ישראל גדלה: עכשיו רק נשאר להישאר בחיים

מדינת ישראל חגגה 69 שנות קיום ומדי שנה מתפרסמים הנתונים הדמוגרפיים שמראים עלייה בכל הנתונים. האולכסייה גדלה, ב"ה, והנתון הזה מעלה אצלנו שמחה רבה ועצבות רבה. שמחה רבה כי עם ישראל מתפתח, הילודה גדלה, וכל מראה של תינוק מחייך ממיס כל לב. אבל העצבות באה מצד הבעיות הרבות שישאל מתמודדת איתן. למשל, דיור, למשל תאונות דרכים, למשל בריאות.

כמו במקרים רבים בהם המדינה עומדת חסרת אונים, העמותות קמות ומחליפות את אחריות המדינה על האזרח. רק לפני חודש התבשרנו על הקמתה של חקירה משטרתית נגד עמותת מתנת חיים שעושה עבודת קודש למען הצריכים השתלת כליה. העמותה הואשמה בסחר באיברים. כידוע, בישראל לא תוכלו לקנות איברים שיוכלו להצילכם ממוות, או להביא את הישועה ליקירכם שמחכה כבר כמה שנים לצאת מבית החולים.

כמה שנים? כן, בישראל בשביל השתלה תצטרכו, לעתים, להמתין 5-6 שנים בשביל לקבל את הבשורה המשמחת שהנה הגיע תורך לקבל את האיבר שעמו תוכל להמשיך לחיות. ומה יקרה בזמן ההמתנה? הס מלהגיד. אז נכון, ישנן דרכים אחרות לפתרון כמו ביטוחי בריאות פרטיים שיסדרו לך תוך חודש את ההשתלה והכל מסתדר, אבל לא לכולם יש ביטוחי בריאות שדורשים הקפדה הלכתית ובוא נודה על האמת, הם לא זולים במיוחד.

ומה בסוף? לא הייתה חקירה משטרתית נגד עמותת מתנת חיים והכל פחות או יותר נעצר בתקשורת. וזה פחות או יותר היחס שקיבל עולם ההשתלות וחשיבותו בתקשורת הישראלית. כאשר האוכלוסייה הישראלית גדלה, נראה לפעמים שאנחנו עסוקים בנושאים השוליים יותר. כי מה יותר חשוב מאשר הבריאות? אם הילד, ח"ו, חולה, מה אכפת לנו דיור, תחבורה, תאגיד שידור, פנסיה ועוד אלפי דוגמאות. תנו לנו חיים קודם.

כאשר מדובר בפיקוח נפשות אנחנו דוחים כל דבר למען הצלת האדם. זה ברור ופשוט. השאלה עולה בזמן שהדבר כבר לא ביכלתנו, או להבדיל אנחנו מתחבטים בשאלת הגבול הנכון.

לקראת שנת ה-70 במדינה, צריך לקרות פה שינוי ומהפך רציני בכל נושאי הבריאות במדינה. תרופות מצילות חיים לא צריכות להיות בויכוחים פוליטיים ועם תקציב דל, ובשביל השתלות לא צריך לחכות שנים.