במוצאי חג השבועות של שנת 1992, לאחר חודשים של עבודה, סיים המלחין יוסי גרין את הלחנת יצירתו המיתולוגית "שטר התנאים".
כמי שגדל בחסידות סאטמר, זכר יוסי שבין מנחה לערבית בלילה השני של שבועות, היה קורא האדמו"ר בקול רם, יחד עם כל מי שנאספו בבית המדרש, מסמך מסתורי שהיה ידוע כ "שטר התנאים" או בשמו האחר "הכתובה".
את המסמך/אגרת כתב רבי ישראל נג'ארה - מתלמידיו הצעירים של האר"י הקדוש ומי שכתב גם את הפיוט "קה ריבון עלם" שמעטר כל שולחן שבת כבר מאות בשנים.
הדרך שבה נכתב המסמך של רבי ישראל, מתארת כביכול הבנה בין ריבונו של העולם - החתן, לבין כלל ישראל - הכלה, בצורה של כתובת נישואין, בה שני הצדדים מבהירים את הנדוניה שהביאו עמם ואת התנאים, הערבים ותחומי האחריות שכל אחד מהצדדים לוקח על עצמו.
יוסי ישב תקופה ארוכה ליד הפסנתר כאשר המסמך מולו, וביקש לעשות ניסיון להשתמש בכוחה של המוסיקה כדי להעלות את המודעות ליצירתו החשובה של רבי ישראל. אך אורכו של המסמך הוא 4 עמודים, כיצד ניתן לכתוב שיר באורך שכזה?!
'בסיעתא דשמיא', מספר יוסי, 'הצלחתי לחתוך אותו לשבעה חלקים, שיספרו את הסיפור המלא בכמה שפחות מלים, מבלי שהמשמעות תשתנה. ולמרות זאת, האינטימיות המיוחדת שבמלים הללו, תמשיך לעבור'. לשם כך השתמש יוסי לראשונה במילות הקיצור "וכו'", "וכו'" כחלק מהלחן, ואז ברגע מופלא, גם המוסיקה החלה לזרום מאליה.
בקונצרט "הצדעה לירושלים" שקיימנו בשנת 1993, ארחנו אותם - שניים מענקי הזמר החסידי, הזמר אברהם פריד והמלחין יוסי גרין, ובקונצרט זה ביצענו לראשונה בהרכב קאמרי מורחב ומקהלת החזנים "יובל", את "שטר התנאים" שראה אור רק כמה חודשים קודם לכן. אם היה למי מאתנו ספק כלשהו האם ההימור בשיר חדש כמו "שטר התנאים" נכון למופע – מחיאות הכפיים הסוערות, והנחת על פניהם של אבא ושל אברהם פריד בסיום הביצוע ההיסטורי, מפיגות כליל את כל הספקות...
שבת שלום, צפייה מהנה ומזל טוב ליוסי גרין לרגל יום הולדתו שחל אתמול.