אתמול, ז' באלול, ציינו 57 שנים לפטירתו של החזן משה זלמן בן אביגדור קוסביצקי ז"ל.
"שר החזנות", "החזן הראשי", "אדון החזנים", "אביר הטנורים", אלה מקצת התארים, שהקדימו את שמו של משה קוסביצקי במהלכה של קריירה מופלאה, בראש פסגת עולם החזנות. אך תחילת דרכו הייתה לא קלה בכלל:
מעטים יודעים, אבל לקוסביצקי היה גם טור קבוע בעיתון, באידיש. בטור, שנקרא "מהעבר הקרוב", כפי שפורסם בשנים 1933-1934, בעיתון החזנים: "די חזנים וועלט" (עולם החזנות) שיצא בוורשה, הוא מספר גם על כמה מהתלאות, שעבר בדרך לפסגה:
בתחילת שנות ה-20, הוא התפרנס כטנור ראשון במקהלת בית הכנסת "טהרת הקודש".
בשנת 1925 נערכו שיפוצים בבית הכנסת, ובתקופה זו שלא היה פעיל, הוא החל להתפלל כחזן בבתי כנסת אחרים באזור. אם חשבתם, שהוא התפלל לבדו, טעיתם! בכל אותן התפילות ליוותה אותו מקהלתו מ"טהרת הקודש". לאחר שנסתיימו השיפוצים נפוצו שמועות, כי אחרי החגים תפוזר המקהלה. הדבר עורר דאגה אצל קוסביצקי, שפרנסתו הייתה תלויה רבות בכך. הגבאי הכחיש את השמועות, וכהוכחה לכך הבטיח לשלם לכל הזמרים מקדמה עבור השנה הקרובה.
כאשר קיבל קוסביצקי את כספו, התברר לו שהסכום אינו מתאים. הוסבר לו, כי הגבאי הורה לנכות משכרו עבור השבתות, שבהן עבר לפני התיבה בבתי כנסת אחרים. "הדבר חרה לי עד מאוד", סיפר. הוא פנה לגבאי ואמר: "אני זקוק לכסף הזה, עלי לקנות אוכל לאשתי ולבתי". הגבאי ענה לו בהתנשאות: "אם ההסדר לא מוצא חן בעיני מישהו, הוא יכול להתפטר...".
לפני רה"ש הודיע קוסביצקי, כי הוא מתפטר ולא ישתתף בתפילות החג.
הגיע ערב רה"ש - קוסביצקי ישב בביתו וחשב על עתידו. בערב הוא הלך עם אביו לאולם הפילהרמונית של וילנה, שבו עבר לפני התיבה החזן אברהם משה ברנשטיין, שגם אותו פיטר אותו הגבאי. "עוד לפני כניסת החג היה האולם מלא מפה לפה, ונעמדתי כאשר ידיי משולבות מאחור", מספר קוסביצקי. "לפתע אני מרגיש, כי מישהו מושך אותי מאחור. הסתובבתי וראיתי ילד עם מעטפה בידו, ובה לא פחות - ההפרש שמגיע לי במדויק". "מתברר כי כאשר נודע לקהל ב"טהרת הקודש", שהטנור הראשון איננו, הם לא נתנו להתחיל בתפילה ומהומה פרצה בבית הכנסת. מיד ארגנו את הסכום החסר ושלחו אותו עם אחד מילדי המקהלה, כדי לרצות אותי", הוסיף.
קוסביצקי, שהיה זקוק מאוד לכסף, החליף מבטים עם אביו, ויחד החליטו שלא לגעת בכסף, ושלעולם לא יחזור עוד ל"טהרת הקודש".
למחרת הלך קוסביצקי לנסות את מזלו בבית הכנסת העירוני, שם עבר לפני התיבה החזן אהרון הלפנד. קוסביצקי חשב, שיקראו לו להצטרף למקהלה, אך התברר לו, שהגבאי שלו "הוציא עליו חוזה" לדבריו, ואיים על גבאי בתי הכנסת, שלא יקבלו אותו לאף מקהלה אחרת.
קוסביצקי, שהיה אקטיבי במשך שנים בתפילות הימים הנוראים, ישב מדוכדך והקשיב לתפילתו הערבה והנעימה של הלפנד, ובין השאר, גם ליצירה "לדור ודור"...
"לדור ודור" מתחילה במילים: "ובדברי קדשך כתוב לאמור". למעשה, הביצוע, שהביא קוסביצקי לעולם, מכיל בתוכו שתי יצירות, שנכתבו על טקסט זה. יצירה אחת - מקורה בבית מדרשו של דוד אייזנשטט, כאשר מבצעה הראשי היה החזן גרשון סירוטה. והיצירה השנייה - ואולי גם העיקרית מיוחסת לחזן אהרון הלפנד. יש הטוענים, שהלפנד למד אותה ממוריו החזנים אברהם ברקוביץ (קלכניק), או דוד משה שטיינברג. המשותף לכל אלה הוא, שכולם שירתו בווילנה. כל זה לא משנה את העובדה, שקוסביצקי פיתח אותה לאחר ששמע אותה מפיו של הלפנד, שגם הקריירה המוזיקלית שלו עוברת בין וילנה לוורשה, בדיוק כמו שני החזנים המבצעים.
את "ובדברי קדשך" ביצענו גם בקונצרט "תפילות דוד", שקיימנו השנה בהיכל. אמנם, את היצירה פרסם משה קוסביצקי, אבל גם אחיו – דוד נהג לבצעה. מי שעוד אהב לבצעה היה החזן דוד בגלי, כך שהיצירה נקשרה לקונצרט, לא רק דרך דוד אחד, אלא שניים 😊
לביצוע היצירה בצורה טובה ומקצועית דרושים כל האלמנטים, שצריכים להיות לו לחזן: קול משובח, אמירה, קולרטורה מתגלגלת, קצב, דיוק ונשמה. את כל אלה הטלתי הפעם לפתחו של החזן הצעיר והכישרוני כל-כך – נסים סאאל. נסים, עם קול ויכולות מיוחדים במינם, לא פוחד מאתגרים, וביצוע יצירה שכזו אכן הייתה לו לאתגר.
תוך כמה זמן הוא למד אותה? זה כבר סיפור לטור נוסף 😉
שבת שלום וצפייה מהנה!