הגופני של האישה. במקרים בהם האישה חווה תחושות של דיכאון או סימפטומים נפשיים אחרים מומלץ לפנות לטיפול פסיכותרפי ולשלב בטיפול נוגדי דיכאון וחרדה דוגמת ציפרלקס, סרוקסט וכו'. במקרים בהם הקשיים הם בעיקר גופניים ניתן לפנות לרופא נשים ולקבל טיפול לאיזון הורמונאלי.
תקופת גיל המעבר היא תקופה משמעותית בה האישה חווה טלטלה בכל תחומי החיים. השמירה על בריאות הגוף ולא פחות חשוב על בריאות הנפש חשובה מאין כמוה. ההתמודדות מתחילה בהכלה והבנה ונמשכת בתמיכה של הסביבה וסיוע רפואי במידת הצורך.
למידע נוסף ואבחון ניתן לפנות לחוברת בנושא טיפול ואבחון דיכאון בגיל המעבר
ד"ר טלי וישנה, מנהלת מרפאה פסיכיאטרית לנשים, ביה"ח "מעייני הישועה"