אורח לשבת: החזן נפתלי הרשטיק

ארץ מוצא: הונגריה. החזנות עוברת אצלנו במשפחה מדור לדור, כבר עשר דורות, שחלפו דרך כמה מחוזות באירופה. אי אפשר לומר שארץ מסויימת השפיעה. מה שכן, ההקפדה ההונגרית על הנוסח, ניטעה בי חזק.

קורות חיים בקצרה: אחי ואני היינו ילדי פלא והופענו ביחד עם אבי בקונצרטים. אחר כך, כשהתחלף לי הקול, הייתי המנצח על המקהלה של אבא. בגיל 18 עברתי לפני התיבה בימים נוראים בבית הכנסת ביל"ו בתל אביב, עם המנצח שלמה רביץ, שלמדתי ממנו הרבה. המשכתי בעכו ובבתי כנסת נוספים בארץ, לאחר מכן הייתי 7 שנים בלונדון, ולמדתי שם באקדמיה המלכותית למוסיקה. אז גם התפרסמתי בעולם וכששבתי ארצה שימשתי 30 שנה בתפקיד החזן הראשי של בית הכנסת הגדול בירושלים.

סוג הקול: התחיל כבריטון לירי, אחר כך עבר לטנור ספינטו וחזר לטנור דרמטי.

מספר דיסקים שהופקו: לא זוכר מספר מדוייק. הראשון יצא ב1973 כשהייתי בן 26 העיבודים שלו והשילובים השונים נחשבו לפריצת דרך בזמנו. בהמשך יצאו רבים נוספים, חלקם עם מקהלות, תזמורות וגופים מוזיקליים שונים הדיסק האחרון הוא "תפילות מירושלים" יחד עם התזמורת הפילהרמונית הצ´כית, ויש עוד על המדף שיצאו בהמשך.

שיטת לימוד: שיטת הלימוד הכי משמעותית היא העובדה שהייתי מוקף חזנות בבית ובכל המשפחה. החזנות התנגנה, ולאו דווקא בפטיפון, אלא על ידי הסובבים אותי, וספגתי אותה מגיל אפס.

חזן מגיל אפס

זכיתי לגדול בתל אביב ולשמוע את גדולי החזנים, שלושת האחים קוסוביצקי, כץ, וידר, גלנץ ורבים וטובים אחרים. לראות ולחוש את האווירה שנוצרת בבית הכנסת, זה השיעור הטוב. למדתי אצל רביץ ואצל משה קוסוביצקי. ועם גלאנץ בנוסף ללימוד היו לי שיחות פילוסופיות על חזנות. כמובן גם הלימוד מהניסיון של 7 שנות פעילות כחזן בלונדון, הוא גדול מאוד.

קטע חזנות אהוב: "מלוך" של יוסלה.

בית הכנסת הראשון: חזן הבית בבית כנסת הגדול בעכו, שהיה המפואר בארץ בזמנו, גם היום נחשב מהגדולים בארץ. והעיקר שהוא היה מאוכלס ביהודים שאהבו והבינו חזנות והעדפתי להשאר שם בגלל זה.

רגע שיא: השבת הראשונה של פתיחת בית הכנסת הגדול בירושלים.

רגע מביך: כשהייתי בתחילת שנות ה-40, הופעתי בפני קהל של פנסיונרים במלון "לרום", באמצע שיר ביידיש, לא זכרתי את המילים. הקהל זרק מילה ועוד מילה ויצאנו מזה.

תלבושת בשבת: ברוב המקרים אני לובש את מה שנחשב בעיניי לתלבושת התקנית של חזנים, גלימה ומצנפת חזנים. וכל מי שיגיד שזה נראה כמו כמרים. שיראה את הכמרים בספרד וברומניה והוא יוריד את כל הכובעים של חסידויות ורבנים שונים.

חזני העבר מול חזני ההווה: קודם כל חזני העבר יותר התפללו ופחות ניסו להרשים. הם צעקו הרבה פחות או לא צעקו בכלל. אפשר לומר כי החזנים הגדולים של הדור הקודם, כמעט בלי יוצא מהכלל, התפללו ביותר רגש. ידוע שניכרים דברי אמת. תמיד יש השפעה, לפני 80 שנה, היתה השפעה של מוסיקה קלאסית ואופרה, ועכשיו יש השפעה של המוסיקה החסידית, שמושפעת בעצמה ממוסיקת פופ מלפני 25 שנה.

הכשרון עדיין כאן

חשוב לומר כי גם בהווה יש כשרונות ובעלי יכולות לא פחות מהדורות הקודמים, הבעיה היא בעיקר במי שמאזין להם. אין מבינים אמיתיים, כמעט בכלל לא מבינים, יש נהייה עדרית אחרי אופנת.

עתיד החזנות לאיפה: מכיוון שאני עוסק בבניית דורות של חזנים, אני חושב שראוי לייחד לזה כתבה בפני עצמה.

קטע נבחר: "עצביהם כסף וזהב", הלחנת הקטע החזנותי היא שלי. אני חושב שקטע זה מצטיין באופן מיוחד בצורה אחרת של פירוש המילים. הוא מוקף בנוסח המקובל ובתוכו יש כל מיני צורות להביע את התוכן בצורה אחרת "פה להם ולא ידברו" וכו´. החזנות מדגישה את פירוש המלים ותמיד חוזר לנוסח האמיתי הביתי, השטיבלי.