אנחנו פוגשים אותם במרחב החיים פעמים רבות. לפעמים יהיה זה שכן קרוב, לפעמים אח של חבר טוב ולעיתים מתפלל בבית הכנסת או אברך מהכולל הקרוב. אנחנו פוגשים אותם, יודעים עליהם מעט ובכל זאת הנחות היסוד שלנו כלפיהם רבות וקשות; נכי הנפש בקהילה.
שמות רבים להם לחולי הנפש בעולם המקצועי; מתמודדים; משתקמים; נכי הנפש, שמדגישים את ערכם כאדם וכעומדים בפני עצמם מעבר להתמודדות הקשה והמחלה שמלווה את אורח חייהם, אך בסביבה החברתית נדמה לעיתים שממהרים לתייג ולהשפיל. אם בתחומים אחרים בחיינו לא היינו ממהרים לנופף בגאון בבורות שבידנו ולהתבטא כלפיהם אילולי בירור מעמיק כנדרש הרי שבנושא זהה אנחנו מושפעים מהרוח הנושבת ובשבט פה חותכים גורלות. אישה שפגעה בילדיה מיד מתויגת כמשוגעת, אדם שהתנהג באלימות קיצונית הוא פסיכופת שצריך אישפוז והאיש שברח מהבית והתבודד הופך מיידית ללא בירור לחולה נפש. התפיסה הציבורית מושפעת בקלות מהשיח הרווח שמייחס את ההתנהגות הקיצונית או האלימה לנכה הנפש.
קל לנו - כחברה וכיחידים - ליפול למקום הזה, הוא נוח ומקל. כשיש התנהגות קיצונית בסביבתינו נרחיק אותה מאיתנו ונתייג אותה כך שתסתדר היטב בתוך "מדפי האוכלוסיה" ונמסגר אותה באיזורים המרוחקים מאיתנו. בצורה זו מבלי ביקורת עצמית ונסיונות לשיפור אנחנו משתיקים את המצפון האישי והחברתי.
אבל הקולות שלהם דוממים וזעקתם אילמת. האחריות להבנת מצבם של המתמודדים נכה הנפש מוטלת עלינו כחברה. עלינו מוטל להבין את ערכם האישי והאנושי ולהכיר את נסיבות חייהם בטרם נסגור עליהם את הגולל.
חוסר הידע בתפיסה הכללית (והתקשורתית) בהבנת מצבם של המתמודדים נכי הנפש מתפרש על פני מספר גורמים. בין הבולטים שבהם הוא חוסר ההבנה בהבדלים שבין סיווגי מחלות הנפש השנות ותסמיניהם ובכל זאת אני ברצוני לפתוח בצעד מקדים. הצעד הראשון להבנתו של משבר הוא שבריריותו של החוסן הנפשי.
הפרמטרים שמבדילים ביננו לבין אוכלוסיית המתמודדים נכי הנפש משתנים בין אירועי חיים מזדמנים. לעיתים ביכולתו של אירוע בודד מסוים בנקודת זמן ספציפית להוות את הטריגר לפרוץ המחלה. כך גם רקע משפחתי קדום, הבדלים בין הסביבה החברתית התומכת, משברים קשים וכו'... נכון הוא וצריך לומר שמסתבר שגם למרכיב הגנטי יש משקל ומשמעות על ההשפעה שלו ביחס לפרמטרים האחרים. הקו האחיד שעובר בניהם הוא שאין לנו את הכלים לאמוד את החוסן הנפשי האישי שלנו וכיצד ישפיעו עלינו אירועי חיים משתנים לעומת ההשפעה המקבילה על השכן מהדלת ממול. מתמודדים רבים חייו חיים מלאים לפני פרוץ המחלה וכמונו כמוהם חייהם הקודמים היו מלאים בשאיפות, חלומות ומטרות שהם הציבו לעצמם להמשך הדרך.
כאשר נכיר את מקומם הנכון של המתמודדים נכי הנפש בחברה ואת ערכם המלא כאנשים, נאפשר לאוכלוסיית המתמודדים להושיט את ידם לעזרה. אם וכאשר נשיל מעלינו את הסטיגמות נאפשר לריקוד המשותף הזה שביננו להתרחש. עלינו כחברה מוטלת האחריות להתנהג בבגרות ולהפסיק את המבט השופט ולאפשר לעצמנו להטות אוזן לצרכיהם. אל לנו לשכוח את מאמר חז"ל "אל תדון את חברך..." הקורא לנו להסיר מעלינו את גלימת השופט ולקבל את חברינו כאדם.
הכותב הוא: יוחאי גומרי, עובד סוציאלי. מתאם טיפול בדיאלוג וחבר פורום השיקום החרדי בירושלים.