ביום שלישי, י"ב באב, ציינו 37 שנים לפטירתו של החזן, דוד בן אביגדור קוסביצקי ז"ל.
דוד קוסביצקי החל את דרכו החזנית, כזמר במקהלתו של אחיו הבכור משה, ולאחר מכן כמנצחם של אחיו יעקב ושמחה.
דוד, שלא התכוון לוותר על תפקידו כמנצח, החל להתפלל כחזן בהשפעת אחיו הבכור משה, שלא התיר לו לקבל את משרת המנצח אצל החזן גרשון שפושניק בקושטא. "אוצר יש בגרונך, למה לך לעבוד עם הידיים, תעבוד עם הקול" אמר, וכך נקבע גורלו כחזן.
חובבי החזנות אוהבים להשתעשע בשאלה: "מי היה הטוב יותר מבין האחים"?
אם כן, השאלה רלוונטית פחות לדעתי: כל אחד מן האחים משל בכיפה. כל אחד מהם ניחן בכישרון, ש"גלש ועלה על גדותיו". הקולות הגבוהים, הצבע החם והמרשים, האמירה "החזנית" ועוד: כל אחד מהאחים בלט בתחומו. וחשוב מכך, כל אחד בלט באישיותו החזנית.
לדוד היה קול טנור לירי גבוה, שפעמים נראה שהוא בלתי מוגבל. אבל הוא כמובן לא ניחן רק בתכונה זו: הייתה לו לדוד "קולרטורה" מתגלגלת ללא מעצורים, "קולרטורה" עם חותמת שלא ניתנת לערעור, המשייכת גם אותו לגזע הקוסביצקאי. רק שדוד הצעיר לקח ושידרג את ״פס הייצור״ עד שפעמים מרגישים ש"מפלי אש וגופרית" יוצאים מפיו בעת ביצוע מהלך חזני מתגלגל.
הוא נהג להוסיף ולאלתר על יצירות הדגל של אחיו משה, אך כישוריו כמוזיקאי מלומד ומחונן הביאו לעולם החזנות לחנים, וביצועים רבים ונפלאים, שמפארים את הרפרטואר החזני עד עצם היום הזה.
את "וכל החיים" הקליט דוד בשנת 1954. בסיס היצירה הוא של המנצח דוד אייזנשטט, שאותה הרחיב קוסביצקי בסגנונו הייחודי, אבל מבחינת חובבי החזנות, מאז ומעולם, "וכל החיים" מיוחסת לדוד קוסביצקי.
בקונצרט "היצירה", שקיימנו בפתחה של סדרת המנויים תש"ף, ממש לפני שנפלה עלינו צרת הקורונה... בחרנו לבצע רק יצירה אחת מכל אחד מעשרת גדולי עולם החזנות. את "וכל החיים" בחרתי, כיצירה המייצגת את דוד קוסביצקי. כבר 68 שנים, שקהל חובבי החזנות בארץ ובעולם מתענג על יצירה נפלאה זו, המורכבת מ 2 פזמונים שונים, ומבוצעת ע״י קשת רחבה של חזנים.
כשהתקשרתי לחזן שמחה רוטנברג ושאלתי אותו, אם יסכים לבצע בקונצרט את "וכל החיים", הוא ענה לי: "בוודאי! ובמיוחד שזכיתי ללמוד אותה עם אבא שלך ז"ל". עם תשובה החלטית ומנומקת שכזו הבנתי מיד, שלא נתאכזב מהביצוע
שמחה ביצע את היצירה בצורה נפלאה, כאשר ממש מולו, בשורה הראשונה, יושב ומתענג סבו - החזן חיים אדלר.
והנה פרט מרגש לחובבי הטריוויה שבינינו:
את "וכל החיים", ביצענו לראשונה ב"יובל", בקונצרט "דער וילנער בעל בית'ל", שקיימנו בהיכל, בשנת 1994. באותה שנה, שמחה היה רק בן שנתיים, ומי שביצע את היצירה אז, היה לא אחר מאשר... הסבא - החזן חיים אדלר.
בסיום הביצוע, כפי שתראו, זכה שמחה לחיבוק ולנשיקה מהסבא חיים, שבביצוע זה זכה, מסתבר, לנחת כפולה ומכופלת, כאשר חזה בנכדו מבצע בדיוק את אותה היצירה, באותו האולם, ובהפרש של 25 שנה.