מחר, כ' באייר, נציין 140 שנה להולדתו של גדול היוצרים בעולם החזנות, כישרון נדיר, שמקטנות ניבאו לו גדולות - החזן יוסל'ה רוזנבלט.
בהיסטוריית חזני העבר אין כמעט חזן מפורסם, שלא שימש בילדותו כזמר במקהלתו של אחד מהחזנים הגדולים. בדרך זו היו עוקבים מקטנות ומקרוב אחר דרכו של מורם ורבם, וקונים לעצמם יכולת וידיעה ברזי החזנות. לימים, כאשר היה הנער המתבגר מגיע למלוא התפתחותו, היה רוכש מעמד של חזן מומחה.
לא כך היה הדבר בעילוי המופלא, ששמו יוסל'ה רוזנבלט. יוסל'ה לא הוכשר להיות חזן, אלא היה חזן מלידה. הוא לא שר בילדותו באף מקהלה, ואין שום חזן שאפשר להגיד עליו, שהיה מורו ורבו בחזנות.
מספרים, כי עוד בהיותו תינוק המוטל בעריסה, אמרו עליו לאחר ששמעו את קול בכיו, כי עתיד הוא להיות חזן בעל שם עולמי. בדרך כלל אין נוהגים להתייחס ברצינות לנבואות מעין אלה, אולם במקרה של יוסל'ה, הנבואה אכן התגשמה במהירות ובמלואה.
בגיל 4, עוד לפני שלמד צורת אות, כבר היה בכוחו לחזור בדייקנות מלאה, בקול האלט הדק והפעמוני שלו, על כל התפילות ששמע מפי אביו החזן. ויתרה מזו, יוסל'ה הגדיל לעשות ואף הוסיף עליהן נופך משלו.
מילד מופלא זה באו לעולם מאות יצירות, ובלתי אפשרי לדמיין את עולם החזנות בלעדיהן. אחת מהן היא "המבדיל" - יצירה, שהקליט יוסל'ה בשני חלקים, בשנת 1924, ומאז מושרת בכל רחבי העולם. את "המבדיל" ביצענו לראשונה בקונצרט לזכרו של יוסל׳ה, שקיימנו בשנת 1989. הזכות לבצעה נפלה בחיקו של החזן הנפלא, נפתלי הרשטיק, שהגיע מאובק לצילומי התכנית - היישר משירות המילואים. נפתלי ביצע רבות מיצירותיו של יוסל'ה, ולכל אחת מהן הוסיף תיבול ייחודי משלו.
עד שלא יצא יוסל'ה לאוויר העולם, ילדה אמו - חיה שרה רוזנבלט - 9 בנות. העדרו של בן זכר, שיאמר אחרי 120 שנה "קדיש" לעילוי נשמתם של ההורים גרם להם ייסורים קשים. כל פעם שכרעה האם ללדת, והמיילדת הכריזה: "בת!", היו פניו של אביו רפאל משחירות. וכשהייתה האם מבחינה בדכדוך נפשו, הייתה חשה אחראית למפח נפש זה.
מעשה שהיה: בבית משפחת רוזנבלט התגוררה אישה אלמנה ובתה הבוגרת. הבת הייתה ענייה ולא יפה במיוחד. כסף לנדוניה לא היה, וחתן לא נראה באופק. חיה שרה, אמו של יוסל'ה, לא יכלה לעמוד מנגד, וגמרה בדעתה לעשות ככל שבידה כדי להשיאה. היא אספה במשך זמן פרוטה לפרוטה, וכשקיבצה סכום ראוי, פנתה לשדכנים ולא נתנה להם מנוח עד שנכנסה הבת תחת החופה. זמן קצר לאחר החתונה, הרתה שוב חיה שרה. יום אחד באה לבקרה הנערה היתומה שביקשה להשיב לה את הכרת הטוב כגמולה. הנערה נכנסה כשפניה קורנות מהתרגשות. היא סיפרה, כי אביה המנוח בא אליה בחלום, וציווה עליה ללכת לחיה שרה ולבשר לה, כי היא עתידה ללדת בן זכר. חיה שרה לקחה את החלום בערבון מוגבל, אך החלום לא אכזב. תוך כמה חודשים נולד בן זכר – יוסף, על שם סבו - יוסי מטיליז'יניצה.
אביו של יוסל'ה, שלא ידע את נפשו מרוב אושר, עמד וחילק בעצמו פרוסות עוגה ל-500 מילדי העיר, עת שבאו לבקר את היולדת המאושרת ואת בנה, שנולד בדיוק לפני 140 שנה.