סיפורו הטרגי של "חזן הגטו" / אופיר סובול

החזן גרשון סירוטה נחשב בעיני רבים לגדול החזנים, בתחילת המאה הקודמת.

קול הטנור הדרמטי, יוצא הדופן בעוצמתו, בשילוב יותר מ-100 הקלטות, שהקליט בחייו, מיתגו אותו כחזן המפורסם ביותר בשעתו.

קולו של סירוטה היה האדיר ביותר בין קולות הזמרה בעולם, ולכן כונה גם "מלך החזנות", ו"קארוזו היהודי".

זמר האופרה אנריקו קארוזו, שהיה גם חברו, אמר לסירוטה, כי הוא שמח על שבחר להיות דווקא חזן, ולא זמר אופרה, אחרת מעמדו כגדול זמרי האופרה היה נפגע...

סירוטה שימש במשך 8 שנים, כחזן הראשי בוילנה. הוא ומקהלתו נחשבו כלהיט החם והיוקרתי באותה התקופה. הם כיכבו בשנת 1902, בקונצרט הגדול למוזיקה יהודית באירופה. הופיעו בקבלת הפנים לתאודור הרצל, בעת ביקורו בוילנה, בשנת 1903, וכן הופיעו בקונצרט שנתי לכבודו של הצאר ניקולאי השני.

במקביל לחזנים, ברוך שור וזבולון קווארטין, היה גם סירוטה מראשוני החזנים, שהעלו את קולם בתקליטים, מהלך שזכה לגינויים חריפים מצד אנשי דת באותה התקופה. בשנת 1903, פרסם סירוטה את הקלטתו הראשונה, שהקפיצה משמעותית את הקריירה שלו, ולימים קבעה את מעמדו גם כאמן הקלטות מצליח במיוחד.

בשנת 1906 הוזמן לורשה ושם מונה, ללא עוררין, לחזן הראשי של בית הכנסת היוקרתי והנחשב ביותר בורשה: "הטלומצקה", משרה בה החזיק 21 שנה עד שהגיע מחליפו החזן משה קוסביצקי.

במאמר של ה"רב הצעיר" - הרב פרופ' חיים צ'רנוביץ, שפורסם בעיתון "הצפירה", הוא יצא בחריפות נגד העלאת פרקי התפילה של סירוטה בתקליטים. בפנייה יוצאת דופן, הוא פנה לגבאי בית הכנסת "הטלומצקה" בהצעה, שיעלו את משכורתו של סירוטה, ובלבד שיתחייב: "לא לשיר בהקלטות..."

המלחין והמנצח, יצחק שלוסברג, שימש כמנצחו של סירוטה בטלומצקה, ובמיוחד בעבורו כתב שלוסברג את היצירה המפורסמת: "רצה".

את "רצה" הקליט סירוטה פעמיים:

בפעם הראשונה, בשנת 1912, במסגרת חברת התקליטים "ויקטור" - ללא ליווי כלי, אלא עם מקהלת גברים ונערים בלבד.

ובפעם השנייה, בשנת 1930, במסגרת חברת התקליטים "קולומביה" - עם תזמורת בניצוחו של ליאו לוב.

הבדל מהותי נוסף בין ההקלטות הוא, שבהקלטה הראשונה, סירוטה איננו מסיים את היצירה. מכיוון שלא היה מקום בתקליט, כדי להכיל את הברכה המסיימת: "המחזיר שכינתו לציון". הביצוע בהקלטה השנייה מרשים הרבה יותר לקולו הענק של סירוטה ומחמיא לו, ביצוע שזכור, בעיקר, בגלל הסיום המרשים של הברכה.

בשנת 1998, בדיוק לפני חצי יובל שנים, קיימנו בהיכל את קונצרט: "וקראת עליה יובל", לציון 50 שנה לישראל. בקונצרט ביצענו את מיטב היצירות ל"ציון וירושלים". את היצירה "רצה" התאים אבא לחזן בן זמננו, גם הוא עם קול מרשים, עוצמתי, יפיפה ומיוחד – החזן רפאל פרידר. רפי, שגדל בנתניה, למד שירה וניצוח מקהלות באקדמיה למוזיקה בת"א. מופיע כסולן, בבתי אופרה ובאולמות קונצרטים עם מיטב התזמורות בעולם. שימש כחזן בלונדון, ומשנת 1991 קבע את מושבו בניו-יורק.

השבוע נציין את יום השואה, וזהו סיפור סיום חייו הנורא של סירוטה:

סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה חזר סירוטה לורשה, וכאשר הוקם הגטו נלכד בו עם שרידי משפחתו. הוא ניסה לעבור לארה"ב, אך הוויזה לא הגיעה. קולו של סירוטה הדהד ברחבי הגטו, ואת התפילה האחרונה, בימים הנוראים, ערך סירוטה בבית המלאכה בגטו. התפילה נערכה בחדר קטן, מלא וגדוש. קולו זעק והתחנן ליושב מרום, שהמלחמה הארורה תסתיים. תפילת יום כיפור זו הייתה התפילה האחרונה שנשמעה בגטו.

באחרון של פסח 1943 נחנקו סירוטה ובנו, בבונקר ברחוב וולינסקה. קולו האדיר נדם! הוא נקבר בבית העלמין, ברחוב גנשה בורשה.

לזכרו, ולזכרה של הכנרת שולמית רטמן ז"ל שמנגנת בסרטון זה. שולמית ניגנה ב"יובל" כשני עשורים, והשבוע הלכה לעולמה.

יהי זכרם ברוך!

שבת שלום, וצפייה מהנה!