אופיר סובול: היום, ז׳ בתשרי אנו מציינים שנתיים לפטירתו הפתאומית של אבי מורי, מרדכי בן מאיר סובול ז״ל.
אבא נתפרסם בעשורים האחרונים בעיקר כמעבד וכמנצח.
לא רבים יודעים, אבל בחזרות התזמורתיות במשך השנים, נהג אבא מידי פעם לשיר את היצירות תוך כדי ניצוח. כשחזן נעדר, לא חש בטוב או רק כדי להסביר כיצד יש לבצע זאת נכון יותר.
כולם התפלאו ושאלו ״אז למה בעצם אתה לא שר בקונצרטים?״
אבא הסביר להם שהמאמץ והעייפות בניצוח, לא משאירים לו כוחות גם לשיר.
עד שבשנת 2008 יום לפני הקונצרט, מודיע לאבא אחד החזנים שהוא לא חש בטוב והוא חושש שלא יוכל לבצע את היצירות כראוי.
מה עושים? איך נערכים לכך בזמן כה קצר?
למחרת בבוקר אבא מגיע אלי ואומר לי, ״אופיר, אין ברירה. הערב אני שר את אל תירא ואתה תנצח״
לא עזרו לי החששות, הקושיות והתהיות ״איך עושים זאת עם תזמורת פילהרמונית ומקהלה ובלי חזרה נוספת?״
אבא סיכם, ״כולם מכירים את החומר, נהיה ברורים והכל יהיה בסדר!״
וכך מצאתי את עצמי עולה לנצח לראשונה על התזמורת הפילהרמונית הישראלית כשאבא לראשונה לצידי.
האתגר היה גדול עבורי, אך הדריכות של כולם על הבמה, הביאה לנו הנאה עצומה ולקהל חוויה וביצוע שלא ישכחו.
היום, כמעט 13 שנה אחרי, אני אסיר תודה על ההזדמנות החד פעמית שנפלה בחלקי לנצח על אבא בהיכל ואני מודה גם למי שדאג לצלם ולהעביר לי את הזיכרון ההיסטורי הזה.
אבא יקר ואהוב, יהי זכרך ברוך".