האיש שאמור לקחת בחשבון את טענותיהם של פעילים אזרחיים שדורשים להחמיר את תקן הקרינה מהאנטנות הסלולריות תוך עלויות גבוהות למדינה ולחברות הסלולר, הוא פרופ' סטיליאן גלברג הממונה על אגף הקרינה במשרד לאיכות הסביבה, אומר היום ל'כלכליסט' כי התקן בארץ הוא טוב מאוד ומפתיע באמירה נחרצת: "הייתי גר בכיף מול אנטנה סלולרית".
השלכות כבדות ביותר - גם כלכליות - ישנן להחלטות העומדות בפניו של גלברג: אזרחי ישראל חשופים לכ־60 אלף אנטנות בכ-9,000 אתרים, הורדת התקן צפויה לעודד הגשת תביעות נגד הרשויות וחברות הסלולר בשל ירידה בערכי הדירות ונזקים בריאותיים אפשריים ועשויה להכריח את חברות הסלולר לשנות את פריסת האנטנות.
בשהייה בבתים, בתי ספר וגני ילדים קבע המשרד להגנת הסביבה תקן הקרינה לאנטנות סלולריות שנע בין 40 מיקרוואט לסמ"ר לאנטנות הדור השני ל־100 מיקרוואט לסמ”ר לאנטנות הדור השלישי. אך בשנים האחרונות התרבו מחקרים המורים על פגיעות גופניות שעלולות לקרות גם בערכים נמוכים יותר, ולגרום - במקרה הטוב - כאבי ראש ועייפות. בעקבות המחקרים, צרפת, רוסיה, שווייץ, איטליה וסין, הורידו את התקן באופן דרמטי.
העיתון 'כלכליסט' בדק איפה עומדת הקרינה בישראל לעומת התקנים הבינלאומיים, וליווה בדיקה שנערכה על ידי לירן רז,בודק מורש שעורך בדיקות שכאלו בעלות של 400 עד 800 שקל. הבדיקה התקיימה בדירה ברמת גן שממנה נשקף מקבץ אנטנות סלולריות במרחק 70 מטר. רז העדיף לערוך את הבדיקה בערב, מאחר ואז הקרינה גבוהה יותר. בחלקים הפונים לעבר האנטנות נמצאה קרינה שנעה בין 5 מיקרוואט לסמ”ר ל־2 מיקרוואט לסמ”ר בחדר הילדים (פי 20 מהמלצת האיחוד האירופי), לעומת 0.7 בממוצע בשאר הדירה. רז קובע בדו”ח שערך, כי "הרמות שנמדדו הן כתוצאה מהאנטנה שנמצאת בקרבת מקום ובקו אווירי, והן עלולות להיות גם גבוהות יותר. בדרך כלל הקרינה לא עולה על 0.5 מיקרוואט, אך התוצאות עומדות בתקן של המשרד להגנת הסביבה".
פרופ' גלברג לא מתרגש מתוצאות הבדיקה הזאת: "במרחק של 70 מטר אין זכר לקרינה מהאנטנה. לא נשאר שום דבר מעבר לקרינת רקע, ואתה מייחס אותה לאנטנה כי זה מה שאתה רואה. הבודק טען שהקרינה נובעת מהאנטנה, זה לא אומר שזה נכון".
שאלה: היית שם את הילד שלך בחדר שנמדדה בו כזאת קרינה?
"אם אתה גר בעיר, זו החשיפה. יש קרינת רדיו, טלוויזיה, הוויי־פיי של השכנים והסלולרי של בני הבית. הייתי גר בכיף מול אנטנה סלולרית, ובשכונה שבה אני גר יש אנטנות סלולריות שאני יכול לראות”.
רם דישון, מהנדס אלקטרוניקה מחיפה המתמחה באנטנות ופועל להנמכת התקן חולק עליו: "אני יכול להוכיח שמ־70 מטר אפשר לקבל קרינה גבוהה אפילו מהתקן של 40 מיקרוואט לסמ”ר. נכון, החברות משתדלות לא להקרין על בתים ישירות, אבל לפעמים בית לא עומד להם טוב".
פרופ' גלברג טוען, כי "הפעילים נגד הקרינה הם שמכניסים את הציבור לחרדה. התקן באירופה אולי נמוך יותר, אבל בפועל הקרינה בזלצבורג או פריז לא יותר נמוכה מברמת גן. בישראל הפיקוח צמוד ויעיל. אנחנו המדינה היחידה שמנטרת 100% מהאנטנות ומחייבת בדיקה שנתית לכל אנטנה. לכן החשיפה בארץ הכי נמוכה".
"אז פרופ' גלברג מקבל דו"ח יומי שבאנטנה מסוימת היתה חריגה לעשר דקות”, חולק עליו דישון מכל וכל. "הבעיה אינה ברחוב או בבית המגורים אלא בחלון שיש לו קו ראייה לאנטנה, וצריך לדרוש מהחברות הסלולריות לדאוג לאזרח עם רשת או רדיד הגנה".
גלברג דוקא מזהיר ממדרון חלקלק: "לא משנה כמה תוריד, יהיה מי שידרוש הפחתה נוספת. יש את הפעילים של 'לא בחצר האחורית שלי' ואלה של 'לא על כדור הארץ בכלל'. אם אני מוריד את הסף ל־1, יבואו אחרים ויגידו שזה פי 10 מיליון מקרינת רדיו בטבע, והם צודקים. אולי צריך להפסיק עם קרינה ולהשתמש רק בתקשורת קווית".
לרז המהנדס, כן ברור שניתן להוריד את הסף ולהסתדר טוב מאוד עם התקשורת המודרנית, אלא שהדבר יהיה כרוך בהוצאה כספית של חברות הסלולר: "החברות מציגות את זה כאילו אין אלטרנטיבה, אבל אפשר לעשות פריסה חכמה שתאפשר תקשורת סלולרית בקרינה נמוכה. אבל הסיפור זה כסף כי צריך להקים יותר אתרי אנטנות, ולבחור את המיקומים לפי מה שמתאים לאזרחים ולא לחברות. הרבה יותר זול ונוח להרים אנטנה על מבנה קיים, במקום להקים תורן שמתאים למרחקים ולקרינה הנמוכה, ועולה מאות אלפי שקלים".