אורח לשבת: החזן ישראל רנד

ארץ מוצא: ישראל

קורות חיים: לעומת רוב החזנים, אני לא בא ממשפחת חזנים כמו: מוצן, מילר, שטרן, הלר, הרשטיק ואחרים. אני מהיחידים שהחשיפה שלו לעולם החזנות היתה בזכות התקליטים ששמעתי כילד, הכי הרבה היו מושמע בביתנו החזן משה קוסוביצקי שממנו הושפעתי רבות. בגיל 8-9 למדתי אצל החזן שלמה רביץ בתל אביב והייתי מאחרוני תלמידיו. לאחר מכן הייתי סולן במקהלת הילדים "פרחי ירושלים" של יגאל צליק. בשנים 94 עד 2005 שימשתי כחזן בבית הכנסת המפטון בלונד איילנד, ניו-יורק. עברתי לפני התיבה בבתי כנסת רבים בארץ ובעולם, ומשנת 2006 חזרתי לכהן במשרת החזן הראשי בבית הכנסת הגדול ברמת גן.

סוג הקול: טנור

מספר דיסקים שהופקו: 12 או 13, האחרון "אתה נגלית" עם מקהלת החזנים של "יובל" בניצוחו של הד"ר מרדכי סובול.

מורה או שיטת לימוד: הושפעתי רבות מהחזן משה קוסביצקי, למרות שמעולם לא פגשתי אותו, כמובן. שמיעת התקליטים שלו היוותה את נקודת משמעותית בהיכרות עם עולם החזנות. למדתי את יסודות החזנות מהחזן שלמה רביץ, בהמשך למדתי אצל החזן משה שטרן שבשבילי הוא מורה דרך, מעמודי התווך של עולם החזנות, יש בו הכל כמלחין, כחזן ענק ברמה של חזני הדור הקודם. מכל אחד מהם לקחתי צידה לדרך, וביחד נוצר ישראל רנד.

קטע חזנות אהוב: "ובנחה יאמר" של החזן יוסל'ה רוזנבלט. קטע מדהים, מוזיקה שמיימית.

בית הכנסת הראשון: המשרה השנתית הראשונה שבה כיהנתי בקביעות לאורך השנה היתה בבית הכנסת "היכל מאיר" בתל אביב, בגיל 26. שלוש שנים קודם לכן עברתי לפני העמוד בבית הכנסת הגדול של גבעתיים.

רגע שיא: קשה להצביע על רגע שיא. בעולם הבמה יש המון רגעי שיא, כל עליה על הבמה זה שיא; השגת משרה טובה; הופעה באולם קונצרטים מיוחד; הופעה ראשונה עם הפילהרמונית בהיכל התרבות. 23 שנות קריירה מורכבות מהמון רגעי שיא. חזנות זה מקצוע שמורכב משיאים.

רגע מביך: גם כאלו יש לא מעטים. חזן הוא בן אדם ולא תמיד בשיא השיאים. כמו כל חזן, יש רגעים שבהם הקול לא תמיד במיטבו באמצע קונצרט, לומדים להמשיך הלאה.

החזנות פורחת

תלבושת בשבת: בבית הכנסת שלי, לובש מצנפת חזנים וגלימה, במקומות אחרים, זה משתנה בהתאם למה שמתבקש.

חזני העבר מול חזני ההווה: חזני העבר, אלו שהיו בתחילת המאה שעברה, הם הראשונים שהיו מתועדים, ולכן הם מהווים את המודל לחיקוי.

גם בדור שלנו יש חזנים גדולים, אך היצירות של הדור הזה לא באות מספיק לידי ביטוי, מפני שהקהל עדיין מתחבר ליצירות של פעם.

בעבר לא היתה כל המדיה, והיו בתים שהושמעה בהם רק חזנות, וזה מה שנכנס לתודעה. אם פינצ'יק היה חי בדורנו ומלחין את "רזא דשבת", לא בטוח שזה היה מרגש אותו הדבר. קטעים חדשים לא תופסים כמו בעבר. אז כל קטע 'תפס', בגלל שזה היה ראשוני.

יש היום חזנים שמאלתרים נפלא, כמו מילר ורוזנפלד, אבל לא תמיד זה מוקלט ובגלל שהעולם התפתח זה גם לא תמיד משמעותי כמו אז.

עתיד החזנות לאיפה: יש עתיד לחזנות! יש כל הזמן תפילות, קונצרטים. שוכחים שפעם לא היתה פעילות כזו עניפה. אולי היה קונצרט אחד, או שניים, בשנה. היום יש פי מאה יותר פעילות בתחום החזנות. מי חלם על קונצרט של 3,000 איש? החזנות משגשגת, לא כמו פעם כאשר קנה המידה היה תפילת שבת של חזן קבוע שהתפלל עד הצהריים, אבל לא פחות!

קטע נבחר: "לא תדע מלחמה" בניצוח של החזן יעקב רוטנר ובליווי תזמורת ומקהלות.