אין יהודי שלא שמע את שמו של מלך החזנים, החזן יוסלה רוזנבלט. רבים, אף שאינם נמנים בהכרח על חובבי חזנות, נהנים לשמוע את יצירותיו המיוחדות המביאים לרגשי התעלות רוחנית לצד הנאה צרופה.
מומחים בעולם המוסיקה מכנים אותו כגדול החזנים בכל הזמנים, ומתברר כי הסיבה העיקרית לכך הינה שרוזנבלט היה ענק לא רק בחזנות עצמה אלא שלט בסגנונות של רבים מוסיקה כגון מה שמכונה כיום בפי ההמונים מוסיקה חסידית כשהוא משלב ממנה בהרבה מיצירותיו כפזמון בתוך הרציטטיב. יתירה מכך, חלק מיצירותיו מושפעות אפילו מאופרה ומוסיקה קלאסית כמו בקטעיו הידועים "הללויה" "ובנחה יאמר" "ועד הנה". "כיכר השבת" חושף תגלית מרעישה שבימים אלו נתגלתה - יצירה אבודה של יוסלה רוזנבלט על "תפילת הטל" הנאמרת בחג הפסח.
הסיפור מתחיל בשנת תרס"ז, עת כיהן יוסלה הצעיר בן ה-25 כחזן בעיר המבורג שבגרמניה, מדובר היה בקהילה עשירה מאד והמשרה נחשבה למאד יוקרתית ורבים חפצו בה. קהילה זו הייתה יקית בסגנון מערב אירופאי מובהק, וכפי שכותב בנו הרב ד"ר שמואל רוזנבלט בספרו הביוגרפי על חייו והקריירה של אביו כי ראשי הקהילה המקומית דרשו ממנו אז כתנאי למינויו שלא להתפלל בסגנון הבכייני ווהגלותי המזרח אירופאי.
כקוריוז, הוא מספר שבאחת הפעמים אמרו ראשי ההקהילה ליוסלה לאחר שניגש לפני התיבה לתפילת ברכת החודש: "לך כזה קול יפה ועשיר... איננו מבינים מדוע אתה צריך לבכות בתפילה", ובכך רימזו לו לשלב עוד סגנונות מעבר לחזנות. וכזו היא היצירה "תפילת טל" בת ה-110 שנים שאנו מתכבדים להגיש לכם כעת, שנכתבה בשנת תרס"ז כפי שנכתב על התווים בכתב ידו של יוסלה. עולם החזנות לא נחשף מעולם ללחן זה.
כך התגלה הלחן
החזן מנחם - אמיל גרוס, שכיהן כחזן נוסף בבית הכנסת הגדול בהמבורג לצדו של יוסלה, שמר על התווים של "תפילת טל" במזוודה מיוחדת עליה שמר מכל משמר לאחר שיוסלה היגר לאמריקה. לאחר פטירתו של החזן גרוס, עברה המזוודה בירושה והתגלגלה לנכדו שתרם לפני מספר שנים את המזוודה לספריה הלאומית בירושלים.
בספרייה לא ידעו על האוצר החזני שנפל לידיהם ועל משמעות הדבר לעולם החזנות. מי שגילה זאת הוא חזן צעיר ומוכשר בשם מוטי בויאר, שבמקרה נחשף ליצירה והבין את החשיבות האדירה שלה לעולם החזנות בפרט ולעולם היהודי בכלל. החזנים דוד וינבך וסיימון כהן קיבלו לידיהם את הזכות לבצע יחד עם המוסיקאי ד"ר מנחם בריסטובסקי את היצירה המופלאה שנתגלתה לאחר שנים כה רבות.
ויינבך מציין כי "ביצירה הנדירה יש שילוב של הנוסח המסורתי של תפילת טל (להבדיל מה"טל" המפורסם שלו), גם רציטטיב חזני, גם פזמון חסידי ובסיום יש גם החלק הקלאסי. בעיני זה שילוב מושלם של יצירה שלעולם לא נדע מדוע יוסלה לא הקליט זאת בקולו יהי רצון שיהא זה לעילוי נשמתו" אומר וינבך בסיפוק.
