אתמול, י"ד באלול - ציינו 54 שנים לפטירתו של החזן ר' אריה לייב בן חיים ראובן ולדמן.
לייבל'ה ולדמן היה בעל קול בריטון-לירי, גמיש ומתוק, ובעל קולרטורה ו״פאלסט״ מושלמים. הוא נחשב אז וגם היום לאמן-מומחה. כישרון יוצא דופן בביצוע קולי וזורם של מילים ונעימה, עם הדיקציה המיוחדת כל-כך, שהייתה סימן ההיכר שלו בכל שפה שבחר.
ולדמן הופיע כחזן ב-12 סרטים יהודיים. כמו כן שידר פעמיים בשבוע, במשך כ-25 שנה, בתחנות הרדיו המקומיות. הופעות אלו הפכו אותו ל"זמר כוכב", והביאו לו פרסום רב, וקהל מעריצים עצום.
הפרסום הגדול הביא אתו ביקוש גדול לעריכת חופות: ולדמן נהג לערוך חופות כחזן, ובעיקר כרב. כך עשה במשך שנים רבות - מה שהקנה לו תואר מיוחד כ: "מלך החתונות".
החזן סול זים, שמציין החודש את יום הולדתו ה-84, זכה לשיר צמוד לולדמן, במשך 5 שנים וחצי - מגיל 8 ועד גיל 13.5. מפיו שמעתי, שלכל תפילה, קונצרט, או חופה, ולדמן היה מתכונן זמן רב, ומגיע "מתוכנת", לדבריו. כל מילה הייתה במקומה. כל קולרטורה, כל מהלך וכל הברה היו מחושבים. כך נהג בצעירותו, וכך המשיך כל חייו.
מזים למדתי, שולדמן היה זה שהגה את הרעיון, שהוליד את המונח "וימלא בוי":
החופות, שהיו מתקיימות ברובן עם חזן ועם מקהלה, נפתחו בקביעות, ב"מה טובו" של לואיס לבנדובסקי. אך לאחר שנסתיימו שבע הברכות, היה נהוג לסיים את החופה בברכה של עורך החופה לזוג הצעיר, שבה שזורים פסוקי "ברכת כהנים". לא היה נהוג כלל לסיים בשיר ובוודאי שלא ב"אם אשכחך ירושלים", שהפך עם השנים לחלק בלתי נפרד מהחופה.
ולדמן, סיפר זים, חרג מן המנהג, ולפני ברכתו כעורך החופה, הוא בחר להוסיף יצירה על המילים האופטימיות: "וימלא משאלותינו במידה טובה ישועה ורחמים", והחל לבצע את הפזמון הידוע של יוסף ברודי ל"אב הרחמים". עם הזמן, וכדי להעלות את סף הרגש לאורחים ולזוג הטרי, ולדמן החליט להעניק את הסולו לילד. את המנהג המרגש העתיקו, כמובן, גם חזנים נוספים, שביניהם: סידני שיקוף וקאפוב קגן. גם חזנים ידועים הרבה פחות... ראו בכך דרך לחדור גם הם לשוק החופות הזוהר בכך, שצירפו אליהם ילד מתאים. ה"טרנד" הזה הוליד את המונח: "וימלא בוי" – ילד המבצע את הפזמון: "וימלא משאלותינו..."
ולדמן נהג גם לביים את הילדים: הוא רכש עבורם חליפות לבנות וכובע חזנים תואם, וביקש מהם ללכת לאט לאורך השביל, תוך כדי שירה, עד הגעתם למדרגת החופה הראשונה. שם, למרגלות החופה, עמד הילד והמשיך בביצוע היצירה, בליווי המקהלה.
כדי להיענות לביקוש הגדול ל"וימלא בויז", הפך המנצח אוסקר ג'וליוס לסוכן ילדים. כל חזן, שהיה מעוניין בילד מקצועי ידע לפנות לג'וליוס. ג'וליוס היה משבץ את הילדים, אך גם עובד ומכין אותם ביום שישי, ועל כך היה גובה תשלום מהמזמין. זים מספר, שבעבור כל חופה היה מקבל 3.5$ (כ 50$ כיום) והיו שבועות, שבהן היה מופיע בלא פחות מ-3 חופות!
ולדמן השאיר לנו ביצועים נפלאים. אמנם, הוא לא הלחין את יצירותיו, אך יצירות רבות שביצע נשארו בזכותו, ברפרטואר החזני עד היום: "בעבור דוד", "מיין זיידע'נס חולם", "אדם יסודו מעפר", וכמובן "לפיכך". אמנם, את "לפיכך" הלחין ישראל שור, אבל לאחר שולדמן הקליט ואף שדרג אותה, בשנת 1936 היא זוהתה רק אתו. רוחב קולו, צבעו החם והעשיר לכל אורכו של המנעד, הדיקציה הנהדרת, והאמירה החזנית הממיסה שלו, שבו את לב שומעיו.
את העיבוד ל"לפיכך" כתב אבא בשנת 1996, וביצוע הבכורה התקיים בקונצרט חזנות ייחודי, במסגרת מופעי "פסטיבל ישראל", באותה השנה. מי שביצע את היצירה היה החזן הנפלא יעקב מוצן. ליעקב, כמו ללייבל'ה, יש הרבה מן המשותף: קול פעמונים רחב ועשיר, דיקציה נהדרת, ואמירה חזנית משובחת. לשמחתנו, הטלוויזיה הישראלית קיבצה שוב, למחרת הקונצרט, את כל משתתפי הערב, והיום, 27 שנים אחרי, ובזכות הארכיון העצום של "יובל", אנו זוכים ליהנות מביצוע מיוחד זה, לזכרו של לייבל'ה ולדמן.
יהי זכרו ברוך!
שבת שלום וצפייה מהנה!