היום, ז' בתשרי, אנו מציינים 5 שנים לפטירתו של אבי מורי, מרדכי בן ר' מאיר סובול ז"ל.
5 שנים - כן, גם אני, כמוכם, מסתכל על הספרה 5, מתעכב, בוחן שוב, ולא מאמין! כבר חצי עשור ללא אבא 😓
5 שנים, ועדיין אין שבוע שלא עוצרים אותי אנשים: ברחוב, בקניון, בבית הכנסת, בהופעות, בטיסות, ואף מעבר לים. אנשים - שחלק מהם איני מכיר כלל, שמספרים לי בצער רב ובפנים נפולות, כמה לכתו של אבא בלתי נתפס עבורם. איך לא ישכחו לעולם את ערב יו"כ ההוא - לפני 5 שנים.
כיצד סירבו להאמין, בדקו שוב ושוב בכל מדיה אפשרית, חיכו לנס, חיכו שיתעורר, שיחזור אלינו, וימשיך לחייך לכל עבר את חיוכו הקורן, הכובש, מלא הכריזמה והחן. חיוך, שהיה כל כך מזוהה אתו, כאשר לכל חדר אליו נכנס, הזרקור היה מופנה אליו מיד.
ומה לגביך? הם שואלים אותי בנימוס, אך לא ממש מצפים לקבל תשובה, כי התשובה ברורה...
5 שנים, שאני עדיין שואל את עצמי, מה אבא היה אומר, למשל, על תכנית המנויים שלו, שהתחדשה ושינתה פניה? על העיבודים הסימפוניים, שכתבתי לכמה מיצירותיו (ישתבח, אדם יסודו מעפר ועוד...) בלי שהייתה לו היכולת להעיר, לתקן, לעקוץ (לפעמים), אבל, בעיקר, לחבק? על החזנים החדשים שהתווספו, ולא זכה להכיר כלל? מה הייתה דעתו על כך, שהחלטנו ב"יובל" להוסיף השנה קונצרט מיוחד בסדרה, רביעי במספר, לא בהיכל בת"א, אלא בתיאטרון ירושלים?
אחרי שנים של טיפול בארכיון המצולם, שהשאיר אבא, כאשר חשבתי שכבר מצאתי הכול, ממש לאחרונה, בין הדיסקים ומדיות ה-DVD בספרייתו של אבא, צץ לו פתאום DVD שלא הכרתי. הכיתוב על האריזה היה ברומנית. בחזיתו ציור של עשרת הדברות, תמונה של אבא ובקטן גם השנה - 2005.
הכנסתי את ה DVD לכונן, מחזיק אצבעות בחוזקה: "רק ׳שיזכור׳, איך להסתובב אחרי שנים ללא שימוש" - אני אומר לעצמי.
הסקרנות שיגעה אותי. מה זה יכול להיות?
ה DVD החל להתנגן: אני רואה בית כנסת, תזמורת, את אבא עומד במרכז הבמה, ובפינת האולם, אני מוצא גם את עצמי😳
גלגלי המוח מתחילים להסתובב במהירות שיא, ופתאום צפצוף - ביפ וירטואלי. הבנתי מה אני רואה:
בחודש יולי 2005 יצאנו, אבא ואני לשבוע של הקלטות באירופה. באותו השבוע הופענו גם בדברצן, שבהונגריה ובעיר סאטו-מארה (סאטמר לשעבר) שברומניה.
את המופע הזה יזם סולן ומנהל התזמורת המקומית, הכנר הבינלאומי: ד״ר רודי פאצ'יול ז"ל, שהתברר לו רק כמה שנים קודם לכן, שהוא יהודי.
מסתבר שאמו דחפה לו בילדותו ספרון קטנטן למזוודת הכינור, ואמרה לו רק שאם ישמור על הספרון, הספרון ישמור עליו! את המזוודה, הוא נאלץ להחליף מאז פעמים רבות, אבל דאג תמיד להעביר את הספרון למזוודה החדשה.
כמה שנים קודם לכן, תוך כדי שהוא מספר את הסיפור, הוא הראה לנו את הספרון הזעיר ובחזיתו המילה... "תהילים".
אני זוכר את הרעד שאחז בי. הוא המשיך וסיפר, שלא זכה שיחגגו לו בר-מצווה, ולאחרונה החל להתקרב, לעזור ולתרום לקהילה היהודית המקומית.
שנים עברו, והוא החליט להזמין אותנו להשתתף בקונצרט של מוזיקה יהודית לטובת הקהילה. אבא ניצח על התזמורת המקומית, שהורכבה לבקשתו של רודי רק מ-13 נגנים (כמניין בר-מצווה). הקונצרט הורכב משירים ומיצירות יהודיות אינסטרומנטלייות, כאשר בין לבין אני... מנחה באנגלית, ומתורגמנית מקומית מתרגמת לרומנית.
את הקונצרט סיימנו בהפתעה קטנה לקהל עם היצירה "רצה" של יצחק שלוסברג, כאשר אבא עובר לעמדת הסולן שבמרכז, ואני מחליף אותו בעמדת המנצח.
האמת, שממש לא זכרתי את הביצוע לעיל, וצמרמורת אחזה בי, כאשר צפיתי בזה לראשונה. קולו של אבא, ללא הגברה, מהדהד בעוצמה, בחלל בית הכנסת. לצדו הכנר רודי, שנפטר גם כן בפתאומיות לפני 4 שנים. ואני, בחור צעיר, שלא מודע לכמה דמעות יזלגו בעוד 18 שנים, כשהביצוע המרטיט הזה יעלה לרשת בערב יו"כ, ו-2 הסולנים שבו כבר לא איתנו.
אבא יקר ואהוב - יהי זכרך ברוך! 😢
נתייחד עם זכרו ביום שישי הבא, ערב סוכות, בשעה 9:15, בבית העלמין ירקון - שער פ"ת.
שבת שלום, וגמר חתימה טובה!