"בזכותו של הרמב"ם" // אופיר סובול בטורו

ש"י עגנון, בשמו הספרותי - מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966, ופעמיים חתן פרס ישראל לספרות בשנים 1954 ו 1958.

סיפורי חזנים רבים מצויים בכתביו של ש"י עגנון, באלו שהופיעו בחייו ובאלו שהתפרסמו לאחר פטירתו. דומה כי אין נושא הקשור בעולם הרינה והתפילה, שלא זכה להארה בכתביו של ש"י עגנון. למן חזנים יראי שמים ושומרי מצוות, בעלי תפילה חסידיים, להקות זמר ועד לחזנים פורקי עול תורה ומחללים שם שמים. לכולם יש ביטוי בכתביו של עגנון.

עגנון, שהיה בן שבט לוי, ציין זאת אף בעת קבלת פרס נובל, כאשר הזכיר את אבותיו הלויים שזמרו בבית המקדש: "בחלום בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחיי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל... וכדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה, נתנו לי לעשות שירים בכתב" - תירץ את היותו סופר ולא זמר.

עגנון אהב את שולחן השבת ואת זמירות השבת, וכשנשאלה בתו – אמונה ירון, אם ידוע לה על ניגון שחיבב אביה במיוחד, היא השיבה, כי בביתם נהגו לשיר בקביעות, לפני ברכת המזון את "שיר המעלות" - בלחנו של מיכאל יוסף גוז'יקוב.

מסתבר שיצירה זו של גוז'יקוב, היחידה מיני רבות ששרדה עד ימינו, הייתה אהובה גם על החזן משה קוסביצקי. קוסביצקי ביצע אותה עם מקהלתו של בן פרידמן, בסדרי פסח שקיים כאן בארץ משנת 1962, באולם "עצמאות" במלון שרתון בת"א. והיא נכללה בתקליטו הכפול "סדר פסח", שראה אור בשנת 1964, ב 2 הוצאות: Famous Records 1018 ובהוצאת גלטון D-5981.

את "שיר המעלות" הכליזמרי של גוזי'קוב, בעיבודו של אבא, ביצעה מקהלת "יובל" בהזדמנויות שונות, אך ביצוע הבכורה, אותו אנו חושפים היום, התקיים בשנת 1988, בקונצרט לכבודו של יעקב ברקין. ואולי מהיום, תבחרו גם אתם לשלבו בשולחן השבת.

בימי נעוריו, היה עגנון דתי. לאחר מכן סיפר: "נתחמצתי ולא נזהרתי, לא בקלות ולא בחמורות".
כשעלה לארץ בשנת 1924, בהיותו בן 37, עבר במצרים. היה זה ערב שבת, ועל אף שהיה רעב והתכוון לסעוד קודם חשכה כדרכו, אמר בלי כוונה לאנשי המלון (הכשר), כי יסעד את סעודת הערב לאחר התפילה.
עגנון הלך להתפלל בבית הכנסת שהרמב"ם התפלל בו, וכשנכנס, הרגיש צורך עז לעבור לפני התיבה. "ואז חל בי השינוי" הוא מספר: "התפילה הייתה מתוקה בפי ומלאת דביקות". כאשר שב למלונו, הרגיש צורך לעשות דברים שלא עשה במשך שנים רבות: הוא קידש על הכוס, ניגש לכיור ליטול ידיו, בירך על הנטילה ועל הפת, וכן גם ברכת המזון. "מאז אני דתי במלוא מובן המילה" סיפר עגנון: "אמרתי בלבי, אם אדם זוכה לעלות לארץ ישראל, עליו להיות שומר מצווה, ועליו להמשיך כדרך אבותיו".

יהי זכרו ברוך!