ביום ראשון, ז' בתשרי, נציין 4 שנים לפטירתו של אבי מורי, מרדכי בן ר' מאיר סובול ז"ל.
כן, גם אני מסתכל על הספרה 4, מתעכב, מחשב מחדש, בוהה שוב, ועדיין לא מאמין איך הזמן רץ לו. הזמן, שלא מסתכל ימין ושמאל, רק דוהר ישר - לא מביט אחור, לא מתחשב כלל ברגשותינו. ואני? עדיין שקוע עמוק בטראומת הימים הנוראים ההם של שנת תשע"ט.
רק יומיים אחרי ששרנו בגאון ובשמחה: "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים. לחיים טובים תכתבנו..." מגיעה בשיחת טלפון מאטלנטה הבשורה הקשה, בשורה המזעזעת את ראשך ומרעידה את גופך כמכת חשמל.
בטיסה לאטלנטה, בוהה בעננים, חושב ברעד על העתיד הלא נודע, ומגולל בראשי את סיפורו של הילד מרדכי:
הילד בעל התשוקה העזה לחזנות, שהפך לתלמידו הצעיר ביותר של החזן שלמה רביץ, ובגיל 10 היה לסולן המקהלה. נזכר כשסיפר איך כילד היה צועד בכל שבת כשעתיים מביתו שביפו לאולם "אהל שם" בת"א. שעות הליכה אלו לא היו קלות עבורו. פעמים רבות סיפר, שהדרך הזו חישלה אותו. מסתבר שבדרך היה חולף על פני חבורות של נערים פרחחים מיפו, שהטרידו אותו, לעגו לו והעיפו את הכיפה מראשו – אך הוא לא ויתר. הוא המשיך לעשות את אותה הדרך ל"אהל שם" בת"א מדי שבת באדיקות.
חושב על תפילות הימים הנוראים, אותם אהב יותר מכול. כאשר בגיל 15 וחצי עבר לפני התיבה לראשונה, בתפילת הימים הנוראים ב"אהל שם", מלווה במקהלתו של מורו ורבו, החזן שלמה רביץ.
חושב ומתפלל לנס, לנס שיחזיר אותו אלינו, אל המשפחה, אל הבמה ואל עמוד התפילה. נס שלצערנו הרב לא קרה!
זכיתי ואבא השאיר לנו ארכיון מצולם ומפואר, בו הוא מנצח על עשרות קונצרטים בארץ ובעולם. אך יש בו גם כמה פנינים נבחרות, שבהן אנו זוכים לראות אותו מבצע בלהט, כי שירה, באמת ובתמים הייתה אהבתו הראשונה.
בחורף 2012 קיימנו סדרת קונצרטים ברחבי הארץ עם החזנים יצחק מאיר הלפגוט וחיים אדלר. הקטע, שנבחר לסיים את הקונצרטים, היה: "כי בשמחה תצאו".
לאחר שבמשך 5 שנים קהל חובבי החזנות הלך הביתה כשהוא מפזם בלהט את "עושה שלום", החליט אבא להלחין להיט חדש, ובשנת 2006 עיבדנו יחד, וביצענו לראשונה את "כי בשמחה".
"כי בשמחה" - המשלב בתוכו, בהומור: מחיאות כף, אווירה רוסית בסגנונו של צ'ייקובסקי, ושירו המפורסם של לריאונוב "קלינקה", ולסיום גם: "הבאנו שלום עליכם".
הקונצרט האחרון בסדרה ההיא, בשנת 2012, התקיים באודיטוריום חיפה. הקונצרט התארך יותר המצופה, ויצחק מאיר הלפגוט נאלץ "לברוח" טרם סיום המופע, כדי להספיק להגיע לשדה ולתפוס את הטיסה הביתה לניו-יורק. לביצוע "כי בשמחה" עולה לפתע החזן חיים אדלר לבדו. אבא לא התבלבל, ירד מדוכן המנצחים והצטרף לידידו אדלר לביצוע שיר הסיום.
התזמורת, המקהלה, והקהל היושב באולם, התענגו מהסיטואציה הנדירה, והיום אני משתף אותה אתכם קהל יקר.
נתייחד עם זכרו ביום שישי הבא, בשעה 9:30, בבית העלמין ירקון - שער פ"ת.
אבא - יהי זכרך ברוך
שבת שלום וגמר חתימה טובה!