"החזן הנצחי" // אופיר סובול

טאקר, חזן וטנור מהגדולים שידענו. ניחן בקול טנור חם ומצלצל כפעמון, בטכניקה משובחת ובדיקציה מושלמת. כל אלה עזרו לו להגיע לתפקידו הרם, כטנור הראשי בבית האופרה הנחשב ביותר בעולם: ״המטרופוליטן אופרה״, בניו יורק, שם זכה לשחק ב-30 תפקידים שונים וב-724 הופעות, בהן 500 הופעות בתפקידים הראשיים.

טאקר לא נחשב ל"עוד" זמר אופרה, אלא לעילוי של ממש!

הוא האדם היחיד, שההלוויה שלו התקיימה באולם "המטרופוליטן אופרה", בניו-יורק.

לאחר מותו חנכה לכבודו עיריית ניו-יורק את ״פארק ריצ'ארד טאקר", הממוקם בשדרת ברודווי היוקרתית - שם גם ניצב פסלו.

אך לא רק עולם האופרה אמור לציין את יום הולדתו של טאקר: מעמדו הרם בעולם האופרה לא מנע ממנו את אהבתו הגדולה לחזנות; ועל אף העומס הגדול בבית האופרה, הוא לא זנח את בית הכנסת, והמשיך לעבור לפני התיבה בימים הנוראים.

קשריו עם המוזיקאים הגדולים: זאבל זילברטס, יעקב רפפורט, ובמיוחד עם שלום סקונדה, הניבו יצירות רבות, שתרמו לרפרטואר החזני והכלל עולמי: הבדלה, צדיק ה', יראו עינינו, כי כשמך ועוד...

בכל אחת מן היצירות הללו, טאקר מעביר "רגשות אמת" של חזן, המבקש בקולו ובזמרתו לקרוע צר ומשטין מעל עדת שולחיו, ומתדפק על "שערי שמים" בתפילה ובתחנונים.

אחד מן הקטעים המפתיעים, שטאקר בחר להקליט בשנת 1978, הוא הפרק "עד שלא נוצרתי" של יוסל'ה רוזנבלט. כל אלה, המחפשים הוכחה להיותו גם חזן משובח, נוסף על יכולותיו הפנומנאליות כזמר אופרה, יכולים למצוא זאת בביצוע מבריק זה. כאשר טאקר מגיע למילים: "עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי", קולו נהיה דרמטי ובעל רגש מיוחד, שמוכיח מעל לכל ספק, כי מדובר בחזן מלידה.

מי שחושב, שטאקר הקליט יצירה זו רק כדי לצאת ידי חובה – טועה! כמעט בכל רסיטל שלו נהג טאקר לשלב גם את "עד שלא נוצרתי", ומנהגו זה היה גם כאשר הופיע לפני לא יהודים: "שיידעו כי המוזיקה שלנו לא פחותה משלהם" – אמר.

את העיבוד ל "עד שלא נוצרתי" כתב אבא בשנת 1996. עיבוד, שהפך עם השנים לחלק בלתי נפרד מלחנו הגאוני של יוסל'ה, כאשר כמעט 100 שנה מאז חובר לא זכה טקסט זה ללחן חזני נוסף. מעטים יודעים, שמי שביצע זאת לראשונה בקונצרט ההצדעה לטאקר: "הכל בקול מכל קול", שקיימנו בהיכל, באותה השנה - היה החזן אבשלום צפירה.

צפירה, חזן ממוצא תימני, תלמידו של הטנור אברהם מרגלית, ותלמידם של החזנים נח שוהל ודניאל גילדר. ניחן בקול טנור לירי מתוק ונחשב בזמנו לאחד מן המבצעים הטובים ביותר של יצירותיו של החזן לייב גלנץ.

גם צפירה שילב ברפרטואר שלו את שני העולמות: האופראי והחזני. דרך שירתו הקלילה והאריסטוקרטית הביאה ומביאה לפתחו, עד עצם היום הזה, זמרים וחזנים, שמגיעים לפלורידה ללמוד את שיטתו הייחודית. היום, לרגל יום הולדתו של טאקר ולרגל 90 שנה לפטירתו של רוזנבלט, בחרתי לחשוף בפעם הראשונה את ביצוע הבכורה הסימפוני ליצירה זו.

"אשיר בכל מקום ואפילו חינם אין כסף, אך בכל מקום בו אשיר יינתן לי להופיע כחזן ושליח ציבור, בבית הכנסת היהודי למען אחיי ואחיותיי". זהו התנאי היחיד, שהעמיד ריצ'רד טאקר לממשלת ברית המועצות, בשנת 1960, כאשר הוזמן לבוא ולשיר על בימות האופרה המכובדות שם. משפטו זה מגלם בתוכו את כל הווייתו האמנותית-יהודית ואת ה"אני מאמין שלו". מי שהחל את הקריירה שלו בגיל 6, עת שעמד כמשורר ליד החזן, אך קולו היה כה עמוק ועוצמתי, ששומעיו ייעדו אותו היישר לבימות האופרה.

לאחר פטירתו הפתאומית אמר עליו המנצח האגדי, ליאונרד ברנשטיין: "קול פז היה קולו, ובעמקי נשמתו היה טאקר החזן הנצחי, שנעשה יותר מכל טנור אחר לאגדה מוזיקאלית בזמננו..."

שבת שלום וצפייה מהנה!