ט"וּ בשבט - ראש השנה לאילן, שחגגנו ביום חמישי, הוא ראש השנה היהודי למניין שנות פירות האילן בארץ ישראל. מועד זה קבעו חז"ל בחמישה עשר בחודש שבט, באמרם, שמתאריך זה אפשר לקבוע בוודאות, שהפירות החונטים מכאן ואילך גדלים מכוח גשמי השנה החדשה.
ראש השנה לאילנות הוא זמן של התחדשות, לבלוב וצמיחה. ט”ו בשבט הוא חג, שמוקדש לצמיחה ולחיבור האדם אל הטבע. ביום זה נהוג להרבות באכילת פירות - במיוחד מפירות שבעת המינים, שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
את כל זאת, אנו מוצאים בשירה הנפלא של נעמי שמר "שירת העשבים", האומר שלכל עשב ועשב יש שירה משלו - המדגישה את הקשר הרוחני בין הבריאה לבין האדם.
השיר מבטא את הרעיון, שכל פרט בטבע מהווה חלק מההרמוניה האלוקית, בדומה למסר שט”ו בשבט מעביר – שהעצים, הצמחים והפירות אינם רק יצורים פיזיים, אלא גם מבטאים רובד רוחני עמוק.
השיר, שנכתב עפ"י מילותיו של רבי נחמן מברסלב, מתאר את מסכת היחסים, המתפתחת בין מנגינתו של הרועה, לזו העולה מרחש העשבים. הרועה אינו מחבר מנגינות, הוא מנגן את המנגינות העולות מהטבע, מהשדה, מבעלי החיים – מהמקום, שבו הוא רועה את עדרו. הקול והמנגינה הנשמעים הם ניגונם של העשבים, המשמשים מקור מזון לבעלי החיים.
לדעת ר' נחמן, העשבים גם מסייעים לאדם להתפלל. המרחב הפתוח של השדה הוא חלק מעולמו של המתפלל, הדבק בעבודת ה'. השדה חיוני לתפילה, ואם הוא חסר – "והאדמה לא תיתן את יבולה" – אזי חסרה גם תפילתו של המתפלל.
בשנת 1976 נכחה נעמי שמר בהקלטת התכנית "שוב יוצא הזמר" של קול ישראל, שנערכה בתל אביב לקראת ט"ו בשבט, ושמעה את המנחה, ידידה הטוב שלמה ניצן, קורא ציטוטים אחדים ששבו את אוזניה. בסיום התכנית פנתה שמר לניצן בלהט ושאלה אותו למקורן של המילים. ניצן סיפר לה, כי אלו מילותיו של ר׳ נחמן מברסלב, והפנה אותה למקור הציטוטים. לשמר קסם במיוחד, האופן בו ר' נחמן הציג את החובה, המוטלת על כל אדם להיות ער ורגיש ל״ניגון״ של זולתו. שמר, שלימים סיפרה, שכאשר שמעה את המילים, חשה: "שהלחן כבר נמצא בתוכן", הקדישה בספרה את השיר לחברה שלמה ניצן, שנכתב עבור "מסעות בנימין השלישי", מחזה מאת מנדלי מוכר ספרים. אמנם המחזה לא הצליח, אך "שירת העשבים" הפך ללהיט, והוא מושמע עד היום בשלל ביצועים.
עם השנים הפך השיר למעין המנון של חסידות מתחדשת, ולכן החלטתי לשלב אותו בקונצרט ״האוצר החסידי״, שקיימנו בעונה שעברה.
"דַּע לְךָ שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד מִשֶׁלּוֹ. וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִיגּוּן שֶׁל הַלֵּב". כמו רבים מכם, גם אני גדלתי על שירה זה של נעמי שמר. אך חוץ מליהנות ולהתרגש ממנו, הטרידה אותי תמיד השאלה, מהו אותו "ניגון של רועה"? איפה הביטוי בשיר ל"ניגון של הלב"? כשהתבקשתי לבצע את השיר, לראשונה עם עיבוד סימפוני, אמרתי שהנה הגיע הזמן לפתור לעצמי (ולכם המאזינים) את התעלומה רבת השנים:
כבר בפתיחת השיר תוכלו לשמוע מפי נגן האבוב את "ניגון הרועה", ההולך לאיטו במדבר כשהעדר מאחוריו. וכדי להמחיש מהו אותו "ניגון של הלב", הוספתי לשיר חלק שלישי – מעין ניגון חסידי, שרמז עליו תוכלו כבר לשמוע בפתיח.
"ניגון של הלב" אינו שלם ללא זמר שכל כולו לב אחד גדול, וקולו הנפלא גם הוא יוצא מלב ונכנס היישר אל הלב - אברימי רוט – שכמו לעשב "יש לו שירה מיוחדת משלו". בקולו העטוף בתזמורת סימפונית ובמקהלת ענק תקבלו פירוש חדש ומלבב למילותיו של ר' נחמן וללחנה של שמר. ואני תקווה, שגם לכם "יתמלא הלב וישתוקק".