החודש ציינו את יום השנה לפטירתם של שניים:
המלחין, המעבד והמנצח – ליאו (משה לייב) לוב, שהלך לעולמו בניו-יורק לפני 61 שנה.
והחזן בנימין אונגר, שהלך לעולמו בתל-אביב לפני 39 שנה.
ליאו לוב - אחד המנצחים הבולטים של מקהלות יהודיות בתקופתו, והמוביל בתחום אמנות המקהלה העממית ביידיש, באירופה ובאמריקה. היה לכוח המוזיקלי הראשי בתחיית התרבות היהודית המרגשת של ורשה. אחראי בין השאר, ליצירות חזנות ויידיש, שהיו ל״נכסי צאן ברזל״ ביניהם:
א דודל'ה, א חזנד'ל אויף שבת, א דין תורה מיט גוט. ויצירות, שכתב במיוחד, בעבור החזן משה קוסביצקי: מה גדלו, ברכת כהנים, ועל ידי עבדיך, רחמנא דעניי ועוד...
החזן בנימין אונגר - כיהן כיו"ר ארגון החזנים בישראל, ושימש כחזן בבתי הכנסת המפוארים של ת"א. ראה את עצמו שליח ציבור באופן מובהק, ולא ראה בחזנות קרדום לחפור בו.
עלה לארץ בשנת 1938 ומאז קיבל הצעות רבות למשרות בחו"ל, אך לא הסכים לעזוב את הארץ אותה אהב כל כך. הופיע בטקסים ממלכתיים רבים ועיצב את טקסי ההתייחדות הנהוגים עד היום.
אחת מן היצירות החשובות שמיוחסות ללוב היא היצירה "מודים אנחנו לך" – בה החזן שר את תפילת ״מודים״, ואילו המקהלה עונה במילות התפילה "מודים דרבנן". אך, למעשה, את היצירה הלחין דווקא החזן ברנרד דב ולדובסקי שהיה חזן בבית הכנסת "טמפל קוראל", בבוקרשט. מנצחו של ולדובסקי בתקופה ההיא היה לא אחר מאשר ליאו לוב. לוב עיבד את היצירה בגאוניות רבה, לפי בקשתו של ולדובסקי, ומכאן הקרדיט שהוא זוכה לו ביושר עד היום.
את הופעת הבכורה הסימפונית של "מודים" קיימנו בשנת 2007, בקונצרט הגאלה: "הלפגוט והפילהרמונית". אל החזן יצחק מאיר הלפגוט צירף אבא לביצוע הנפלא את נער הפלא, אביה נחשון. נחשון – נינו של החזן בנימין אונגר - ביצע את חלקו ביצירה לצדו של הלפגוט, שנדהם מיכולותיו הנפלאות ומבגרותו המוזיקלית, ולא היה יכול להתאפק ואף החמיא לו תוך כדי ביצוע.
אביה המשיך בתחום וסיים השנה את לימודי השנה הרביעית במכון ת"א לחזנות. לפני הקורונה התמנה לחזן ראשי בבודפשט, ועם התפשטות המחלה, נאלץ לחזור לארץ. כיום משמש חזן קבוע באחד מבתי הכנסת המעטים, שעדיין מחזיקים חזן במשרה שנתית - בית הכנסת המרכזי בכפר שמריהו.
בשנת 1931, החליט לוב לעזוב את החיים הנוחים בארה"ב למען החלום - לעלות לארץ ישראל ולהניח בה יסוד לחיים מוזיקליים ברמה כזו, שלא הייתה כאן בעבר. היישוב היהודי בארץ קיבל אותו בשמחה. בקבלת הפנים לכבודו נכחו אנשי תרבות בכירים, ובראשם הסופר חיים נחמן ביאליק. הופעותיו של לוב היו לאטרקציה המרכזית ביישוב. האולמות התמלאו מפה לפה, ורבים נאלצו לשוב כלעומת שבאו.
מאיר דיזינגוף - ראש עיריית ת"א - דחף ועזר ללוב לפתח את החלום עם הקמת "מקהלת ת"א", שכללה 150 זמרים והייתה לשם דבר. החלום קרם עור וגידים, ולאחר מכן הגיעה פנייה גם ממועצת המושבה רעננה, שהזמינה את לוב להקים מקהלה בתחומה, מקהלה שמנתה 70 זמרים, ופעמים רבות הופיעו שתי המקהלות גם יחד. רבים קיוו אז, כי בעזרתו של לוב תהפוך ארץ ישראל למרכז של מוזיקה יהודית איכותית, אך קנאה, צרות עין ולבסוף גם קשיי פרנסה גרמו לכך, שאישיות מוזיקלית ענקית כמו לוב נאלצה לוותר על החלום, לעזוב את הארץ ולחזור לארה"ב - שם המשיך ליצור, להופיע ולפרוח עד יום מותו.
יהי זכרם ברוך!
שבת שלום וחודש טוב!